גמגום בגיל צעיר

[ארמגדון השחר העולה]

גמגום בגיל צעיר

הבן שלי בערך בגיל 10 והוא מגמגם. כך זה הוגדר, אך זה לא נראה משהו כה רציני (מדי פעם, וחזרה יחידה על הברה, ויכול להיות שזה לעתים מכוון, בשל התאמצות יתר בלשון השפה העברית. כלומר גם אני ואחרים לעתים נתקעים במילה כמו אנדרלמוסה - זה לא אומר שאנחנו מגמגמים, אך יכול להיות שהוא נזכר בתרגולים שהיו לו אצל קלינאית, שאמרה לו להדגיש את ההברות - להערכתי המון אנשים נתקעים במילים, לא כולם אסרטיביים ולא כולם מדברים שוטף כמו אנשי מכירות ...). יכול להיות שזה גיל כזה, ואפשר להניח שבעתיד זה יעבור, או לפחות ניתן יהיה לשיפור, כך שזה לא ממש יהיה מורגש. בכל מקרה, היינו אצל קלינאית תקשורת והוא עשה תרגילים. כיום התרגול שהוא עושה, זה משחקי חברה, עם דיבור בקול רם (למשל - רביעית - האם יש לך קלף של יבשות ... וכו'), וכן גם קריאה יומית מספר עמודים בספר. (יש תרגילים נוספים שהוא עושה, אך אני לא אכביר, כדי לא להסגיר זהות). זה די היה קשה, כיוון שבגיל זה קצת מרדנים, ודורש גם שכנוע (של למעלה משנה), אך כיום הילד מקפיד על התרגול הנ"ל. אני חש שיש לו שיפור בדחיקה של הגמגום, אך רציתי קצת למעלה מזה. בכל מקרה, אני משתדל שהילד יהיה רגוע ושמח (כשהוא מתעצבן לעתים קרובות, זה לא ממש עוזר לגמגום). שאלות. האם ניתן לפתור את הבעיה לחלוטין, ביחוד בגיל צעיר ? האם יש גורמים מומחים קצת יותר (עם קבלות), שיודעים למגר את הבעיה ? - תנו כתובות ... האם הבעיה נראית לעתים כבעיה, כשלמעשה היא לא (הסביבה והילד חושבים שהוא מגמגם, ואילו זה רק אולי גיל כזה, שייתכן שהעושר בשפה העברית בא באיחור) ? מה עוד ניתן לעשות כדי לשפר את כושר השפה והדחיקה של הגמגום ? (תרגילים, טיפים , ...) תודה.

 

[vicz]

שלום

הרשה לי להציג את עצמי: אני ויקי, בת 22, ואני מגמגמת מגיל 4.5 נשמע שאתה עדיין קצת בהכחשה לגבי הגמגום של הילד (וזה מובן: כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה בריא) אכן, אם הילד נתקע רק במילים כמו אנדרלמוסה, אין מה לדאוג אבל מהתיאורים שלך ומהאבחנה של קלינאית תקשורת נשמע כי הילד סובל מגמגום, אולי גמגום קל, אבל בכל זאת אין תרופה לגמגום. יש שיטות שונות העוזרות לשפר את הדיבור, אך לא לרפא את הגמגום. אדם מגמגם זקוק לסביבה תומכת ומקבלת, והיות ובגיל 10 קשה למצוא סביבה כזאת בבית ספר או אצל חברים (ילדים הם עם אכזר), הרי שסביבה כזו חייבת להיווצר בבית. אחד התפקידים של הסביבה הזו הוא לקבל את הילד עם הגמגום. חשוב שלא תעביר לילד שלך את המסר שחשוב לא לגמגם בכל מחיר ושאם הוא מגמגם זה משהו נורא ואיום. מסר כזה יוצר פחד לגמגם וכתוצאה מזה פחד לדבר, וכאשר הילד בכל זאת חייב להגיד משהו - הוא חרד מכך מאוד וכתוצאה מזה מגמגם יותר. בבית חשוב לתת לילד להתבטא, להקשיב לו עד הסוף גם אם הוא מגמגם תוך כדי, לא להשלים לו מילים, לא להעיר לו הערות נוסח "דבר נכון". בתור ילדה שהייתה בכל טיפול אפשרי - אני מתנגדת לטיפולים בכוח. אולי לקח לך שנה לשכנע את הילד כי הטיפולים גורמים לו להרגיש לא טוב, אולי ההתמקדות בגמגום פוגעת בביטחון העצמי שלו, גורמת לו להרגיש שונה ופחות טוב מאחרים. דבר עם הילד שלך. תשאל אם התרגול עוזר לו. תתעניין איך הביקורים אצל קלינאית תקשורת גורמים לו להרגיש. תשאל אם הוא מעוניין להמשיך את הטיפול. אולי בשלב הזה לא. אולי עכשיו זה לא מפריע לו. ברגע שהגמגום מפריע, בדר"כ המגמגמים עצמם מחפשים עזרה. (בערך בגיל 11 אמא שלי התייאשה מהטיפולים, עשיתי הפסקה של כשנתיים, ובגיל 13 בערך ביקשתי ממנה בעצמי למצוא לי טיפול נוסף.)

