גם לכם זה קורה ?

ינוקא1

New member
גם לכם זה קורה ?

יש ימים שאני מרגיש כמו זחל שטווה פקעת : אני פשוט עובד על ההילה שלי בעזרת כל מיני תנועות באוויר (אם מישהו היה רואה אותי מהצד היה חושב שאני משוגע). לפעמים יוצא לי לעשות את זה משהו כמו שעה שעתיים ברצף. זה גם די מעייף. אם אני לא עושה את זה , זה קצת "מציק" - לפעמים אני מרגיש סוג של "לחץ" באיזור מסוים בהילה , ואם אני לא מנקה את זה , זה מעצבן בערך כמו "גירוד". אם אני עסוק בדברים אחרים בדרך כלל אני פחות שם לב לזה , אבל כשאני לבד זה יותר מורגש. מכירים את זה או שבאמת קצת השתגעתי ?
 
לצערי - לא מכירה

היתה לי תלמידה מהממת במדיסין שהיתה "עובדת" על מטופל ככה. זה היה מעלף לראות מהצד. אגיד בסוד - אני מקנאה בה... לצערי, במתנה הזו לא בורכתי..
 

ינוקא1

New member
על מטופל אחר גם אני לא עובד כך . ..

אבל כשאת עושה "הילינג עצמי" איך את מרגישה את זה ?
 
אותו דבר כמו כשאני עושה לאחר

למרות שכשאני עושה הילינג לעצמי אני עושה את זה הרבה פחות במישור הפיסי ויותר בתודעתי... המממ... על עצמי אני עוסקת בעיקר בניקוי פנימי של "דברים", כאילו ממש מעיפה אותם החוצה. קשה להסביר... אבל לא "טווה" את ההילה של עצמי... אני כאילו ממש יכולה לראות למה אתה מתכוון, אבל לצערי אין לי נסיון עם היכולת הזו
 

ינוקא1

New member
../images/Emo51.gif

אני רואה בגדול את גוף האדם כמו תא חי : לתאים "איקריוטים" יש גרעין התא ויש מסביב לגרעין ממברנה. חוץ מאשר הגרעין יש את הממברנה של התא עצמו ויש שם אברונים שונים , וכן כל מיני סיבים ועוגנים שמחזיקים את המבנה (שלד תוך תאי) וכו' וכו'. אני רואה את הגוף הפיזי כ"גרעין התא" , ואת ההילה שמסביבו כממברנה שמסביב עם שאר האברונים. כנ"ל המרידיאנים שבתוך ההילה והצ'אקרות החיצוניות הם מבחינתי כמו שלד התא והאברונים. (זה די מרגיע אותי שאת מבינה למה אני מתכווין , אני מידי פעם צריך אישורים שאינני עובר את גבול השגעון
)
 
אוח, השיגעון, השיגעון...

נותן לנו צבע לחיים
כל זמן שאלה רק רגעים, ושאנחנו יותר "כמו כולם" מאשר "לא כמו כולם"
אני מבינה בדיוק למה אתה מתכוון. זה דומה להבנה שלי את הממלכה שהיא אדם, אני לא רואה את הגוף כמרכז בגלל שאני חווה אתהממלכה שהיא אדם כמספר (שקשה לי לנקוב בו) של גופים שכל אחד מהם מתקיים בלי קשר של מקום לשני, הם כאילו אחד על השני אבל גם נפרדים מאוד. אני לא הייתי יכולה לאבחן אם לא הייתי חווה את המטופל כממלכה, כמו שאני חווה אותו, אבל בגלל שאצלי מאוד חזקה הראייה האנרגטית (ופחות החישה, כמו שאתה מתאר), אני לא מסוגלת לחוות את עצמי ככה. או לפחות, עד היום לא ניסיתי
 

Lagrangian

New member
גבול השגעון

הוא בדיוק הגבול שצריך לחצות בבתי ספר מסויימים להתפתחות רוחנית..(אם לא בכולם..).
 

Lagrangian

New member
נראה לי שאתה מתכוון

יש שגעון ויש אבדון.. אתה בד"כ מפלרטט דווקא עם האבדון, לא?
 

ינוקא1

New member
לא בדיוק - אני עוסק בחיים.

לגבי ה"יש שגעון ויש שגעון" - דווקא הילר או אדם "רוחני" צריך להיות סופר נורמלי. או יותר נכון להגיד בשפת הקבלה "צריך שיהיו לו כלים חזקים". כי הוא מקבל אורות גדולים מאוד , ואם לא יהיה לו כלי חזק אז הכלי ישבר. הוא צריך להיות מסוגל להכיל מציאות שאיננה המציאות הרגילה , ועם זאת גם לתפקד בתוך המציאות הרגילה. לכן ההילר צריך להיות דווקא אדם יותר נורמלי מהנורמלי הרגיל. לעומת זאת ה"משוגע" - נניח סכיזופרן , זה אדם שהכלים שלו נחלשו ונקרעו ואינם מסוגלים להכיל את האור. יש לנו מחיצות ומגירות במוח - על מגירה אחת כתוב "מציאות רגילה" , על מגירה אחרת כתוב "חלום" על מגירה אחרת כתוב "חוויות רוחניות" על אחרת כתוב "דמיון" וכן הלאה. אצל הסכיזופרן המחיצה בין המגירות קרועה. לכן מבחינתו אין הבדל בין דמיון למציאות. לכן בכל המסורות הרוחניות מודגש העניין של בניית כלים לפני שמתחילים להתעסק עם "רוחניות". לכן ביהדות אומרים ללמוד גמרא , למשל , לפני שלומדים קבלה. או במזרח יש דגש על תרגולים פיזיים. לגבי הפלירטוט שלי עם האבדון - אני מבין שכשאר אני אאבד את כל מה שהוא "לא אני" , אז אזכה בחיים. כך שאני דווקא מפלרטט עם החיים.
 

ינוקא1

New member
כן , אני חושש

לפעמים שזה אולי איזה אובססיב קומפולסיב דיסאורדר (OCD) , אבל למזלי אני די שולט בזה - כלומר אני יכול גם לא לעשות את זה אם אני רוצה , ואני לא "כבול" לזה יותר מידי. אם כי להימנע מזה יוצר תחושה כאילו לא צחצחתי שיניים בבוקר. זו אחת הסיבות שאני שואל. במקצוע הזה הגבולות הם די דקים בין טירוף למציאות . . . (אם יש מציאות בכלל . . .)
 

Lagrangian

New member
ושאלה יותר חשובה -

מי נוהג בשבת? את מי אנחנו מכניסים למקדש שלנו?
 

ינוקא1

New member
את מי שאנחנו רוצים להכניס.

וזה המקום בו האני האמיתי שלנו בא לידי ביטוי.
 
למעלה