גמילה אצל סבתא

[ליאת +]

גמילה אצל סבתא

ראשית אני חייבת להודות שעד לא מזמן פשוט דילגתי בקלות על כל מה שנכתב כאן לגבי גמילה מטיטולים. זה היה נראה הן מסובך והן לא רלוואנטי לתינוק שמפרנס יפה את יצרני ההאגיס. אני מבחינתי הייתי ממשיכה בגישת בת היענה עוד הרבה זמן, אבל לסבתא של אביתר (שנה ושבעה) אצה הדרך והיא קנתה לו סיר והתחילה לעניין אותו בנושא. אביתר נמצא אצלה לבד (כלומר, בלעדינו) כחצי יום בשבוע. אני מתלבטת אם היא יכולה לגרום לו נזק בנדנוד סביב הנושא כשהוא לא מוכן עדיין. אם זה לא מפריע, אז מצידי שתעשה מה שהיא רוצה (זו הגישה הפילוסופית החדשה שאימצתי לאחרונה) אבל נדמה לי שבאחד השרשורים על גמילה דיברתן גם על נזקים של גמילה מוקדמת, לא? ואם יש כתבה בנושא (לא מצאתי במאמרים) אז זה בכלל יעזור.

 

[חני ב]

כ"כ קטן. לאן היא ממהרת../images/Emo35.gif

 

[חנה גונן]

באמת לאן?????????

הילד רק בן שנה וחצי ובודאי שעדין אניו בשל לגמילה ואין טעם לבלבל אותו במסרים סותרים,ממליצה על תיאום כונות. שלך חנה גונן

 

[מירי,]

בודאי אינו בשל?

איך אפשר להגיד כזה משפט נחרץ בלי להכיר את הילד? דודו שלי היה בשל בהחלט בגיל הזה , ורק בגלל חוסר שיתוף פעולה מהגגנת נגמל "רק" בגיל 1.9 (תוך 3-4 ימים שהיה איתי בבית)....

 

[ציפי ג]

גם ישראל נגמל מהר מאוד

בגיל שנה ושמונה. זה לא רק ענין של גיל.

 

[כרמית מ.]

נקודה שלא קשורה לגיל

אני לא נכנסת כרגע לשאלה האם הוא בשל לגמילה או לא, ומה הנזקים, אם יש מגמילה מוקדמת (כנראה שזה קשור לאופן הגמילה). השאלה שאני רוצה להעלות, היא מה תפקיד הסבים. גמילה היא תהליך מאד טעון. יש העוברים אותו חלק, אבל אצל הרבה ילדים, יש הרבה פחדים ולחצים בתהליך (לאו דווקא שמגיעים מהמבוגרים. הילדים שלי פחדו לשחרר ופחדו לפספס, מתוך לחץ פנימי שלהם). אני חושבת, שלא נכון להכניס תהליך כזה לתוך מערכת היחסים עם סבתא (שהיא לא מחנכת). אחד מתפקידי הסבים, כפי שאני רואה אותם (ולשמחתי גם הורי), הוא להיות מקום שמקבל את הילד כפי שהוא, עם הרבה אהבה, וללא צורך לחנך (יהיו מי שיגידו שההורים גם לא צריכים, אבל אני חושבת שלהורים כן יש תפקיד של מתווי דרך) - מעבר לתפקוד הכי בסיסי (גם לסבים מותר לשמור על "חוקי הבית" שלהם כשהנכד שם). אם ביומיום, אנחנו כמעט לא מחזיקים ממתקים בבית (ולא רק בגלל הילדים), אצל סבתא תמיד יש גלידה ושוקו (שלא היו, אגב, כשאנחנו היינו ילדות). ולפחות אצלנו, דווקא השחרור הזה, אפשר להתקדמויות הכי גדולות בגמילה, לקרות דווקא אצל הסבים (לא בכוונה). אז אני מסכימה איתך בגישה של לתת לסבתא לעשות מה שהיא רוצה, אבל אני חושבת שכדאי להפנות את תשומת ליבה לנושא הזה - סביר שהיא בכלל לא חשבה עליו.

 

[אפרת_ח]

כרמית, מצד אחד מה שאת כותבת

נשמע טבעי ומקובל - בטח שהסבים הם אלה שמקבלים וחופשיים וכו´. מצד שני, כל סבא וסבתא הם אנשים שונים, ולא בטוח שלכולם מתאים אותו תפקיד. אני הייתי נזהרת מלמתוח ביקורת, אפילו עדינה ומרומזת, על אופי הסבתא ועל "מידת התאמתה לתפקיד".

 

[כרמית מ.]