 

[ארמגדון השחר העולה]

משהו לא ברור

תודה רבה על כל הטיפים, היחס כלפי הילד זה א-ב, בכל זאת תמיד אבא רוצה את טובת הילד. דרך אגב, קלינאית זה היה די מזמן, ואין ממש תקציב לכך בקופת החולים. (שמעתי שיש שיטות טיפול חדשניות, ושונות בתכלית מהשיטות הסטנדרטיות - יש רופא אחד בארץ כמדומני, אני לא יודע אם זה משהו אמין, ומה עושים בדיוק, ואם זה משהו שמצדיק את עצמו, ולדעתי זה הון כסף, ויש פחד מנוכלים, ומי שמכיר זאת - רציתי חוות דעת). בכל אופן, היינו אצל מספר קלינאיות תקשורת, והראשונה אף לא זיהתה גמגום כלשהו (אז, כנראה זה מאוד קל). רציתי לדעת אם המצב יכול להחמיר, ואם שטף הדיבור הוא יכול להיות משמעותי בעתיד (האם שטף דיבור שאיננו בעיות במילים מורכבות ומסובכות נקרא גמגום ?) ? או שאם מדובר בגמגום קל, ייתכן שאבחנה לא היתה מושלמת, גם כיוון שלקלינאית בעצמה היה קשה לזהות גמגום, ואולי יש משהו, שמתקרב לגמגום, ולעתים נראה כגמגום - אך זה לא (יש משהו אחר ?) בכל מקרה, להערכתי, גמגום זה דבר יחסי, אחרת היה ניתן להגדיר כל אדם מגמגם,כי כפי שאמרתי, לא כל אדם הוא סופר איש מכירות, וגם לגמגם במצגת זה סביר. ולעתים זה עניין של רצון (גם יש עוורים מלידה, שהחלו לראות). קשה להאמין בנסים, אולם אפשר להאמין ברצון טוב. לי, למשל, היתה בעיית אסטמה בילדות, שבזכות הרצון החזק שלי, עוד מילדות - כבר נעלמה כליל (היא לא מורגשת, ולא מפריעה), ואני רץ ועושה ספורט, שאנשים בגילי היו מכלים לזאת ואין להם ולא היתה להם בעית נשימה. יכול להיות שרמות מסויימות של גמגום כן ניתן לגרום לאחרים להיות לא מורגשת כלל, והאדם הסובל מכך יוכר כאדם נורמלי, שאיננו סובל מבעיית הגמגום. אנחנו לא לוחצים על הילד יותר מדי, כי רוצים בטובתו, וזה די ברור, ואם הוא מתעקש, ולא רוצה לשתף פעולה, לא רבים איתו. מה שכן, נותנים לילד לכוון את עצמו, ומסבירים לו מה נכון לעשות, אך זה גיל לא קל, וצריך לעתים גם משמעת : הן של ההורים, והן של הילד.

 

[vicz]

...

אם הגמגום כל כך קל עד שקלינאית תקשורת לא הייתה בטוחה שהוא מגמגם, מדוע הוא צריך טיפול? תראה, צריך למצוא את האמצע. בהודעה שלך רגע אחד אתה אומר שהגמגום של הילד כמעט ולא קיים וכולם מגמגמים במילים ארוכות או בהופעה מול קהל. רגע אחרי אתה מחפש טיפול, כל טיפול, שיעזור לילד להתפטר מהגמגום הקל והלא מורגש הזה. אין להתעלם מהגמגום אבל אין צורך גם לראות בו סוף העולם. עיוורים מלידה לא התחילו לראות בגלל כוח רצון. הטעות הכי גדולה היא להעביר לילד מסר שאם תרצה מספיק תוכל להפסיק לגמגם. זה לא בשליטתו!!!!!!! משתמע שמופעל על הילד לחץ לא מועט (על אף שאתה אומר שאתם לא לוחצים עליו "יותר מדי"). אותי מלחיץ רק לקרוא את ההודעה. האם דיברת איתו על הטיפול? אם הוא מרוצה או לא? אם הוא רוצה בו או לא? אני, שכילדה חלק מהטיפולים פגעו בי מאוד, רוצה לבקש ממך להקשיב לילד שלך. לתת לו להחליט אם הוא זקוק לטיפול. ואם הוא מחליט שכן, לשאול אותו אם הטיפול עוזר לו, גורם לו להרגיש יותר טוב, אם הוא רוצה להמשיך.

