גמילה מטיטולים

[mom&shaked]

גמילה מטיטולים

שקד בן שנה ועשרה חודשים, לפני מספר ימים פנתה אלי הגננת בשאלה "האם אני רוצה להתחיל לגמול את שקד מהטיטול?", לא הייתי מוכנה לשאלה ושאלתי בחשש : "את חושבת שהוא מוכן?", כן ענתה לי הגננת, הוא ילד חכם, מבין כל מה שאומרים לו וכל מה שקורה, מודע לצרכיו, הוא מוכן! טוב אמרתי ואיך עושים את זה? מורידים את הטיטול (כלומר שיהיה כל היום בלי טיטול) ולוקחים אותו כל רבע שעה לביקור בשירותים. אני ממש לא יודעת מה לעשות, מצד אחד שקד באמת מבין הכל. כשהוא עושה קקי הוא מודיע (לפעמים בשעת מעשה, לפעמים אחרי, בד"כ לא לפני!), על פיפי הוא בכלל לא מודיע. אחרי שהטיטול עם קקי הוא מבקש שאחליף לו טיטול נקי. הוא בד"כ מתבודד או מתחבא בזמן שהוא עושה קקי. כל הסימנים מראים לי שאולי הוא מוכן ואולי לא ! מצד אחד אני חסרת ניסיון ואני מניחה שהגננת מנוסה ממני ויודעת על מה היא מדברת, מצד שני לא נראה לי ששקד מוכןואני לא רוצה לגרום נזקים. מה עושים? איך יודעים מתי ילד באמת מוכן? ואיך גומלים בדרך הכי נכונה? תודה

 

[נעה גל]

לא יודעים אף פעם אם ילד מוכן או לא

באמת. ישנם סימנים (ואגב, הודעה על עשית צרכים היא לא אחד מהם. יש הרבה מאוד ילדים שאומרים שהם עושים תוך כדי, הרבה לפני שהם מוכנים, והרבה מאוד ילדים שלא אומרים כלום למרות שהם כבר מוכנים). הנה קישורים לדיונים שהתנהלו כאן כבר בעבר, גם בתפוז וגם ב-IOL: סימנים1 סימנים2 בדיקה האם הוא כבר מוכן בכל מקרה, בטוח ב-100% שאני לא הייתי לוקחת את הילד כל 15 דק´ לשירותים. זה נראה לי, אופן אישי, מסר לא הכי נכון(או שהוא בשל או שלא). אם הוא כבר בשל ומבין... הוא יתפוס את הענין מיד. נכון, עדין יהיו הרבה פספוסים (שאמורים להמשך כמה ימים, אם זה נמשך מעבר לכך... אז הוא לא בשל) כי צריך לעשות את המעבר הזה מ "אני עושה מתי שבא לי, ברגע שבא לי, איפה שבא לי" ל"אני עושה רק שאני במקום מסוים". תורידו לו את הטיטול (ואם חם אצלכם גם תשאירי אותו ערום, זה יחסוך לך כביסות), תקפלי את כל השטיחים בבית, שימי שעווניות מתחת לכל המיטות (גם זו שלכם), כי הוא יכול לעשות פתאום כשהוא נמצא דווקא במיטה שלכם. אם הספות יקרות לך, שימי עליהם איזו שמיכה שתספוג. אחרי שהורדת לו את הטיטול, תראי לו איפה יש ישבנון וסיר (אני ממליצה להשתמש בשניהם, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה הילד יעדיף). את הסיר שימי, בהתחלה, בקרבת מקום שבו הוא משחק ולאוו דווקא בשירותים (כדי שהוא יספיק להגיע, אחרי זה, שהכל יגמר תוכלי לשים את הסיר בשירותים באופן קבוע). וההמלצה הכי הכי חמה שלי - אם זה לא עובד, תחזרי לטיטולים. אל תגררי את הילד עם גמילה לא מוצלחת. מותר לעשות טעויות, אסור לא ללמוד מהן. פעם היה נהוג לומר שאם כבר הורדת טיטולים לא חוזרים לזה. לי אישית, זו נראית גישה מוטעית. טעיתי בדרך, אני לא אסתובב ואחזור? ורק דבר אחד אחרון, שנה ועשר - נשמע לי מוקדם. אבל יש ילדים שעושים את זה. בהצלחה. ספרי לנו איך זה מתקדם.