זאת לא שאלה של "התאמה לתפקיד"

אלא של הכנסת מתחים ליחסים. מן הסתם לא לכל אחד אפשר להגיד את זה באופן שיתקבל כמו שמתכוונים, אבל יכול להיות ששווה לזרוק משפט כמו "למה לך להכנס לזה? תני לי לעשות את העבודה השחורה, ואת רק תהני ממנו" או משהו בסגנון - אבל כמובן שאם זה יעיב על היחסים, אז זבש"ה (כלומר, עדיף לא להזהיר).

 

[נעה גל]

בחצי יום בשבוע אי אפשר, לדעתי,

לגרום נזק. אבל, אם היא תצליח לגמול אותו בחצי יום בשבוע - אני מאמצת אותה לסבתא הרשמית של ילדי

. האמת? לא נראה לי שהיא מסוגלת לעשות נזק בזמן המועט שהם יחד (הייתי עונה אחרת אם הם היו מבלים כל יום כמה שעות יחד). אני מסכימה עם אפרת לגבי הצורך בזהירות עם הערות לסבתות. לא כולן יודעות לקבל יפה הערות מסוג כזה, ורק אתן מכירות אותה מספיק טוב כדי לדעת אם היא פתוחה להערות או שהיא תעלב עד עמקי נשמתה. ותמיד עדיף סבתא מתפקדת מאשר סבתא פגועה. ואחרי כל זה, ישנם נושאים (עקרוניים שצריך לבחור בקפידה) שיש מקום להגיד מה אתן חושבות .

 

[לאה_מ]

אני מאד מסכימה איתך בגישת "אם זה

לא מפריע וכו´". ונראה לי - כפי שנעה אומרת - שבחצי יום פעם בשבוע, נזק לא יגרם לאביתר (ואולי תגלו שהוא מאד בשל ונגמל רק מהנסיונות של הסבתא? הרווח כולו שלכם). גם בנושא של תיחום הסמכויות בין הסבים לבין ההורים, אני נוטה להסכים עם כרמית בעקרון הכללי - כלומר, על פי רוב ההורים הם המחנכים והסבא והסבתא יותר "מפנקים", אוהבים וכו´ - ללא תנאים וללא דרישות. אבל, כמובן, הכל בהתאם לאופי של הסבא והסבתא. מה קורה כאשר יש סבא וסבתא מאד דעתניים בנושאי חינוך, וכאשר דעותיהם מתנגשות עם אלה של ההורים? אז באמת נראה לי, ליאת, שגישתך לגבי אם זה יזיק יכולה לתת לך כלי להחליט אלו נושאים הם עקרוניים עבורך, ואת רוצה להבהיר לסבא ולסבתא שאת המחליטה בהם, ובאלו נושאים לא יקרה שום דבר רע אם גם הסבא והסבתא ינקטו בגישות שלהם. בסופו של דבר, גם הרמוניה משפחתית, ויחסים טובים, הם דברים חשובים שאנו רוצים להנחיל לילדינו.

 

[ליאת +]

אני בהחלט מסכימה

מכיוון שהילד נמצא אצלהם לא מעט - למשל הם לוקחים אותו ביום שישי בצהריים והוא נשאר עד הערב. יש לו שם משחקים וכל מה שצריך וכמובן הרבה אהבה ותשומת לב. לקח לי לא מעט זמן להעריך את זה ולהבין שזה כרוך בוויתורים. אז הילד שתה כוס מיץ תפוזים סינטטי/קוקה-קולה שבבית אנחנו לא נותנות לו. הנזק לשיניים הוא מועט יותר מהנזק שיגרם למערכת היחסים אם אעיר על זה. וחוץ מזה סבא וסבתא הם המפנקים האולטימטיביים, לא? (אני עוד זוכרת את סבתא שלי ז"ל מפטמת אותי בעוגות ובורקסים כנשארתי אצלה כי הייתי חולה ואמא שלי הזהירה אותה שכואבת לי הבטן. והפלא ופלא- לא קרה לי כלום). בנושא הגמילה חשבתי שזה אולי קצת יותר חשוב. שבאמת מדובר במשהו שכדאי להתחיל יחד. אבל אולי אפשר להבליג גם כאן. גם מהצד של הסבתא זה לא תמיד קל להענות לדרישות ההורים. לפני כמה זמן היא אמרה לי (ודווקא ברוח טובה): את יודעת כמה זה קשה לקנות לנכד בגדים שימצאו חן בעיני שתי אמהות?

 

[חנה גונן]

אולי הגישה שלי נובעת מהעובדה ש...

סבתא שלי כבר היתה די מבוגרת כשהייתי בגיל הזה ויותר סיעה בתחומים אחרים מאש בתחום הזה(היא היתה המלאך שלי אבל זה לא קשור

) והיום הסבים/סבתות יות בעלי רוח צעירה,אבל בכל זאת למען היחסים הטובים כדאי להבהיר מי עושה מה. שלכם חנה גונן