גם אני פה

[מ ש ג ע ת]

גם אני פה

עד עכשיו לא השתייכתי לשום פורום אמא שלי נפטרה בגיל 38 מסרטן אני הייתי בת 6 וחצי אבא שלי וסבתא והמשפחה התומכת עזרו לגדל אותי עכשיו אני בת 23 ועדיין הזכרונות תמיד גם עכשיו גורמים לעלות דמעות זה לא קל תמיד אני חושבת שאם הייתה לי אמא החיים היו נראים אחרת אולי היה יותר טוב הרבה דברים לא נחמדים לא היו קורים אבל אלה החיים אי אפשר להתגבר על אובדן כזה

 

[gitta]

../images/Emo141.gif ברוכה הבאה ../images/Emo141.gif

מנסיון החיים שלי ראיתי, שאנחנו ממשיכים לצמוח מבפנים, מבחינה רגשית בעיקר, גם אם אסון שנפל עלינו עצר אותנו בנקודה הכואבת ולא איפשר לנו להמשיך בחיים. את עכשיו צעירה מאוד, אבל כשילדך הראשון יגיע לגיל 6 וחצי, תראי שיחול בך שינוי מפתיע. פתאום תרגישי שאת ממשיכה לגדול ביחד איתו, מאותו מקום שבו נעצרת כשאימך הלכה לעולמה. זהו אחד התהליכים המופלאים ביותר שהטבע האנושי יצר בשבילנו, וכדאי שנהיה ערניים ונבחין כשזה קורה. לראשונה שמעתי על כך מאחת מתלמידותי שסיפרה לי על כך לפני שנים, כשזה קרה לה. היא לא הכירה שירי ילדים, כי לא היתה לה אמא שתשיר לה... היא לא ידעה איך חוגגים יום הולדת... אך ברגע שבנה הבכור הגיע לגיל שבו היא התייתמה, היא הרגישה שהיא מתחילה להשלים את החסכים שהיו לה. אני מאחלת לך שתתגברי על כאבך ושיקרו לך דברים נפלאים בחיים

.

 

[סְקָאלִי]

איזו הודעה מרגשת !

לא חשבתי על זה בצורה כזו, אבל כן הרגשתי שאני מחכה שיהיו לי ילדים לעבור את התהליך יחד איתם, והדברים שאמרת עכשיו מוסיפים לזה מימד חדש.

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif