גם אני מתלבט

[motior]

גם אני מתלבט

ואולי תוכלו לעזור לי בעצה... אני בן 37, עובד במחשבים כ-15 שנים, בעשר השנים האחרונות בניהול פרוייקטים. לכאורה יש לי הכל - עבודה (לא ניתן לזלזל בזה היום), משכורת לא רעה (לא כמו של סבל בנמל, אבל הרבה יותר מהממוצע), הערכה של עמיתיי... אבל, אני מרגיש שהקריירה שלי הולכת ומתדרדרת, וכך גם הסיפוק שלי מהעבודה. קודם כל, אני הולך ומתרחק מהחלק הטכנולוגי (המעניין). העבודה שלי היא בעקר קריאה וכתיבה של מסמכים ומכתבים. רץ מפגישה לפגישה, ובקושי מבין את הפרוייקטים שאני מנהל. שנית, אני עובד בלחץ עצום. 11-12 שעות עבודה ביום לא מספיקות לכסות את כל מה שאני צריך לעשות. בנוסף לכל, אבדתי את האמון בהצלחת החברה שאני עובד בה. אני מוצא את עצמי יותר ויותר מיואש מהעבודה, מחפש הסחות (כמו שיטוט בפורומים ובאינטרנט...), מאבד את הריכוז בקלות, שוכח כל מיני מטלות חשובות או עובדות שנמסרו לי. חשבתי להחליף עבודה - וקבלתי מספר הצעות לעבודה חדשה בתנאים דומים. אבל אני חושש שהתנאים דומים מדי - לא רק במשכורת, אלא גם בלחץ, באופי העבודה וכו'. אני חושש להחליף עבודה היום ולמצוא את עצמי באותו מצב בעוד שנה. חשבתי גם על שינוי טוטלי בקריירה - מעבר לעבודה עם ילדים (שאני אוהב), או בתחומים אחרים, אבל נראה לי שאין לי יכולת סתם להפסיק לעבוד כדי ללמוד מקצוע חדש, וגם התרגלתי לרמת שכר גבוהה שאני חושד שיהיה לי קשה להשיג במקצועות אחרים (והאם בכלל אמצא עבודה???) בקיצור, אני מרגיש תקוע... מצטער על הסיפור הארוך - ניסיתי למסור רק את עיקרי הדברים. אשמח לקבל כל עצה. תודה!!!

 

[אמירדרור]

ראשית בדיקת המציאות

שלום ! לפני עצות חשוב לבסס את ההבנה לגבי השדרים של היומיום שעליהם אתה מדבר. מצטיירת תמונה שבה הלב שלך כבר לא שם. אתה אולי נוכח שם בגופך אבל זה לא הנוכחות של מלוא האישיות והכוחות. זאת נקראת תקיעות. ולפני שתמשיך להעסיק את עצמך בפתרונות אני רוצה להמליץ על קריאת מאמר שעוסק בחוויה עליה אתה מדבר ובתהליך שנגזר אחרי זה. תקיעות היא רק תחילת הסיפור - אסטרטגיית שינוי קריירה. המאמר מקווה לשמוע את כל מה שתחשוב, תרגיש ותבין להתראות, אמיר דרור

 

[kassie]

לדעתי

קודם כל את השינוי אתה צריך לחולל בתוכך. אתה כותב: "אני חושש להחליף עבודה היום ולמצוא את עצמי באותו מצב בעוד שנה". ולכן אולי, בשלב הראשוני, הפתרון הוא לא ישר להחליף עבודה, כי הבעייה היא לא במקום עצמו אלא בתנאים ובאווירה. לכן, לדעתי, קודם כל אתה זה שצריך להשתנות - כנגד סביבת העבודה שלך: אתה אומר שהמקום לחוץ, אז כמה שזה קשה - תלמד את עצמך לא להילחץ אלא להשאר רגוע גם כשכולם מסביבך משתגעים מהלחץ. אתה מדבר על 11-12 שעות עבודה ביום, אז תציב גבולות לעצמך ולבוסים. תגיד לעצמך שבאיזשהו יום בשבוע, בתור חוק שאתה קבעת - אתה עובד עד 9 או 8 שעות ולא דקה יותר. שנית, תחפש קודם כל מה מעניין אותך, למה מלכתחילה מצאת את עצמך בעבודה הזו וכו'. בנוסף, תחשוב גם על הכיוון שאמרת על עבודה עם ילדים למשל. אבל לפני שאתה פועל - תחשוב. תחשוב לבד עם עצמך ותגיע למסקנות של מה יגרום לך להיות מאושר. בכל מקרה, שיהיה לך המון בהצלחה!

 

[משתעממת וירטואלית]

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

צא מזה חיים רק פעם אחת!!!!!!!!!!!!! לך לים ותלקק שקעיםםםםםםםםםםםםםםםם

 

[עננה של חוף]

קח חופשה להתרעננות../images/Emo13.gif

 

[הציירת]

מציעה לך לברר

עם עצמך מה אתה הכי אוהב, בלי להציב מגבלות (משכורת, אמת חיים וכו') אלא באמת מה אתה אוהב ובמה היית רוצה לעסוק. אתה נשמע די שקול ונבון ואני מאמינה שתוכל לעשות ממה שאתה רוצה גם כסף. אם אתה אוהב ילדים אתה יכול לפתוח גן ילדים פרטי ואחר כך רשת גנים וכו' וכו'... אתה יודע היום יש מעט מאוד גננים, (לילדים כמובן) ואלה שבתחום מאוד מצליחים ומוצלחים. בקשר לעבודתך העכשווית שמור עליה, המצב בחוץ גרוע... ועד שתמצא עבודה תוכל לעשות הסבה מקצועית. יש בבית ברל מסלול הסבה לאקדמאים ואולי שם תמצא את מבוקשך. יש עוד מסלול והוא חינוך לנוער שבו הבנתי יש לימודים בימים או שעות התאימים לכאלה שעובדים, אז כדאי לברר... ובינתיים, קח לעצמך חוגים אחרי העבודה... צא יות ר מוקדם, תרגיל אותם, יש המון חוגים מקסימים ויכול להיות שדרך איזה שהוא חוג תמצא את הכיוון... בהצלחה

 

[coaxcable]

מבחינת מצב שוק עדיף לעבוד

במה שיש אבל מבחינת לעזוב, אם המצב היה לני 4-5 שנים הייתי אומר לעזוב כי אם לא כיף לך אתה סתם הורס לעצמך את הבריאות וככל שתזדקן תהא עייף ותשתגע שאתה תקוע במשהו שלא אהבת ואז יהא לך קשה יותר לבחור ולנסות דברים, ולכן תנסה עכשיו הכל אם אין לך פחד מלהפסיד עבודה טובה עם תנאים. אני עזבתי עבודה כזו, ואני כולה בן 27.5

 

[coaxcable]

בטח גם אתה רצת כמו כולם לתחום

ההיטק בזמנו, ולא מתוך רצון אמיתי ומה שרצית, וזה מה שקורה - ידוע שלא נהנים תמיד בסוג זה של בחירות!

 

[motior]

כמו כולם?

כמו שאמרתי, אני מעריך כל תגובה ותודה, אבל - אני עובד במחשבים מאז 89 ולמעשה התחלתי ללמוד מחשבים כבר ב-81, אז אני לא חושב שרצתי "כמו כולם". אני חושב שהבחירה שלי בתחום היתה מתוך רצון אמיתי, אבל תת-התחום שאני נמצא בו (ניהול פרוייקטים) הוא בעייתי.