 

[דסי אשר]

ילד שהולך עירום

ועדיין לא בשל לשליטה על הסוגרים(חינוך לנקיון), יעשה פיפי וקקי בכל מקום, ופשוט יהיה ער לכך שעשה(כן או לא) את צרכיו. במשפחתון שלי, אני מתנגדת לשיטה של ילד עירום, הן כתפיסה מקצועית,ובעיקר מהסיבה האסטטית - בטיחותית, בתוך חלל המשפחתון(בחצר זה אחרת). ילד שלא בשל, ירטיב את הרצפה, הוא ואחרים עשויים להחליק על הרצפה הרטובה עד שאני מגלה שהוא הרטיב על הרצפה. ילד שהטיל צואה ברחבי הבית, התוצאה מאד לא הגיינית ועשויה למשוך פעוטות או תינוקות לגעת בצרכים. מנסיוני, ובגינה אני מאשרת להם בקיץ ללכת עירומים(יש צל), וגם מניחה סירים -, מי שמוכן לגמילה, באופן מלא או חלקי, ילך לעשות צרכיו בסיר. מי שעוד לא מוכן, ואפילו אם אי המוכנות היא רגשית בלבד(והיא המשמעותית ביותר בסוף התהליך), לא ילך לסיר, אלא יעשה בכל מקום בגינה. על שתן לרוב יודיע, מתוך הנאה לראות איך זה יוצא(בנים במיוחד). על צואה- עשוי לעשות בלי להודיע, והאחרים אם ראו מודיעים לי ואני מנקה(כמו צואת כלבים..). אני מודיעה להורים, כמו שנעה כתבה באחד הלינקים שלה, שאני הולכת אחרי הילד ולא לפניו. אני גם מוכנה להצעות של ההורים(פרט להליכה עירום במשפחתון), אבל אני מודיעה שאני בשום אופן, ברמה עקרונית/מקצועית לא מתכוונת להזכיר לילד ללכת לסיר/שירותים, כי בכך האחריות לגמילה היא שלי ולא של הילד. אם אני רואה במשפחתון שרק ההורים"גמולים" ולא הילד, אני מודיעה להם שימשיכו בבית כל מה שהם רוצים, אבל לא במשפחתון. הייתה ילדה במשפחתון לפני שנה, שלפי סבתה היתה כבר גמולה כמעט שנה( היתה ילדה טובה, צייתנית) וכל פעם שסבתה הייתה אומרת לה ללכת לסיר, היא היתה הולכת ועושה את צרכיה. כל נסיון שנעשה במשפחתון באותה תקופה, כאשר אני לא מודיעה לה ללכת לסיר, היה מלווה בהרטבת לא מודעות לחלוטין של הילדה, מספר פעמים ביום. כאשר היהת באמת בשלה, זה הלך מיד, כמאעט בלי פספוס.

 

[נעה גל]

כמובן, שהתכוונתי בבית ולא בגן!

 

[שרה&הודיה]

מה עושים כשהילדה רוצה אבל לא מספיק

בשלה ?? בקיץ הגמילה לא כ"כ הלכה.. כי היא ישבה דקה על הישבנון ולא רצתה עוד.. לפעמים היא מבקשת תחתון אני נותנת לה להיות עם תחתון מגבת שבחוץ הוא מנילון כך שהיא לא מרטיבה בבית, ואמורה להרגיש את התחתון הרטוב, אבל למרות זאת לא יוזמת הליכה לשירותים וכשאני שואלת אם היא צריכה ללכת לשירותים היא עונה לא.. (למרות שהתחתון רטוב..) מהגננת הבנתי שהיא רוצה לשבת על האסלה, אז לפעמים מושיבים אותה עם החיתול (וזה מבחינתי בסדר..) ושאלתי האם לדחות עוד את הגמילה או שאולי לנסות לתת לה ללכת עם תחתולים למינהם (לא כל הזמן..) בגן וגם בבית ??

 

[נעה גל]

אם זה מה שיעשה לה טוב... את יכולה

להעביר אותה לתחתול, אבל אחת הבעיות הגדולות שיש בדר"כ להורים המשתמשים בתחתול הוא, שהילדים מתיחסים אליו בדיוק כמו טיטול רגיל (וההבדל באמת הוא באופן ההורדה לא יותר מכך). וחוץ מזה, אפשר להשאר גם במצב הזה - אתם לא גומלים אותה עדין ובכלל לא מתעסקים עם זה (עד שתהיה בשלה), אבל בכל פעם שהיא רוצה לעשות בשרותים - אתם מאפשרים לה בשמחה.

 

[עדי של יובל]

ראיתי שאחד הלינקים הוא להודעה שלי

בעניין גמילה ליובל... רק רציתי לציין שבסופו של דבר לא נתתי לו סיר או ישבנון ונראה לי שפספסתי את הזמן הנכון. היום יובל כבר לא מודיע כלל שיש לו קקי וגם לא יושב בזמן שהוא עושה קקי, אנחנו מגלים את זה רק על פי הריח. קצת חבל לי, כי כל הזמן דחיתי את קניית הסיר והישבנון ועכשיו אני לא יודעת מתי הוא שוב יראה מוכנות לכך. אמנם כמו שכתבתי אנחנו לפני מעבר דירה ולא בא לי לגמול ולחזור חזרה במידה ותהיה לו נסיגה, אבל קצת חבל שפספסתי את הרגע הנכון לתחילת הגמילה

 

[נעה גל]

ולי דווקא נראה שעשית נכון!

לא פספסת כלום. מוכנות לגמילה זה לא דבר שאפשר לפספס - או שיש את או שאין. ואם את מרגישה שזה "נעלם", כנראה שזה לא היה שם בשביל יובל. חוץ מזה, לפני שנרגיש כבר יגיע האביב ותוכלי, במידה והוא יהיה מוכן, לגמול אותו כבר באפריל הקרוב!

 

[כרמית מ.]

השאלה היא לא אם את רוצה, אלא

אם הוא רוצה. לפעמים, כל הסימנים שם, אבל עד שהילד לא רוצה, זה סימן שהוא לא בשל. אני חושבת, שאת יכולה להתחיל להציג לו את הדברים, ולאפשר לו להתנסות ב"בלי טיטול", ובעשיית צרכים בסיר/ישבנון, אבל לתת לו לקבוע את הקצב, ולהודיע לך מתי להוריד טיטול לגמרי (וגם אז - לא כולל שינת צהריים ולילה, בשלב הראשון). כשהילד מוכן ורוצה, גם לא צריך להזכיר לו, כמעט בכלל. מיתר נראתה מוכנה (גם למטפלת המנוסה) כבר מזמן, אבל לא העיזה לעשות פיפי/קקי בשירותים או בסיר (היתה אומרת שרוצה, מתיישבת שניה וקמה "לא רוצה"). לא לחצנו עליה. יום אחד, בגיל שנתיים וחמישה חודשים, היא התלוננה שהטיטול מפריע לה (גם אחרי שהרפיתי את החיבור שוב ושוב), ואמרתי לה שהיא באמת כבר גדולה והטיטול כבר לא כל כך מתאים. היא רצתה להוריד אותו, ומאותו רגע היתה גמולה. נדמה לי שהיה פספוס אחד ביום הראשון, ומאז עוד 2-3 במהלך החודש שעבר מאז - וזהו. אוריין לעומת זאת, לא הראה שום סימני מוכנות, עד לפני חודש. שלושה ימים אחרי הסימנים הראשונים, הוא כבר ביקש ללכת עם תחתונים (לדעתי, לא במקרה זה היה באותו יום שמיתר הורידה טיטול) - זה החזיק שבוע, שבו היו מספר פספוסים, אבל נראה היה בכיוון, ואז הוא פשוט הפסיק לבקש. השילוב של שני נגמלים בו זמנית (מיתר לפעמים מבקשת פיפי כל עשר דקות, וכל פעם גם עושה...) שאחד מהם הפסיק להודיע, הוביל אותנו להחזיר אותו לטיטול (בעיקר כי חששתי לאבד סבלנות לנוכח העיסוק הבלתי פוסק בצרכים) - והוא עדיין שם, עד שהוא יחליט אחרת. אני בטוחה שזה יגיע.

