גם אחותי בהתחלה לא הבינה את הכאבים שלי וחשבה
שאני מגזימה על אף שהיא גם קטנה ממני בארבעה שנים. ולפני שנה גילו לה שתי ציסטות ולקחתי אותה לתל השומר לבדיקה אצל ד''ר שיינמן המדהים בתל השומר שחשב לאור התלונות שלה שכנראה גם היא אנדואית עד שלפני שהיא עברה את הלפרוסקופיה הראשונה שלה שם היינו צוחקות ביחד ''ברוך הבא למועדון האנדו'' ובמזל ציסטה אחת נעלמה כאילו לא הייתה והציסטה השנייה הייתה עכורה ומגעילה וכה גדולה שלחו לביופסיה וחזרה תקינה. בנתיים היא לא נקראת אנדואית כי אין לה אנחנו עם יד על הדופק. אבל היא ממשיכה לנסוע איתי לשם ועושה מעקב צמוד אצל ד''ר סוריאנו בגלל סיפור משפחתי גינקולוגי גם עגום. לסבתא שלי ז''ל היה סרקומה סרטן ברחם ולאמא שלי גם היה שרירנים ומיומות ואני עם האנדו'. ככה שהיא עם הזמן היא הבינה על פי הכאבים שלה איזה סבל אני חווה. כך גם שהיא התלוותה אליי לד''ר דולברג במרפאת כאבים ושאלה אותה אם היא גם סובלת ככה והיא הסבירה לה שככל שעובר הזמן באמת הכאבים בלתי נסבלים. אני חושבת שאת צריכה להסביר להן ולחשוב על לבוא לכאן ולקרוא את העדויות של כולן, ועל המחלה עצמן ואולי לקחת אותן ולהתלוות אלייך לביקורות שילמדו יותר ויבינו שזה לא פינוק וזה סבל שלא מבורך. או שכנראה שהן רוצות להשכיח לך את הכאבים ואת הסבל שמנסות להגיד לך במילים לא עדינות תקומי ואל תוותרי לעצמך בפינוק במיטה עם הכאבים ותמשיכי הלאה ולא יודעות איך לומר זאת אחרת.
