גם זו תרבות??? - 2 -
אמנם זה קרה לפני חצי שנה בערך, והתכוונתי לספר לכם את זה כבר אז, אבל הנה באה השכנה ודיברה על תרבות, אז נזכרתי... בערב גשום במיוחד נכנסתי לי עם בן זוגי לאיזו מרקיה בבאזל (לא בבאזל שלך, יובלי...). בחוץ, כפי שאתם מבינים, אי אפשר היה לשבת. נדחסנו לנו בשולחן בין שני שולחנות אחרים. בשולחן שמימין ישבו שתי מורות (איך אני יודעת שהן מורות? עוד שניה תדעו שאני יודעת כמעט כל פרט ופרט על חייהן...), אחת נראתה באמצע שנות השלושים לחייה, והשניה בתחילת שנות הארבעים. האחת, ככל הנראה היתה טרודה ככל הנראה מעניין מסוים (ברשותכם אל אפרט, רק אמר שהיה אישי ביותר); השניה, עודדה אותה בשאננות ובעליצות אין קץ, תוך שהיא מבטיחה לה הבטחות שונות, חוזה לה תרחישי מצב ורודים, מספקת לה דוגמאות מחייה שלה, ויורדת לפרטים אינטימיים ביותר שלה ושל חברתה, והכל - נכון, בקולי קולות, משל ישבו להן שתיהן בדד על אי בפאסיפיק. זה היה מביך בצורה שקשה לתאר, אבל המזעזע ביותר בכל הסיפור הוא, שמי שחש שם מבוכה, היו בעיקר בן זוגי ואני, והזוג שישב משמאלנו, וארבעתנו החלפנו מבטים רוויי מבוכה והשתאות, נוכח מה ששמעו אזנינו... למזלנו, בלב מסוים התפנו להן השתיים להמשך פעילות, שכמובן גם לפרטיה הקטנים ביותר נחשפנו, אבל את זה כבר אחסוך מכם. (עכשיו יובלי כבר בטוח שזה לא קרה בבאזל שלו...)
אמנם זה קרה לפני חצי שנה בערך, והתכוונתי לספר לכם את זה כבר אז, אבל הנה באה השכנה ודיברה על תרבות, אז נזכרתי... בערב גשום במיוחד נכנסתי לי עם בן זוגי לאיזו מרקיה בבאזל (לא בבאזל שלך, יובלי...). בחוץ, כפי שאתם מבינים, אי אפשר היה לשבת. נדחסנו לנו בשולחן בין שני שולחנות אחרים. בשולחן שמימין ישבו שתי מורות (איך אני יודעת שהן מורות? עוד שניה תדעו שאני יודעת כמעט כל פרט ופרט על חייהן...), אחת נראתה באמצע שנות השלושים לחייה, והשניה בתחילת שנות הארבעים. האחת, ככל הנראה היתה טרודה ככל הנראה מעניין מסוים (ברשותכם אל אפרט, רק אמר שהיה אישי ביותר); השניה, עודדה אותה בשאננות ובעליצות אין קץ, תוך שהיא מבטיחה לה הבטחות שונות, חוזה לה תרחישי מצב ורודים, מספקת לה דוגמאות מחייה שלה, ויורדת לפרטים אינטימיים ביותר שלה ושל חברתה, והכל - נכון, בקולי קולות, משל ישבו להן שתיהן בדד על אי בפאסיפיק. זה היה מביך בצורה שקשה לתאר, אבל המזעזע ביותר בכל הסיפור הוא, שמי שחש שם מבוכה, היו בעיקר בן זוגי ואני, והזוג שישב משמאלנו, וארבעתנו החלפנו מבטים רוויי מבוכה והשתאות, נוכח מה ששמעו אזנינו... למזלנו, בלב מסוים התפנו להן השתיים להמשך פעילות, שכמובן גם לפרטיה הקטנים ביותר נחשפנו, אבל את זה כבר אחסוך מכם. (עכשיו יובלי כבר בטוח שזה לא קרה בבאזל שלו...)