 

[shuky63]

השאלה הנשאלת היא עד כמה הגמגום מפריע לילד

הבנו שהגמגום לא קשה,עכשיו השאלה היא אם הוא מפריע לו? כי אם לא אז מה הטעם להציק לו בתרגולים וטפולים.תאמין לי שיש לו דברים הרבה יותר חשובים לעשות בגילו. האם הוא אומר שילדים מציקים לו בגלל זה? האם המורה שלו מדווחת שהוא ממעט להשתתף בשעורים ואפשר לקשור את זה לגמגום? אם התשובה היא לא אז תפסיקו להציק לו.עשרות אלפי אנשים חיים באושר עם גמגום קל-בינוני. אם התשובה היא כן אז ההתיחסות צריכה להיות שונה. אם הגמגום מתבטא בחזרות קלות מידי פעם ולא בתקיעות רציניות לא נראה לי שתרגולים יוכלו לשפר את זה.מה שיש לשפר זה את ההתמודדות שלו עם קשיים שהגמגום הזה מציב בפניו אם הוא אכן מציב.

 

[ארמגדון השחר העולה]

O.K

O.K טוב, הגמגום אכן מציק לו (נכון שילדים זה עם אכזר ...) אך לא אכביר בדברי, כדי לא לסטות מהנושא. אני יודע שיש שיטות שונות של טיפול בגמגום, ובאופן פרטי זה נורא יקר (שמעתי על טיפולים שעולים כמה עשרות אלפי ש"ח טובים), ולו רק להקל על הילד. אני לא ממש יודע מהן נוסחאות הקסם ואני לא ממש יודע אם כדאי להאמין בהן, אך ולו קצת תקווה תמיד יש, אולם רציתי לדעת בסך הכל אם השיטות הן מספיק מהיימנות, מהן בכלל אותן השיטות, ומה האלטרנטיבות שהרפואה מציעה ? (כרגע, אני לא יודע ממש מה האלטרנטיבות שהרפואה מציעה מלבד אותם קלינאים / קלינאיות שיש בנמצא, ורציתי קצת להיות בסה"כ בעניינים ...) תודה.

 

[ארמגדון השחר העולה]

תגובתי ל ... משהו לא ברור vicz ...

... התגובה שלי מתייחסת לתגובה שהגיבו להודעתי מ-2/11 (תחת הנושא : "משהו לא ברור"). תודה.

 

[vicz]

דעתי

וזוהי כמובן רק דעה שלי אין נוסחאות קסם. כל טיפול יכול רק להקל. בחלק מהמקרים ההקלה היא רק לתקופה מסוימת אחרי הטיפול. אם אתה מוצא אדם המבטיח לך לרפא את הגמגום - אני לא הייתי סומכת עליו. כי כל אדם הבקיע בגמגום יודע כי אין מרפא מוחלט ובשום שיטה לא ניתן להתחייב לטיב התוצאות עד שלא עוברים את הטיפול. כמו כן, יש הרבה מאוד שרלטנים שגובים כסף רב ע"י הבטחות להסיר עין רעה, לרפא באנרגיות חיוביות, וכל מיני דברים אחרים. אז למרות שתמיד צריך לטפח תקווה לשיפור המצב - צריך להפעיל שיקול דעת. בארץ טופלתי רק ע"י שתי קלינאיות תקשורת. מקווה שחברי פורום אחרים ישתפו אותך בטיפולים שעברו. אבל אני מזכירה לך שכשמדובר בגמגום, חלק מההצלחה של הטיפול תלויה במוכנות נפשית של המטופל. אז נחמד מצידך לחפש מגוון אפשרויות טיפול עבור הילד אבל ההחלטה היא שלו...

