ומאותו שיר ההתחלה של השיר
עמוק עמוק זורם מפעפע מין זרם של שתיקה אפלה מזכיר לי את הסיורים במחנות שאתה הולך בקבוצה יחד עם החברים שלך ומצד שני יש את השתיקה הזו שכל אחד עם עצמו,כל אחד בעולם משלו,עם מחשבות משלו ומצד שני אתה מרגיש שמבפנים משהו מכה בך עמוק מהזוית שלי זה היה כעס ,כעס גדול על מה שקרה כאן ועל כך שהעולם ידע ושתק,ועמד מנגד מבלי להושיע שימו לב למשפט מהשיר "העיירה בוערת" "שריפה אחים שריפה,רק בידכם בלבד היא העזרה חיש הושיטו יד אוהבת והצילו מהמוות בדמכם כבו שלהבת חיש כבו בדם, אל נא תעמדו מנגד בלי הושיט עזרה אל נא תחבקו ידיים השריפה גדולה" השתיקה של העולם לנוכח מה שקרה למה שתקו? איך אפשר לשתוק על דבר כזה שתיקה אפלה הכעס מפעפע בי שככה זה היה איך אפשר? פשוט איך אפשר? ועד מבט על פלאשוב מאוסף צילומים של אמון גת