 

[coaxcable]

ניהול פרוייקטים - אז תחליף

והמשך במחשבים..הרי גם כך מי שטוב בתחום יתוגמל היטב בכל תפקיד ולאור המלצות חמות, מה לא? אז קח רגליך והמשך חביבי סולטאן בחר משהו אחר שקשור למחשבים וילדים

 

[אליהו ענבי]

תשובה

היי, ראשית, אני מבין אותך.. השחיקה השחיקה.. עייפות החומר.. זה אצל כולם.. תתפלא ! אתה בן שלושים ושבע בן אדם.. אתה עוד צעיר.. אנשים בני 45- 50 - 55 - 60עושים קורסים, עוברים הכשרות ומתחילים לעבוד במשהו חדש. נכון, התרגלת לסטנדרטים גבוהים ואותם לא תקבל בהתחלה, אבל אתה יכול להתחיל משהו חדש, רענן ומרתק ולא להרוויח את השכר הגבוה מהממוצע אבל להנות מהעבודה. תחשוב על זה.. בחיים צריך לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים. תיקח אותי לדוגמה - אני הייתי כל חיי שחקן. מגיל שמונה על במות.. לא סופר סטאר למרות שיכולתי.. מאז עבדתי בהובלות , בשמירה, בשרות לקוחות וכיום אני פלסטיקאי ומסגר. תחום שונה ואחר וזר לגמרי מכל מה שהכרתי. אז לקחתי סיכון, והצלחתי.. אני מרוויח הרבה פחות, אבל אני מרוצה ולאט לאט אני לומד דברים, מיישם אותם בשטח ונהנה מאוד.

 

[מושלם ומשועמם]

משבר בדרך

ידידי, ברור שהעבודה תופשת מקום מאוד מרכזי בחייך. את המשפחה (שאני מניח שיש), אפילו לא הזכרת, בכרטיס שלך דאגת לציין שאתה מנהל פרוייקט, וכדומה. מכיר את זה, הייתי שם. תיזהר!! אתה בדרך למשבר ידידי. אכן חיים פעם אחת, וסדר העדיפויות שלך לא טריוואלי אם תבחן אותו ביושר. לצערי, נראה לי ששום מילה שנאמר פה לא תזיז אותך מהכיוון המסוכן שאתה נמצא בו, ומצטער אם אני נשמע נחרץ. הצד החיובי הוא שגם ממשבר לומדים... המון בהצלחה! אתה מוזמן להמשיך ולהתייעץ אגב.

 

[אמירדרור]

חידדת

ראשית תודה על השיתוף אין ספק ששמת אתגר ל"נועץ" ואני מניח שחושיך וקליטתך ימצאו כאן בעתיד עוד כדורים להרים ערב נעים אמיר

 

[מושלם ומשועמם]

תודה, מקווה אכן לעזור

 

[אלמונימית10]

התוודעתי להודעה כי היתה בתפוז "ראשי

לדעתי - שלא תחשוב לעזוב את העבודה, אלא בין לבין ללכת לכל מיני קורסים שאתה מגלה ענין בתחומם, ואז אולי לחשוב אחרת אם לעזוב או לא. שנית - לגוון את החיים בכלל - ואני חוזרת בעצם על עצמי - חוגי חברה שונים לפעמים מכניסים אור חדש לחיים, או קורסי העשר ובכלל לימודי תואר חדשים וכאלה. רק זה יעזור - אבל בשום אופן לא לעזוב.

 

[elgarisi האחת]

תחליף מקצוע../images/Emo91.gif

או קיי לפי המכתב שלך נראה שבחרת ללמוד משהו שאתה לא ממש אוהב,בחרת עבודה שאתה לא ממש מתעניין בה ופה הטעות שלך אם היית עובד בעבודה שאתה מוצא בה עניין לא היית כזה מתוסכל ויש הרבה אנשים כמוך.תחליף מקצוע ודחוף.

 

[ורד בריגר]

הכל?

ציינת רק את עבודתך!!!! הכל פירושו-אהבה,ידידות,כיף,תחביבים,,,,זמן פנוי,ים,,,,, עבודה זה רק חלק (חובה) של החיים!

