גם לי יש שאלה
אני רוצה מאוד לדעת האם אתם באמת יכולים לקרוא לעצמכם דתיים ברמה האישית. אני למשל כבר הצהרתי שאינני רואה את עצמי כאדם דתי (יש לי זיקה למסורת) אבל כבר אינני מנהל חיים דתיים, אלא יותר חיים של אדם שומר מסורת, גם אם כיפה אני לא תמיד הולך, ובכלל המראה חיצוני שלי הוא חילוני הרבה יותר. שמתי לב לתופעה שיש אנשים שלוקחים את ההומוסקסואליות כתירוץ למה הם לא דתיים. ברוב המקרים זה אגב מאוד נכון, אבל יש כאלה שפשוט מתחבאים מאחורי זה ולא רוצים להגיד "אנחנו עצלנים". מעניין אותי לדעת איך אתם חברי לפורום, מנהלים את חייכם האישיים, עד כמה הדת היא חלק מזה. אצלי הדת תופסת מקום בעיקר בנושא ההתנהוגתי ויותר בעניין של "ואהבת לרעך כמוך" אבל עורך החיים של איננו דתי. בשבת אני כמובן הולך בימי שישי לבית כנסת, תאמת שאני די אוהב את זה. שותף לקידוש ומשתדל לא לחלל. הזכרתי כבר שהאמונה שלי התחזקה והדתיות שלי התערערה, אבל משום מה אני מרגיש טיפה יותר שלם עם עצמי לפחות מהבחינה הזו. יש הרבה אנשים ואחד מהפורום כבר הצהיר שהוא הפסיק להאמין. אני כמובן לא בא ומטיף להאמין זה משהו אישי לחלוטין, אבל האמונה שלנו באלוהים לא צריכה להתערער בעקבות מה שאנו חווים. הוא שם גם שרע לנו וגם שטוב לנו. אלוהים הוא לא "כפי בקשתך" הרבה היו רוצים שהוא יהיה כזה אבל אז הוא לא היה אלוהים. אני גם אני מאוד ממליץ שאנשים במצב שלנו ימצאו דרכים להתפרק. אין לכם מושג כמה עוזר לשים מוזיקה לא בשים הווליום ולרקוד מול המראה... אני נשבע לכם זה עושה ניסים ונפלאות. טוב הגזמתי קצת עם הכתיבה, סלחו לי עם עשיתי קצת סלט אבל זה מה יש...
משתוקק לשמוע ממכם!
אני רוצה מאוד לדעת האם אתם באמת יכולים לקרוא לעצמכם דתיים ברמה האישית. אני למשל כבר הצהרתי שאינני רואה את עצמי כאדם דתי (יש לי זיקה למסורת) אבל כבר אינני מנהל חיים דתיים, אלא יותר חיים של אדם שומר מסורת, גם אם כיפה אני לא תמיד הולך, ובכלל המראה חיצוני שלי הוא חילוני הרבה יותר. שמתי לב לתופעה שיש אנשים שלוקחים את ההומוסקסואליות כתירוץ למה הם לא דתיים. ברוב המקרים זה אגב מאוד נכון, אבל יש כאלה שפשוט מתחבאים מאחורי זה ולא רוצים להגיד "אנחנו עצלנים". מעניין אותי לדעת איך אתם חברי לפורום, מנהלים את חייכם האישיים, עד כמה הדת היא חלק מזה. אצלי הדת תופסת מקום בעיקר בנושא ההתנהוגתי ויותר בעניין של "ואהבת לרעך כמוך" אבל עורך החיים של איננו דתי. בשבת אני כמובן הולך בימי שישי לבית כנסת, תאמת שאני די אוהב את זה. שותף לקידוש ומשתדל לא לחלל. הזכרתי כבר שהאמונה שלי התחזקה והדתיות שלי התערערה, אבל משום מה אני מרגיש טיפה יותר שלם עם עצמי לפחות מהבחינה הזו. יש הרבה אנשים ואחד מהפורום כבר הצהיר שהוא הפסיק להאמין. אני כמובן לא בא ומטיף להאמין זה משהו אישי לחלוטין, אבל האמונה שלנו באלוהים לא צריכה להתערער בעקבות מה שאנו חווים. הוא שם גם שרע לנו וגם שטוב לנו. אלוהים הוא לא "כפי בקשתך" הרבה היו רוצים שהוא יהיה כזה אבל אז הוא לא היה אלוהים. אני גם אני מאוד ממליץ שאנשים במצב שלנו ימצאו דרכים להתפרק. אין לכם מושג כמה עוזר לשים מוזיקה לא בשים הווליום ולרקוד מול המראה... אני נשבע לכם זה עושה ניסים ונפלאות. טוב הגזמתי קצת עם הכתיבה, סלחו לי עם עשיתי קצת סלט אבל זה מה יש...
משתוקק לשמוע ממכם!