גמור

king iverson

New member
אם כך לא הובנתי נכון

בקשר לפסקה הראשונה שלך, אני כתבתי בפוסט עליי בגלל שהפוסט הוא על המצב שאני נמצא בו ואינו קשור לחברה שלי. היא לא היתה המעריצה שלי ולא רדפה אחריי, היא הייתה בת זוג תומכת שקיבלה אותי כחייל וליוותה אותי להתעצב למי שאני. (וכך גם אני ליוויתי אותה בבחירות ובמסלול המוצלח שהיא עשתה).

בקשר לפסקה השנייה, אני באמת מתגעגע אליה כמו שלא חשבתי שאתגעגע למישהי בחיי. אין כאן עניין של אגו, הרי נסיונות החזרה שלי הן "פגיעה מסויימת באגו" שאולי בנסיבות אחרות הייתי מתקשה לבצע אך בנסיבות הקיימות נראו לי מובנות מאליהן. לא רק שדמיינתי את עצמי מתחתן איתה, אני חושב שאם אעמוד מתחת לחופה עם מישהי אחרת - יהיו לי מחשבות גם במהלך החתונה שאני עומד מתחת לחופה לא עם הבחורה הנכונה. היא ידעה שאני רואה בה אישה לחיים, אמא לילדים וסבתא לנכדים.

בקשר לפסקה השלישית, אין ספק שאת צודקת, אבל מצד שני, נראה לי לא פייר להתחיל עם מישהי קשר כאשר ברגע שהאקסית שלי תגיד לי שהיא מעוניינת לחזור, אני אחזור אלייה. (וכמו שאני רואה את זה עכשיו לצערי, בשביל חזרה שלנו צריך לקרות אירוע חריג בעוצמתו, כמו לדוגמא בת זוג חדשה אליי שתגרום לאקסית לקנאה - ולא בנסיבות האלו אני רוצה לחזור).

אני מרגיש מעט נואש מניסוח ההודעות האלה, אבל אני כותב אותן עם חזה שקוף כאחד שמרגיש שהוא "מנהל את הקרב החשוב בחייו".
 

king iverson

New member
אבל איך?

אני מרגיש שכל לחימה עליה רק מורידה את הסיכויים שלי בנתיים.

איך אני גורם לה להאמין לי ולסמוך עליי שאני מלא בנכונות לעשות לה רק טוב?
 

נוסעת27

New member
מסכימה לחלוטין!

אני גם לא מסכימה עם התסריט הרומן רומנטי שתילחם עד בלי קץ כי היא היא! אהבת חייך.. אני כן חושבת שאתה חייב לצאת שנייה מהסטרס הזה והלחץ הזה שמונע מהפחד שהיא כל רגע תתחיל לצאת עם מישהו אחר מה שגורם לך להתפזר בפאניקה לכל כיוון. תשחרר אותה שנייה ותבחן קצת את עצמך. נשמע שנפלו לך כמה אסימונים בודדים אבל זה ממש לא מספיק. רק התחלת תהליך ושווה לך בעיקר בשביל עצמך לעבור אותו, ולמען זוגיות לעתיד. ללמוד על עצמך איך התנהלת בקשר, איזה צדדים יש לחזק וכו'. גם לא כזה בטוח שמה שאתה חושב שגרם לפרידה זה מה שבאמת גרם לה... אמרו פה כבר כמה אנשים שקשר של כל כך הרבה שנים.. כנראה היו עוד קצת הרבה סיבות... כנראה שבחרת לא לראות, קורה לכולם.
אני מאוד מזדהה עם התחושה הדרמטית הזאת שלא תמצא יותר מישהי כמוה. הגיוני שתרגיש ככה. ובאמת לא תמצא מישהי כמוה, תמצא מישהי אחרת, הקשר יהיה אחר, לטוב ולרע, ופתאום תגלה שהחיים לא כאלה שחור ולבן, ולאהבה יש המון סוגים גוונים וצבעים. כבר עברתי לא אחת אלא שתי פרידות בחיי שריסקו אותי אחרי אהבה עצומה שהאמנתי שמצאתי את האחד. ובשני המקרים לא האמנתי שאצא מזה. בסוף זה קורה. תן לעצמך זמן להתאבל. לאט לאט דברים יסתדרו..
 

king iverson

New member
גמור

אני בשנות ה-20 לחיי, עד לפני מספר שבועות הרגשתי שחיי מושלמים. למדתי במוסד נחשב, אני עובד בעבודה מצויינת ומשתכר טוב מאד, בנוסף, אני מוקף במשפחה נהדרת, חברים מצויינים ותחביבים רבים, אהה וגם הייתה לי חברה שמאד אהבתי.
לפני מספר שבועות נפרדנו לאחר הרבה שנים של אהבה, הפרידה הגיעה ממנה אחרי תקופת עומס שלי שכנראה ולא הצלחתי לתת לה בה את היחס שהגיע לה. במשך מרבית הקשר, היא היתה היוזמת, דומיננטית, אולי אפילו אשתמש במונח המסוכן "זאת שאהבה יותר".
אני מטבעי בחור מופנם מעט והתקשתי להרעיף עליה את כמויות האהבה והיחס שהיא הרעיפה עליי, לא כי לא אהבתי, אלא כי זה האופי שלי.
מאז שהקשר הסתיים, אני מרגיש עם עצמי נורא. ידעתי שהעומס שלי יכול לגרום לקשיים מסוימים בחיי הזוגיות, אך לא חשבתי שהוא יחסל אותם. עשיתי מספר נסיונות לחזור מאז הפרידה (בפרידות הקודמות שהיו קצרות ומטופשות יותר היתה זאת היא שניסתה לחזור לרוב) ולא רק שהמצב לא השתפר, אלא שאני חושב שהוא קצת הורע אפילו. אמנם, היא מבינה עד כמה היא היתה חשובה לי, אך עושה רושם שהיא גמרה בליבה עם ההחלטה.
אני מרגיש שהחיים האידיאלים שדמיינתי נקטעו, אני ראיתי אותה לצידי בכל רגע שיא שציפיתי בחיים שלי, ואני מתקשה לחשוב איך אני ממשיך בלעדיה. היו לי מספר הזדמנויות לצאת עם בחורות מאז הפרידה אבל אני פשוט מרגיש שלא בא לי ולא מגיע לאף בחורה שאצא איתה כשאני במצב כזה.
בכל פעם שאני חושב על להמשיך הלאה, נטרפת בי המחשבה שאני מוותר על אהבת חיי, אני מרגיש שזה לא אני ואני מתקשה להריים ידיים למרות שככל הנראה זה הפתרון הכי טוב.

איך יוצאים מברוך כזה לדעתכם?
 

אמרלדה

Active member
אופי אי אפשר לשנות. התנהגות - כן, במאמץ

אתה צריך ללמוד מזה, ולשנות את התנהגותך בזוגיות כמה שתוכל, על אף שלא מעטים הבחורים שקשה להם להביע רגשות והם בכל זאת בזוגיות. צריך בשביל זה בחורה אינטליגנטית, זה נכון. אבל אפילו הן שמחות מפעם לפעם לראות השקעה רגשית. מניחה שאם תבדוק עצמך תדע ותבין איפה יכולת להשקיע יותר, גם בתקופת עומס. מספיק עוד טלפון ביום, כמה מילות געגועים, הבטחה ללילה של רומנטיקה כשזה יעבור, כדי לתת הרגשה שלא שכחת אותה.

בנוסף לכך, תקופת העומס אינה יוצאת דופן. היא חלק מהחיים, ואם היא לא תחזור בלימודים או עבודה, היא תחזור במשפחה, בילדים ובדברים אחרים. לא יכול להיות שבכל פעם שאתה בעומס היא תרגיש שאתה לא אתה ותברח. אולי תגיד תודה שהיא ברחה עכשיו. הרעיון הוא להיות יחד באהבה ובזוגיות גם בעומס, גם בזמנים קשים ומעצבנים. לא רק בפוצי מוצי.

מה שמפריע לך להמשיך הלאה, הוא התחושה שאתה מוותר על אהבת חייך. צר לי מאוד מאוד לשבור לך את האמונה הזו, אבל היא ויתרה עליך. ניסית כמה פעמים ולא הלך - היא ויתרה עליך וככל הנראה שלמה עם ההחלטה ואולי טוב בשבילך שכך הוא. זה לא ויתור. אתה פשוט טועה בהגדרות. להשלים עם זה ולהמשיך עם החיים שלך זה מה שנקרא לא להרים ידיים, לא הפוך. אין לך מה להאשים את עצמך בכך שאתה יוצא מהמערכה. אתה רק בשנות ה-20. חלק מהבגרות זה להבין מתי צריך להמשיך הלאה.