 

[דסי אשר]

הדוגמא שלך כל כך

יפה, לגבי השונות של ילדים, ולגבי התהליך עצמו. זו ממש הזדמנות לאם לתאומים, שרואה בכל אחד מהם יישות בפני עצמה, לראות ולקבל את השונות בינהם, להבחין מתי השני מנסה לחקות את הראשון, אבל בעצם עוד לא מוכן לכך. פשוט ממש דוגמא יפה לכולנו. דסי

 

[כרמית מ.]

מה שאותי הדהים היה דווקא היחד

ה"מוכנות" של מיתר הגיעה (שוב - לדעתי לא במקרה), בדיוק אחרי שאוריין הראה סימני מוכנות, ממש כאילו היא חיכתה לו (כי למעט הבחירה שלה, היה היתה מוכנה כבר הרבה קודם). אני מאמינה, שאותה התנהגות כילד יחידאי, היינו ממשיכים בגמילה של אוריין (גם כשפספס, הודיע מיד לאחר עשיית הצרכים, ובפעמים אחרות, אפילו בבריכה, הודיע שצריך ולא עשה במים), ורק השילוב של גמילה כפולה דחף אותנו חזרה לטיטול. האמת, הפתיעה אותי גם שלוות הנפש שבה קיבלתי את הפספוסים. חששתי מאד מהנושא הזה, אבל אולי שנתיים וחצי (כמעט) של החלפות אינספור "חיסנו" אותי... לגבי ללכת עירום - במסגרת משפחתון/גן זה אכן בעייתי, אבל במסגרת ביתית/בחוץ, זה עוזר לילד לקשר בין התחושה לתוצאה, וגם מאפשר לילד להתרגל לתחושה החפשית, בלי טיטול צמוד, ולכן נראה לי שלב חשוב בדרך לגמילה. הערה נוספת: ככל שאני לומדת יותר על הנושא, נראה לי שהחיתולים החד פעמיים הם לא "המצאת המאה" (כפי שחשבתי עד כה) אלא די מזיקים (לילד, אני מתעלמת כרגע מההיבט האקולוגי). כיוון של ללא חיתולים בכלל או לפחות חיתולים רב פעמיים נראה לי הרבה יותר נכון, לפחות מבחינת הילד (ומבחינת ההורים, אני בתהליך למידה ומחשבה אם ואיך זה ישים).

 

[נעה גל]

גם אני (לגבי חיתולים רב פעמיים)

בעיקר בגלל כל החומר שנכתב באתר הקהילתי של באופן טבעי.

 

[zimes]

גם אני, אבל... ../images/Emo73.gif לחלוטין

לא אני מכבסת בבית, אז מאמצי השכנוע שלי יצטרכו להיות גדולים במיוחד. (שוב מתחבר למה שכתבת בעבר, נעה, על איך את משווקת את הרעיונות שאת מיבאת הביתה)

 

[zimes]

../images/Emo32.gif כמובן. ( ולא אוטו)

 

[zimes]

אחד הייתרונות הבודדים שאני רואה

בלהיות הורים לתאומים - הם כל כך שונים זה מזה, שאני לא אאמין לאף אחד שיגיד לי שדברים אמורים להיות כך או אחרת.

