גלים נשברים
אחלן. הרבה זמן עבר. הרבה מחשבות היו,התיישבו לרגע ונעלמו כשהיו צריכות להיעלם. עברה לי שנה מהירה..כזו שלא עשיתי בה כלום.. כמעט. לא שאני בטלן או משהו כזה..פשוט.. לפעמים יש את המצב הזה שאתה מחכה להזדמנות שלך בחיים.. ואתה כל כך מרוכז בלחכות ולזהות את אותה הזדמנות שאתה לא שם לב לשום דבר אחר..והזמן עף.. עד לנקודת זמן כמו עכשיו.. שאתה טיפה מבין שזו לא הדרך.. אתה צריך לחיות רגיל. לשרוד רגיל. לרוץ עם כולם כרגיל. אבל לשמור על אפשרות הציפה לרגע כדי להתעסק בדברים חשובים. וההרגל הזה.. השגרה..תמיד מאיימת עליך למשוך אותך מטה אליה..אל הזרם הכללי שרובנו זורמים בו. מה עושים עכשיו? אני בדילמות. חשבתי ללכת למגדת.כל אחד מכיר אחת או ששמע אחת.אבל.. אם היא תצדק.. אני לא אאבד את החופש שלי בצורה מסוימת? אומרים שיש אחת מכשפה בחיפה..נוצרייה..שאתה יוצא ממנה עם שערות עומדות.. לפתוח עסק למחשבים? להתקרב עוד יותר לזו שאיתי כעת? ללכת אחורה ושוב לחפש אותי מחדש? להמשיך ללמוד עיצוב גרפי או אבטחת מידע? להמשיך לתת עיצות לחברים קרובים? אין הכוונה כלשהיא? משהו? עם זו איתי,שמתי לב, שהפעם בניגוד לפעמים הקודמות חוק מרפי לא פועל,הקטע שאומר שכשאתה לבד ואתה מחפש אף אחד לא באה, וכשאתה עם מישהי פתאום מתחילות לבוא הזדמנויות, זה קרה לי מלא פעמים, הפעם.. לא. מה זה אומר? שמצאתי את שלי? למרות שאני סגור אליה? חוק מרפי השני כן עובד פה, שאומר שככל שאתה אדיש אליהן הן נמשכות אליה יותר.. חיילים שמחפשים פיסות עור,עפעפיים קרועים,ופיסות בשר..של החברים שלהם..בחולות.. אנשים שכולם אומרים שאנחנו צריכים לעשות איתם שלום..אבל הם משחקים עם גולגולת חייל שלנו ברחוב.. אני לא חושב שברישומי ההיסטוריה הארוכה של האנושות היה מצב,שכמו שכמה אנשים מנסים להגדיר זאת ככה, שלא היה לו פיתרון. פיתרון טוב, פיתרון רע,פיתרון כואב.. אבל ראבאק,זה עדיין פיתרון.מצב בעייתי שנמשך כל הרבה זמן,ואנחנו,ואלה שעומדים בראשנו שמחשיבים את עצמם לכל כך חכמים לא יכולים להגיע לפיתרון.. ראבאק..מאז שקמה המדינה הזו, שאני מסכן את חיי בשבילה, עשינו דברים גדולים פי אלף! נלחמנו נגד 4 צבאות בו זמנית! ופה, נגד חבורה של כדורגלני גולגלות.. אנחנו מנסים לעשות זאת בעדינות, בדרך ארץ, עם אישורים מתאימים,עם התחשבות בדעת הקהל העולמית, אנחנו רוצים שגם הם ידעו מה אנחנו חווים לפני שנגיב כמו שאנחנו יודעים,הרי אצל כל אחד מאיתנו סביר להניח שעברה המחשבה אחרי פיגוע התאומים של הו, עכשיו תבינו איך אנחנו מרגישים.. נראה לי שאנחנו מחכים לעוד משהו כזה גדול, כדי שדעת הקהל העולמית תשתכנע סופית ואז נוכל לדאוג לנפשותינו. אנחנו עם של לוחמים, ככה גם אומר התנ"ך.יש מלא דוגמאות.. מה עושים? איך מתקדמים? איך אוהבים? מה זו אהבה? המדע כבר נתן הסבר, משהו על הורמונים\פירומונים. הספרות גם נתנה פירוש. לכל אחד מאיתנו יש מושג כלשהוא עצמי לגבי הפירוש. גם לי יש. אבל אם זה לא נכון? עוד מעט שוב קיץ. אני לא מסמפט את הקיץ. מחר ערב שבועות.בא לי לטייל בירוק ובכחול. בא לי לברוח שוב. כמו לפני חודש כשירדתי לסיני. 4 ימים נמחקו לי מהתודעה. פשוט נמחקו. ולא מסמים. זה היה פשוט. כמו לצאת לרגע מנהר החיים השוצף והקוצף ולנוח על אדמה מוצקה. להיות בשקט מול הכחול. להסתכל בעיניו השחורות של מקבול. בעל המקום. הבדואי.לראות את העבר ואת הנצח. לשבת איתו ולשתוק.לישון רוב היום. לאכול מתי שבא לך אוכל פשוט וטעים.לא לראות טלויזיה. להיות בלי קליטה סלולארית. לשים לב לגאות והשפל. לראות את הגלים הנשברים.להתענג עם זו שאיתי. אנדר.