עזוב את ההזדמנויות לצאת עם הבחורות. אתה באבל. אתה צריך זמן לעבד אותו. אתה צריך להשלים עם המצב, להשלים עם הוויתור שלה, להבין שהדברים כבר לא בידיך, לכאוב כמה שאתה צריך לכאוב. אין לך לאן לרוץ עם הבחורות, לא חשוב מה יגידו החברים. יחסים כאלה ארוכים ועמוקים דורשים זמן החלמה רציני. פשוט להיות עם חברים, לצאת לבלות בלי לחפש בחורות, אולי תפתח קצת את העיניים לנושאים חדשים בחיים (בעיני, זה שהחיים נראים מושלמים בגיל 20+ זה ממש מפחיד, לא?). אולי תיסע לאיזה טיול גדול - קח ת'זמן. זה ממש הזמן לעשות זאת. כל השאר יגיע גם יגיע, עם הזמן.
 

king iverson

New member
מסכים

אך אני רוצה לחזור למשפט הראשון שכתבת: "אופי אי אפשר לשנות. התנהגות - כן, במאמץ", ואכן אני חושב שהפרידה היא בגלל התנהגות שיש לי נכונות לשנות ולא בגלל אופי, ולכן כ"כ קשה לי להשלים עם הגזרה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לכאורה שאלה פשוטה

והתשובה הפשוטה היא שהזמן ירפא.

הפן היותר מורכב של השאלה עוסק לא בהווה הקרוב, אלא בעתיד. איך גורמים לכך שתוכל לאהוב שנית, מכל הלב, ולא תשאר אדם מצולק שחי אחר כך חיי רגש פושרים.

התשובה לזה היא שצריך לעבד את המקרה, רצוי עם איש/אשת מצקוע. לשוחח על כך הרבה, להבין יותר לעומק איפה אתה טעית, ואיפה היא טעתה, ואיפה הנזק עלול להסתתר בעתיד ואיך למנוע את זה. איך אפשר יהיה לתת שוב אמון.

שאלה לא פשוטה. אבל חייבת להיות תשובה.
רק אל תחפש אותה בפתרונות קלים, כי כמו שהשאלה היא לא באמת פשוטה, גם לא יכול להיות פתרון פשוט סטייל זבנג וגמרנו.
 

גארוטה

New member
טעות

לחשוב שתקופת העומס היא הסיבה לפרידה, לדעתי זה הרבה מעבר לכך.
אם אתם שניכם בשנות העשרים וכבר אחרי הרבה שנים של אהבה, כהגדרתך, אז כנראה שישנן עוד כמה סיבות
שהביאו לפרידה והעומס הוא רק הקש האחרון.
שחיקה, שיעמום, מה שהתאים בגיל 22 לא בהכרח מתאים בגיל 28, ציפייה ממנה לשינוי שלא קרה ועוד ...

קח את הזמן ותתמקד בדברים שימלאו את זמנך במקום בנסיונות להחזיר את הגלגל, החורק, אחורה.
כולם עברו את זה ועכשיו תורך :)

בהצלחה
 

ויקה1222

New member
אתה אומר דבר והיפוכו

או שאתה בחור ביישן ומופנם ולא נתת לה את מה שמגיע לה בגלל העומס הרב או שהיא זאת שהשקיעה יותר והייתה יותר דומיננטית בקשר ובקיצור זאת "שאהבה יותר".
בשני המקרים לא היית בסדר ובשני המקרים כדאי ללמוד משהו לקראת הקשר הבא, אבל אני מתקשה לומר מה דעתי על המצב כי בעיני המצב לא ברור ובשני המקרים דרך הפעולה תהיה שונה.
 

king iverson

New member
אני לא חושב שזה דבר והיופוכו

אלו שני ניתוחים במבט אחורה על המצב שהיה בקשר.
אני מודע שיכול להיות שלא הייתי חבר מושלם, אך כוונותיי בקשר תמיד היו טובות. אני נוטה לחשוב שלי זה היה מספיק מבת הזוג שלי, אבל יכול להיות שאין לי מושג על מה אני מדבר, הרי לפני כמה חודשים לא יכלתי לחלום בסיוט הכי רע שלי שנגיע לסיטואציה הזאת כך שאולי אני פשוט נכה רגשית בהבנת זוגיות.
 

nav27

New member
תבדוק שוב

אני חושבת שהסקת מהר מידי שבת הזוג שלך גמרה בליבה עם ההחלטה להיפרד, היא צריכה לראות אותך מתהפך, מחזר אחריה, מרעיף עליה את כל מה שחסכת עד עכשיו, והכי חשוב - תיהיה כנה, ותשתף את הרגשות שלך איתה, על כמה שקשה לך להמשיך בלעדיה, שהיא אהבת חייך.
אני כמוך בעניין הזה, נותנת הרגשה של "מובן לי מאליו שאתה כאן" בטוחה שבזמנים של עומס אוכל להעלם והכל יחזור לקדמותו, ביננו זאת בעיה, בחורה ששמה אותך במרכז חייה, היא מצפה ליחס דומה, אם בשבילך היא לא (לפחות לא נותן הרגשה כזאת) ברור שהיא תפגע. תחכה להזדמנות לפתוח איתה את זה (גם אם זה יקח קצת זמן) , ותלחם.
וכמו שאמרו לפני, אם לא - אז לא..אתה צעיר, אין לך לאן לרוץ, אתה תלמד ותשתפר..מה שיגיע יגיע עם הזמן :)
 

king iverson

New member
הפחד שלי..

