גלעד אני מצטערת
גלעד , אני מצטערת. אתה, חי ונושם יושב לך במרתפי חמאס, ואני חיה את חיי . אתה לא יודע מהו החופש יותר , ואני חופשיה לעשות כרצוני. אני מצטערת שאתה שקוף, שביבי וברק וכל שאר קברניטי המדינה עוסקים בסוגיות של תקציב, של חינוך, של צבא ומותירים את סוגיתך מאחור, כאילו לא זה בדיוק החינוך אותו הם נתונים לנו, כאילו הם לא יודעים שאתה בשבי זו הגזרה הכי גדולה שהם יכולים להפיל על העם הזה, כאילו שהם לא רואים איזה מסר זה משדר לצעירים שמתגייסים לצבא. יום יבוא ואחד מהצעירים הללו יהיה כמוך, תפוח שנקטף ומוחזק במקרר וכשריחו עולה מכניסים אותו לפריזר ושם לא רואים ולא מריחים, אז כאילו הכל בסדר. אומרים שנוצרה אדישות, זאת לא אדישות זה ייאוש, הם עסוקים, אתה חייב להבין הם עסוקים במי יקבל יותר תקציב, בכמה מורים לפטר, כמה וולוים צריך לשלושים שרים שרבע מהם בלי תיק ושני הרבעים האחרים עם תיקים שהומצאו במיוחד בעבור המשכורת, ואולי היה זה ראוי שאחד מהתיקים האלו היה התיק שלך, המפתח לשיחרורך, אבל במדינה הזו גלעד , אין ראוי יש אינטרס ולאף אחד אין אינטרס לשחרר אותך, אף אחד לא רוצה לשחרר אסירים, או להכנע לחמאס או עוד כותרות הרבה יותר גדולות שמסתירות את החשוב- אתה תהיה בבית! כי הם לא מבינים שבמקום להתעסק עם דם על הידיים או בלי דם על הידיים, או כמה שנים , או מי ומה וגאווה מטופשת , אתה , ילד בודד מתעסק באיך לעבור את היום, אתה לבד שם בחושך הקיומי שלך, בהוויה של חיים שמחזיקה אותך חי אבל לא מפתחת אותך ולא פותחת אותך ולא נותנת לך דבר פרט לצער , אתה , דמך הזורם על ידיהם, עינייך הכבויות על ליבם, כל יום שאתה חי בשחור הזה הוא יום שאנחנו נשלם עליו במיטב הכסף שעם יכול לשלם. למה שנלך אל הצבא? ואפילו אם נשרוד ולא ניפול כחללים, יחכו ויחכו עד שדמינו ישפך ונהפוך לחללים. למה שנהיה אזרחים שומרי חוק? הרי החוק והרשיות לא שומרים עלינו, הרי אין ולו אדם הגון אחד שקם ונושא על כתפו את נטל השבוי, את החושך ההוא שאתה נמצא בו כבר יותר מידי זמן. למה שנשאר כאן? אין כאן איש שיגן עלינו בעת צרה אין כאן דבר. אני מצטערת. אני מצטערת ששיקרנו לך כל השנים, שאמרנו שתמיד נהיה שם אבל ברגע האמת כולנו נעלמנו ונותרת לבדך , חש כאילו אין פה איש, כאילו המדינה שלקחה אותך בגיל 18 וידעה לשלוח אותך, ואתה למדת שלא לשאול שאלות, לא למדה לחבק אותך בלי לשאול שאלות. שהמדינה הזו מצליחה לעצום עין בלילות , מצליחה להתווכח על כסף ועל לימודים, המדינה הזו ממשיכה את חייה בעוד חייך בחושך ההוא שקשור בכל רגע לאור שיש בצד האחר שלנו. גלעד אתה חלק מאיתנו, אתה המראה שלנו והכי קל לא להסתכל במראה, אבל אנחנו חייבים, חייבים לראות מה הפכנו להיות, חייבים לראות מה זה יעשה לנו, חייבים לפעול ועכשיו, אנחנו צריכים לשחרר אותך ולא רק בשביל המצפון שלנו, אלא בשביל העתיד שלנו, בשביל שנוכל להסתכל לעצמינו ולך בעיינים בתור עם, בתור עם שיודע לפדות את ההלוואות שהוא לוקח מעצמו, שיודע לקחת אחריות על מעשיו. מחכה לראות אותך גלעד, תחזיק מעמד שם בחושך , עוד מעט יעלה האור . אמן.