 

[דן גרוש]

לך עם תחושת הבטן

מנסיון שלי אתה יודע הכיי טוב מה מתאים לך לעשות צא לחופש בטבע והמחשבות הטובות יתנו לך את הפיתרון אל תתן לפחד לגרום לך לקיפאון בסופו של דבר לך עם ההרגשה עד הסוף ותרגיש מנצח בהצלחה דן

 

[עגלגלה המקורית]

הסיפור שלך כל כך מוכר...../images/Emo24.gif

נכון, לא עבדתי מעולם בחב' הייטק (ובטח לא הגעתי לרמת השכר שלך), אבל ממש הוצאת לי את הסיפור מהחיים... כתבתי על זה פעם בפורום, אבל סתם כדי לתמצת הייתי שכירה - היום אני עצמאית. נמצאת במלחמת הישרדות,מודה, אבל נהנית מכל שנייה. הרוב פחות או יותר סיכמו את מה שיש לי לומר, אבל דבר אחד שאמרת כן משך את תשומת ליבי ""אבדתי את האמון בהצלחת החברה". בהשוואה לכל מה מה שסיפרת על הלבטים, העייפות, השחיקה, התסכול, המשבר - זה נשמע לכאורה מינורי, נכון?! זהו. שלא. ממש לא. יש לי תחושה שאילמלא היית חושש לגורל החברה וצופה כישלון באופק, קרוב לוודאי שהיית מדחיק את כל שאר הלבטים שלך או במילים אחרות אם עתיד החברה היה מובטח, כל שאר הסיטואציות והרגשות שאתה מתאר היו "נדחקות לשוליים". העובדה שעתיד החברה לוטה בערפל, היה בבחינת "הקש ששבר"...והעלה את כל אותם לבטים ותסכולים שאתה צובר שנים. יש כאלו שהציעו לך חופשה, יש כאלו שאמרו לך אל תעזוב ויש כאלו שאמרו לך תעזוב ומייד, אני מציעה לך "תעזוב, אבל תעשה זאת מתוך עמדת כוח ולא חולשה, לא מתוך כעס, תסכול וזריקת "ז" על כל העולם". אם החלטת לעזוב, וודא שזה מהסיבות הנכונות, בדוק את השוק לפני כן, לך תתראיין באופן ניסיוני. אם החלטת שאתה עדיין רוצה לעזוב, למרות הכל ומאוד קורץ לך לעבוד עם ילדים אבל לא לזנוח את תחום ההי-טק, למה לא לשלב בין העיסוק בהיי-טק לבין עבודה עם ילדים. לא יודעת במה אתה עוסק, אבל לדוגמא:פיתוח תוכנות למידה, פיתוח משחקעם, הקמת סטארט-אפ בתחום... והכי חשוב: דמיין לעצמך איך אתה רואה את עצמך בעוד 10-20 שנה מהיום ולא מחר או מחרתיים. זה ייתן לך פרספקטיבה אמיתית של איפה את עומד ולאן אתה רוצה להצליח... שייקספיר אמר פעם Where there is a will - there is a way אימצתי את המשפט הזה אל חייקי ואני מעבירה אותו אלייך. אל תתייאש, תמשיך להאמין בעצמך וביכולות שלך ואל תחכה לנק' השבירה. בהצלחה, גל

 

[אמירדרור]

תודה על תרומתך

שלום גל ובוקר טוב הרגשתי את החום הנקי בהתייחסותך ואני מבקש לומר לך תודה. בהקשבה שלך וביכולת לחוש משמעויות את למעשה מציעה פרשנות אפשרית, אני מתכוון לנושא אמון בעתיד החברה והשפעתו. את מציעה וידידדנו יכול כמובן לעשות עם זה את הדבר שיתאים לו, אבל מה שאני חשתי שדבריך באו ממקום שקודם כל יכול באמת להבין, לקבל, להיות שם מבחינה רגשית. לא ממקום שממהר לעשות את המתמטיקה השיקולית. וזה עבור השיחה מאד חשוב ופותח דרך הסתכלות שמחזקת את המקום האוטנטי. מעבר לזה אני יכול לומר שבדרך בה את מביאה את עצמך וניסיונך ומציעה נקודה למחשבה יש הרבה מרחב וחופש, זאת תחושת "הנקי" שעליה דיברתי קודם. אז תודה על השיתוף אמיר