שתתחיל בנתיים מערכת יחסים עם בחור חדש, תיקשר רגשית, ואז גם הכל יהיה יותר קשה וגם לא ארגיש שיש לי את הלגיטימציה לפנות אליה, למרות שאני מאמין שהסיכוי שהיחסים בנינו יצליחו גבוהים יותר מאשר עם בחור חדש.
 

nav27

New member
אין לך ממה לפחד

לדעתי כל עוד הפרידה שלכם טריה יהיה קל יותר, תמשיך לנסות..יכול להיות שיקח זמן והיא צריכה את הזמן הזה להתגעגע..אבל שזה לא יגזול ממך את כל הזמן והכוחות - כי יכול להיות שזה לא זה, למה אתה חושש?! אם היא תמצא גבר אחר ותמשיך בחייה, זה רק סימן בשבילך שזה לא היה זה..זאת לא אהבת חייך ויש אחרת בשבילך.
 

batmea

New member
עד כמה שכתבת, לא כתבת את השורה התחתונה

נכון שכואבת הסיטואציה אבל הדבר משול לקוסם הנכנס למקום ומצהיר בפני כולם על קסם בזמן שהוא מפזר תחילה אבק מנצנץ דק ורב.. והרי איך יראו כולם את הנעשה אם עיניהם מבולבלים באבק?

לא תיארת מדוע אחרי "כל השנים" האלה נפרדתם. זמן ותשומת לב הם לא תירוץ כי עובדה נמשכו להם היטב השנים יחד.
אני מאמינה שהיו דברים בין לבין כשהיא בפרידה רק דיברה בראשי פרקים. כולנו לומדים ועובדים. כולנו קורעים את התחת אבל זה אף פעם לא הסיבה אחרי הרבה שנים יחד.
אם היא אהבת חייך - אז אדרבא.
קיים כאן משהו שאתה לא מספר וזכותך אך זו הסיבה והפתרון לבעיה הזו.
אתה גם בבעיה ככל שתחשוב שהחיים הזוגיים הם אידיאליה.
כשהיא נפרדה, תחשוב שהיא כבר הגיעה לשלב שהיא נחנקה ולא רצית לראות ולהתייחס עד לאותו רגע.
מבחינתה זה היה שחרור, כשמבחינתך זו היתה התעוררות.
בטוח שכאב לה אך, הרבה יותר כאב לה להיות זו שאתה מודה שרמסת. כך שמבחינתך כואב לך היום ואתה מרגיש בחסרונה כשבעצם את החיסרון הזה והזלזול מצדך היא הרגישה כשהייתם "יחד".
עדיף להיות לתקופה לבד מאשר בודד בתוך "יחד".
אם היא תמצא מישהו? אם היא תרצה, יכול בהחלט להיות. את שלב הכאב והפיקחון היא עברה לפניך.
כנראה שמבחינתה הזלזול והבדידות לידך הביאו אותה להבין את תשלום החיים בלעדיך עוד לפני שנפרדתם.
 
בתור זאת שהייתה הצד השני

אני ממש לא מצטרפת לדעות האופטימיות האלו של תנסה להילחם עליה.
אתה אומר שזה בא בעקבות תקופת עומס,אני אגיד לך שלדעתי אם את נפרדת ממישהו אחרי כמה שנים זה יותר מרק תקופה עמוסה,יכול להיות שהיו בעיות אחרות בקשר או תמרורים שהעדפת להתעלם מהם?
בתור מי שנפרדה אחרי כמה שנים וגם הייתה נחרצת מאוד לגבי הפרידה,אני כבר עברתי ועיבדתי את הפרידה כשהגעתי לרגע שבו החלטתי לקום וללכת.
אני מאחלת לך שתמצא את עצמך ותדע להבין מה היו הטעויות שעשית ושהיו בתוך הקשר הזה שהובילו אותו למקום הזה.
ואני בטוחה שאתה תאהב שוב ותהיה מאושר גם בזוגיות וגם לבד :)
 
למעלה