גם אני חלק מהמישפחה.

[sararon]

גם אני חלק מהמישפחה.../images/Emo24.gif

||שלום אני חדשה בפורום הזה, וגם אני חלק מהמישפחה של ניפגעי הנפש, אני בת 28 וחיה בהוסטל כבר 7 שנים, וסובלת מבעיות אישיות קשות. חיי מעולם לא היו קלים וכניראה שמעולם גם לא יהיו.... לא יודעת מה עוד לספר אני די מיתרגשת ודי מפחדת, גם היום אחרי כל כך הרבה שנים עם המחלה עדיין קשה עדיין כואב והפיתרון עדיין לא ניראה באופק.......

אם יש משיהו שהוא ותיק ממני במחלה וסובל ממשהו דומה אשמח לשמוע ממנו עד כאן לבנתיים לאט לאט אכתוב יותר ויותר.|

 

[jinjetta]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני מבינה את ההתרגשות והפחד שאת מביעה בהודעה שלך

רבים מהכותבים בפורום מתמודדים עם מחלת נפש אצל בן משפחה, ותמיד טוב גם לשמוע מה "הצד השני" - בן המשפחה החולה חושב על המשפחה שלו, ואיך הוא (או היא

) מתמודד עם המחלה. כמו שאת מתרגשת ומפחדת לגעת בדברים, גם אני מוצאת את עצמי מתלבטת כל פעם אם אני אמורה לספר על זה שיש לי אח חולה, ומה זה בכלל חשוב. ולפעמים אני מספרת כחלק מה"תרפיה" הפרטית שלי אחרי שנים של הסתרה, ולפעמים אני מעדיפה לא לדבר על זה כי זה מעורר יותר מדי רגשות. הרגישי חופשיה לחלוק כאוות נפשך, ושיהיה רק טוב

אגב, אותי מעניין מאוד לשמוע על החיים בהוסטל (בשונה למשל מחיים בבית ההורים או בדירה שלא בהוסטל), איך זה תורם לך, איפה זה פחות תורם.. ככה סתם, אם בא לך לספר