גלעד , אני מצטערת. אתה, חי ונושם יושב לך במרתפי חמאס, ואני חיה את חיי . אתה לא יודע מהו החופש יותר , ואני חופשיה לעשות כרצוני. אני מצטערת שאתה שקוף, שביבי וברק וכל שאר קברניטי המדינה עוסקים בסוגיות של תקציב, של חינוך, של צבא ומותירים את סוגיתך מאחור, כאילו לא זה בדיוק החינוך אותו הם נתונים לנו, כאילו הם לא יודעים שאתה בשבי זו הגזרה הכי גדולה שהם יכולים להפיל על העם הזה, כאילו שהם לא רואים איזה מסר זה משדר לצעירים שמתגייסים לצבא. יום יבוא ואחד מהצעירים הללו יהיה כמוך, תפוח שנקטף ומוחזק במקרר וכשריחו עולה מכניסים אותו לפריזר ושם לא רואים ולא מריחים, אז כאילו הכל בסדר. אומרים שנוצרה אדישות, זאת לא אדישות זה ייאוש, הם עסוקים, אתה חייב להבין הם עסוקים במי יקבל יותר תקציב, בכמה מורים לפטר, כמה וולוים צריך לשלושים שרים שרבע מהם בלי תיק ושני הרבעים האחרים עם תיקים שהומצאו במיוחד בעבור המשכורת, ואולי היה זה ראוי שאחד מהתיקים האלו היה התיק שלך, המפתח לשיחרורך, אבל במדינה הזו גלעד , אין ראוי יש אינטרס ולאף אחד אין אינטרס לשחרר אותך, אף אחד לא רוצה לשחרר אסירים, או להכנע לחמאס או עוד כותרות הרבה יותר גדולות שמסתירות את החשוב- אתה תהיה בבית! כי הם לא מבינים שבמקום להתעסק עם דם על הידיים או בלי דם על הידיים, או כמה שנים , או מי ומה וגאווה מטופשת , אתה , ילד בודד מתעסק באיך לעבור את היום, אתה לבד שם בחושך הקיומי שלך, בהוויה של חיים שמחזיקה אותך חי אבל לא מפתחת אותך ולא פותחת אותך ולא נותנת לך דבר פרט לצער , אתה , דמך הזורם על ידיהם, עינייך הכבויות על ליבם, כל יום שאתה חי בשחור הזה הוא יום שאנחנו נשלם עליו במיטב הכסף שעם יכול לשלם. למה שנלך אל הצבא? ואפילו אם נשרוד ולא ניפול כחללים, יחכו ויחכו עד שדמינו ישפך ונהפוך לחללים. למה שנהיה אזרחים שומרי חוק? הרי החוק והרשיות לא שומרים עלינו, הרי אין ולו אדם הגון אחד שקם ונושא על כתפו את נטל השבוי, את החושך ההוא שאתה נמצא בו כבר יותר מידי זמן. למה שנשאר כאן? אין כאן איש שיגן עלינו בעת צרה אין כאן דבר. אני מצטערת. אני מצטערת ששיקרנו לך כל השנים, שאמרנו שתמיד נהיה שם אבל ברגע האמת כולנו נעלמנו ונותרת לבדך , חש כאילו אין פה איש, כאילו המדינה שלקחה אותך בגיל 18 וידעה לשלוח אותך, ואתה למדת שלא לשאול שאלות, לא למדה לחבק אותך בלי לשאול שאלות. שהמדינה הזו מצליחה לעצום עין בלילות , מצליחה להתווכח על כסף ועל לימודים, המדינה הזו ממשיכה את חייה בעוד חייך בחושך ההוא שקשור בכל רגע לאור שיש בצד האחר שלנו. גלעד אתה חלק מאיתנו, אתה המראה שלנו והכי קל לא להסתכל במראה, אבל אנחנו חייבים, חייבים לראות מה הפכנו להיות, חייבים לראות מה זה יעשה לנו, חייבים לפעול ועכשיו, אנחנו צריכים לשחרר אותך ולא רק בשביל המצפון שלנו, אלא בשביל העתיד שלנו, בשביל שנוכל להסתכל לעצמינו ולך בעיינים בתור עם, בתור עם שיודע לפדות את ההלוואות שהוא לוקח מעצמו, שיודע לקחת אחריות על מעשיו. מחכה לראות אותך גלעד, תחזיק מעמד שם בחושך , עוד מעט יעלה האור . אמן.