אחלן. הרבה זמן עבר. הרבה מחשבות היו,התיישבו לרגע ונעלמו כשהיו צריכות להיעלם. עברה לי שנה מהירה..כזו שלא עשיתי בה כלום.. כמעט. לא שאני בטלן או משהו כזה..פשוט.. לפעמים יש את המצב הזה שאתה מחכה להזדמנות שלך בחיים.. ואתה כל כך מרוכז בלחכות ולזהות את אותה הזדמנות שאתה לא שם לב לשום דבר אחר..והזמן עף.. עד לנקודת זמן כמו עכשיו.. שאתה טיפה מבין שזו לא הדרך.. אתה צריך לחיות רגיל. לשרוד רגיל. לרוץ עם כולם כרגיל. אבל לשמור על אפשרות הציפה לרגע כדי להתעסק בדברים חשובים. וההרגל הזה.. השגרה..תמיד מאיימת עליך למשוך אותך מטה אליה..אל הזרם הכללי שרובנו זורמים בו. מה עושים עכשיו? אני בדילמות. חשבתי ללכת למגדת.כל אחד מכיר אחת או ששמע אחת.אבל.. אם היא תצדק.. אני לא אאבד את החופש שלי בצורה מסוימת? אומרים שיש אחת מכשפה בחיפה..נוצרייה..שאתה יוצא ממנה עם שערות עומדות.. לפתוח עסק למחשבים? להתקרב עוד יותר לזו שאיתי כעת? ללכת אחורה ושוב לחפש אותי מחדש? להמשיך ללמוד עיצוב גרפי או אבטחת מידע? להמשיך לתת עיצות לחברים קרובים? אין הכוונה כלשהיא? משהו? עם זו איתי,שמתי לב, שהפעם בניגוד לפעמים הקודמות חוק מרפי לא פועל,הקטע שאומר שכשאתה לבד ואתה מחפש אף אחד לא באה, וכשאתה עם מישהי פתאום מתחילות לבוא הזדמנויות, זה קרה לי מלא פעמים, הפעם.. לא. מה זה אומר? שמצאתי את שלי? למרות שאני סגור אליה? חוק מרפי השני כן עובד פה, שאומר שככל שאתה אדיש אליהן הן נמשכות אליה יותר.. חיילים שמחפשים פיסות עור,עפעפיים קרועים,ופיסות בשר..של החברים שלהם..בחולות.. אנשים שכולם אומרים שאנחנו צריכים לעשות איתם שלום..אבל הם משחקים עם גולגולת חייל שלנו ברחוב.. אני לא חושב שברישומי ההיסטוריה הארוכה של האנושות היה מצב,שכמו שכמה אנשים מנסים להגדיר זאת ככה, שלא היה לו פיתרון. פיתרון טוב, פיתרון רע,פיתרון כואב.. אבל ראבאק,זה עדיין פיתרון.מצב בעייתי שנמשך כל הרבה זמן,ואנחנו,ואלה שעומדים בראשנו שמחשיבים את עצמם לכל כך חכמים לא יכולים להגיע לפיתרון.. ראבאק..מאז שקמה המדינה הזו, שאני מסכן את חיי בשבילה, עשינו דברים גדולים פי אלף! נלחמנו נגד 4 צבאות בו זמנית! ופה, נגד חבורה של כדורגלני גולגלות.. אנחנו מנסים לעשות זאת בעדינות, בדרך ארץ, עם אישורים מתאימים,עם התחשבות בדעת הקהל העולמית, אנחנו רוצים שגם הם ידעו מה אנחנו חווים לפני שנגיב כמו שאנחנו יודעים,הרי אצל כל אחד מאיתנו סביר להניח שעברה המחשבה אחרי פיגוע התאומים של הו, עכשיו תבינו איך אנחנו מרגישים.. נראה לי שאנחנו מחכים לעוד משהו כזה גדול, כדי שדעת הקהל העולמית תשתכנע סופית ואז נוכל לדאוג לנפשותינו. אנחנו עם של לוחמים, ככה גם אומר התנ"ך.יש מלא דוגמאות.. מה עושים? איך מתקדמים? איך אוהבים? מה זו אהבה? המדע כבר נתן הסבר, משהו על הורמונים\פירומונים. הספרות גם נתנה פירוש. לכל אחד מאיתנו יש מושג כלשהוא עצמי לגבי הפירוש. גם לי יש. אבל אם זה לא נכון? עוד מעט שוב קיץ. אני לא מסמפט את הקיץ. מחר ערב שבועות.בא לי לטייל בירוק ובכחול. בא לי לברוח שוב. כמו לפני חודש כשירדתי לסיני. 4 ימים נמחקו לי מהתודעה. פשוט נמחקו. ולא מסמים. זה היה פשוט. כמו לצאת לרגע מנהר החיים השוצף והקוצף ולנוח על אדמה מוצקה. להיות בשקט מול הכחול. להסתכל בעיניו השחורות של מקבול. בעל המקום. הבדואי.לראות את העבר ואת הנצח. לשבת איתו ולשתוק.לישון רוב היום. לאכול מתי שבא לך אוכל פשוט וטעים.לא לראות טלויזיה. להיות בלי קליטה סלולארית. לשים לב לגאות והשפל. לראות את הגלים הנשברים.להתענג עם זו שאיתי. אנדר.
