היי עמית!
ואחר צהריים טובים לכולם...בימים הבאים לא אוכל להיות כאן הרבה לצערי, הרבה עבודה... וחברה באה מהארץ ובכוונתי לעשות לה טיול בלתי נשכח בפריז, וזה דורש ממני הרבה תשומת לב...
עמית-דברייך נגעו לליבי...הסיפור שלי שונה משלך, אבל בגדול אני יודעת בדיוק מה את מרגישה. אני בת 22. סטודנטית לארכיטקטורה בפריז.(גם ברובע ה 17 דרך אגב) החלום שלי מאז ומתמיד היה ללמוד כאן. וממישמתי את חלומי. זה לא היה קל, כי היה לי אז חבר בארץ, ולא הכל היה ורוד כאן.היו לי ציפיות מאד גבוהות. התחלתי ללמוד שנה שעברה, הייתה לי שנה קשה ביותר. בקושי ישנתי, למדתי המון, ביום, בלילה, לא יצאתי, לא ביליתי, לא הכרתי אנשים חדשים מעבר לאלה שהיו איתי לספלסל הלימודים, וכמה ישראלים שלומדים איתי. מצאתי את עצמי דיי לבד, מטיילת לי ברחובות פריז, יוצאת לתערוכות למוזאונים...היה לי רע כי הרגשתי מאד בודדה. פריז מדהימה, אבל כשאת לבדך זה קשה, כלומר קשה להנות ממנה ולאהוב אותה כשאת לבדך, כי תמיד תחלמי על הארץ-מקום מפלטך.איפה שכל החברים והמשפחה... אבל דברים משתנים מאד מהר,וזה תלוי לפעמים בדברים הקטנים ביותר, השנה אני בגישה אחרת, אני לומדת אבל לא כמו שנה שעברה, החלטתי שאני חייבת לאהוב את פריז כמו שרציתי לאהוב אותה כשבאתי לכאן בהתחלה. אני הכרתי את פריז. גרתי פה 5 שנים בעבר, דרך אגב. בכל מיקרה, הכל תלוי בסדר עדיפויות שלך. ובלו"ז שלך. את תהיי חייבת למצוא דרך "לשחק" עם הלו"ז שתוכלי להנות מהעיר גם ביום. אני מבינה שהחלטתך להגיע לכאן הייתה מהירה, ואת כאן חודש. ברור שאת בתקופת הסתגלות...תני לעצמך זמן, אל תחליטי כלום כרגע, תנסי פשוט להנות כמה שיותר...לראות כמה שיותר , אין סוף לכמה שאפשר לטעום מהעיר הזו, היא מדהימה...ואין לי ספק שאת גם תתאהבי בה יום אחד.