 

[דסי אשר]

זו הנחה מוטעה ונפוצה

ש: 1 הגננת מנוסה ויודעת הרבה יותר ממני. 2. שילד נבון ומבין מה שאומרים לו -גם בדל למינוך לניקיון= גמילה. שהובדה שילד מסתתר בזמן עשית צרכים, או מודיע שעשה ומבקש להחליף =משמעו שהוא מוכן. 3. אחד הסמינים המובהקים שהמערכת הפיזית בשלה ומכנה לגמילה, שהחיתול אחרי מנוחת הצהריים, או אפילו עוד יותר, אחרי לילה, וזה נדיר -יבש. הדרך היחידה לבדוק, את המוכנות הנפשית, להציע לו להשתמש בסיר לשם צרכיו( אפשר גם שירותים עם אסלון, אבל יש ילדים שהגובה מפחיד אותם). הניסוי, חשוב מט\אד שיעשה ללא לחץ, ללא ציפיה. כאשר המערכת מוכנה נפשית, הילד הולך בשמחה ובגאווה להתרוקן במקום אחר ולא בטיטול. הקדמה (התחלה מוקדמת מידי) או לחץ, דוחים את רצונו של הילד להתחיל בגמילה, או שלא מועילים בכלל. יש ילדים, שמערכת היחסים שלהם עם הסביבה החברתית, ובמיוחד עם הוריהם מבוססת על "שליטה" בהורים = "אני אחליט מה יהיה ואתה לא תחליט עבורי", בכל מיני ניואנסים, שגם נושא השליטה על הסוגרים הופך להיות "אישו" מאד חשוב, והילד, הלכאורה מוכן מזמן, גם בגיל ארבע יעשה צרכיו הגדולים בטיטול, למרות שאת מימיו יטיל מזמן לשירוים, לגינה או לסיר. ישנן גם סיבות נוספות, לאי בשלות רגשית, כמו "נעימות מהמגע של הצואה בגופי" כסיבה רגשית הגיונות של הפעוט לא להגמל מהטיטול. דסי

 

[לילך1]

הילד יראה לבד...

בני בן השלוש נגמל מחיתול רק בגיל שנתיים וחודשיים ביום כיפור שעבר. ניסיונות הגננת לגמול אותו בגיל מוקדם או כמה שיותר מהר (בבת אחת כמו שהיא אמרה) רק גרמו לו לפחד יותר ממה שנקרא "ברח לי פיפי". לדעתי לגמילה מחיתול כמו גמילה ממוצץ אין גיל צריך פשוט לזרום עם הילד ולא ללחוץ ולא למהר כשהילד יהיה מוכן את תראי - הוא מרצונו יתחיל לבקש או ללכת לבד לשרותים תני לו את הזמן שלו לא למהר. ובקשר לחיתולים רב פעמיים אני בגמילה השתמשתי בפולאפס של אגיס דבר נהדר לדעתי! אז שיהיה בהצלחה מכל ה-

לילך

 

[anat30g]

לשאול את פיו של הנער

אולי זה ישמע מוזר - אבל מה דעתך לשאול אותו - אם הוא כל כך מבין הוא יענה בדרכו שלו אם זה מתאים לו... יש לי שני גדולים - הבכור נגמל כשהוא ביקש - זה קרה רק בסביבות גיל שלוש. אבל מרגע שהורדנו את הטיטול הוא היה יבש ולא הרטיב או פיספס. אצל הבת - המטפלת הציעה שנגמול אותה. היה קיץ והיא היתה בת שנה ועשרה וזה לקח חודשים עד שהיא היתה רוב הזמן יבשה , אבל היא המשיכה לפספס במשך זמן רב אחרי זה... היום אני יודעת שהיא פשוט לא היתה מוכנה... היא היתה מאוד ורבלית ובכלל לא רצתה להוריד את החיתול - אבל אנחנו לחצנו כי קיץ ויהיה יותר נחמד להכנס לגן בלי חיתול...