גם אני

SShirly

New member
גם אני

כבר עייפה... לא מוצאת עבודה ומרגישה סה"כ ממש עלה רצפה. לא יודעת איך זה שתמיד יש לי מילים מושלמות לומר לאחרים ואני בעצמי לא יודעת למי להקשיב. ללב? הלב אומר לי שאני אוהבת את האיש שלצידי ויהיה בסדר כי הוא אומר לי ומחבק אותי ונותן לי להרגיש הכי טוב בעולם. "את תמצאי עבודה ותלמדי בדיוק את מה שאת רוצה ללמוד ואני אעבוד קשה ויהיה לנו כסף את כבר תראי". למי להקשיב? לראש? הוא אומר לי שהמצב במדינה הזו על הפנים. שצריך לברוח מהר לפני שיוולדו לנו ילדים שיתפוצצו באוטובוסים בוערים. לברוח מהר למקום שיש בו עבודה ואלמד צילום ואצלם את הנפלאות שעוד נשארו בעולם. כל הפרחים והשמיים והים והאנשים שאני לא מכירה ולא אכיר לעולם אך דמותם תשאר חקוקה במסגרת שחור לבן. לברוח מהר. לפני שיהיה מאוחר. כבר נתת את מה שאת יכולה למדינה הזו שירלי. כל הציונות שהיתה לך כבר נחתה לרצפה כשגילית שבגיל 20 את לא מוצאת עבודה. וגם ככה את תחי בפחד מוות כשבעלך יסע לעבודה והילדים ישחקו בחצר המשחקים. תברחי... מה עושים? למי מקשיבים? הייתי רוצה לפעמים לחיות מפוצלת. לתת לעצמי עצות טובות כמו שאני נותנת לאחרים. ליישם אותם. לא לפחד פחת מוות מהחיים שעלולים להגמר בכל שניה בחיים. אני לא מפחדת למות. אני מפחדת לאבד. איך חיים עם זה?
 

צומיש

New member
שירי...

אני חושבת שהבאת פה רגשות של הרבה אנשים.. ממשיכים ליחיות וכמו שפעם 99 FM אמרו "לא נכנעים למצב" מרימים חיוך אולי קצת מאוץעל הפרצוף
וחיים ...כי לשהות בדיכאון זה לא מוביל לכלום..
והעצות הכי קשות זה העצות לעצמך..
 
למעלה