 

[ארמגדון השחר העולה]

בסדר.

בסדר. תודה על הכנות והמאמץ, ואני מאחל לך שתצליחי בדרכך. יכול להיות שצמד המילים להפטר מגמגום לא ממש נכון, אך אני לא חולק על כך. בכל אופן, אני מקבל את דעתך מצד המטופל. לא קיבלתי אף תשובה לאף שאלה, ואין טעם להפציץ את שרשרת ההתכתבות הזאת כמעגל קסמים. פשוט, אם אין תשובות, אז אין (vicz - בלי להעלב - אל תעני. אני פשוט מחפש תשובות אחרות ...) דעתי, לגבי הענות הילד - ללכת לקלינאי זה לא סוף העולם ולא צריך להתייחס לאל ללכת לקלינאית כאל אסון, כי זה ממש לא, ואפשר להשוות זאת כמו ללכת לרופא, אז איפה נכנס פה עניין המוכנות, ואם זה דבר שיכול לעזור לו לכל החיים, אבל ממש לכל החיים, עדיף מגיל צעיר לעשות כן - ולמה לא ?! זה עניין של אחריות, ועתידו של הילד שיגדל, ובכל אשר ילך (ונעזוב את הכסף בצד - כסף הולך, כסף בא... חשוב יותר עתידו של הילד). המדינה שלנו היא לא קלה בדרכיה, ויש גם צבא בדרך, וזוהי מדינה של סטיגמות, שיכולות לפגוע בציבור המגמגמים, וביחוד במדינה שלנו חשוב ללכת בתלם, על כן צריך להקל עד כמה שאפשר לאזרחים עם מוגבלות קטנה, ולא לסגור בפניהם דלתות (זוהי גם נקודה למחשבה ...). ציפיתי לקצת יותר הענות, וקצת יותר דוגמאות שמתייחסות לכל שאלותי (שחלקן זה : דוגמה לטיפולים הנוספים בתחום הטיפול בגמגום), ואולי איזה קלינאי, או פסיכולוג, כן יוכל לתת את התשובה, וכן הכוונה לשליטה בגמגום באופן שיכול להיות "נורמלי" ולא מורגש עד כמה שאפשר. כרגע, אני עדיין מחפש תשובות ולו רק בידיעה מהן האלטרניבות. תודה.

 

[מרינקי]

שלום לך ארמגדון

אני סטודנטית לקלינאות תקשורת ולאחרונה התחלתי ללמוד קורס בגמגום אצל דורית בגון שנחשבת אחת המומחות בארץ לנושא הגמגום, ובשלושת השיעורים שהיו לי איתה בינתיים ישבתי מרותקת. אז יש המון תאוריות, טכניקות וכלים שעוזרים, אבל אף אחד לא יודע בבירור למה מגמגמים, ואף אחד לא יכול להבטיח למגמגם שהוא יפסיק לגמגם. מה שכתבת זה נכון, המדינה מלאה בסטיגמות ומכשולים, ואין ספק שכהורה אתה אכול דאגות ובצדק, אתה לא רוצה שהילד יסבול וגמגום אכן עלול להקשות על החיים, כמו שרבים וטובים ממני יכולים להעיד. אחד הטיפולים שעבדו הכי טוב (פותח ע"י קלינאי תקשורת מגמגם שהצליך לעזור להמון מגמגמים) זה להפוך את המגמגם ל"מגמגם מאושר"- ללמד אותו לחיות באושר עם הגמגום, לגמגם בשמחה- זה סך הכל צורת דיבור ולא איזה חטא. כאשר אדם מגמגם בשמחה, בביטחון, ברוגע, בלי פחד ולחץ מעצם הדיבור (כי "מותר" לו לגמגם בשקט וזה לגיטימי), הוא כמעט שלא מגמגם, ואולי בכלל לא מגמגם. אגב צריך לזכור שהעולם לא מחולק ל"מגמגמים" ול"לא מגמגמים". גם אני מדברת בחוסר שטף, בייחוד כשאני לחוצה, ואם הייתי מנסה לדבר מושלם מי שהיה שומע אותי היה בטוח שאני מגמגמת מלידה. כל הקטע הוא פשוט לשכוח לחשוב על הדיבור, וכמו כל הדברים הפשוטים באמת הם הכי קשים להשגה... יודעת עם מה אתם מתמודדים (ולא כי אני סטודנטית לק"ת) ומעריכה אותכם על זה. תמשיכו להיות מי שאתם באמת...