גלגולו של ספר
משהו שכתבתי בקומונת קריאה שאני חברה בה :גלגולו של ספר עברתי אתמול על פני חנות ספרים. לפתע בחלון ראיתי ספר ישן בגלגול מחודש " פתחו את השער" קדיה מולודובסקי. כשהיינו ילדים קטנים אמא נהגה להקריא לנו את הספר. עד שהיא ואנחנו ידענו אותו בעלפה. בעיקר אהבתי את הילדה איילת עם השמשיה כחלחלת, מעשה בחבית והכי את גלגולו של מעיל. כשאחותי הגדולה היתה בבית ספר הם המחיזו את הילדה איילת בכיתה ואמא תפרה לה את התחלבושת כולל שמשיה כחלחלת. הספר הוקרא גם לנכדים כשהיו קטנים ולכל הילדים שאימצו את הורי לסבאסבתא. במשך השנים הספר נקרע והפך מרופט אבל שמרנו עליו מכל משמר. ב-2006 המצב של אמא שלי החמיר מאוד והיא היתה בבית חולים, כשהרופאים אמרו שזה ענין של זמן, בהתה באוויר, לא דיברה לא הגיבה, שקלה 39 קילו. הבאתי את הספר לבית חולים ואחותי, גיסי ואני היינו מקריאים לה. ראיתי שלמרות שאמא לא מגיבה המילים חודרות את השיריון של האלצהיימר שעטף אותה. לקחנו אותה הביתה וטיפלנו בה ולאט לאט היא התאוששה ויום אחד חזרה לדבר. לא רק לדבר אלא לדקלם את הספר. מידי פעם אני מוציאה את הספר ואנחנו בשמחה הדדית מדקלמות אותו ביחד מחכות שפרץ הלץ יהרוס את המעיל שעבר מילד לילד. כמובן שנכנסתי לחנות וקניתי את הספר. הספר יצא בהוצאה ראשונה ב- 1945 ועכשיו זו מהדורה 26, ציבעונית ומהירת עיניים. מאחר והספר נכלל במבצע 3 ספרים ב-75 קניתי גם את הספר של גלעד שליט, הלויתן והדג שכתב בגיל 11 ובימי שביו יצא לאור. וגם את הספר היד של פאטימה/ אילדפונסו פלקונס שכתב את הקתדרלה ליד הים. ואם נרות חנוכה מוארים באור יקרות הייתם צריכים לראות את האור שנדלק בעיניים של אמא שלי חג שמח ולכם אני מוסיפה כי מאז הקריאה לי אמא לראשונה את הספר היא עברה גלגולים כה רבים. והיום, היום היא כבר שוכחת ומשבשת את המילים, אבל זוכרת חלק והניגון שבקולה נשאר ומזכיר לי ימים מאושרים שאמא היתה בריאה. ואולי סתם עצוב לי על הנשמה כי אתמול ביקרתי במרכז היום וגיליתי שאמא הועברה למחלקה המוגנת. המנהלת הסבירה לי שהם ראו שאמא כבר סתם יושבת עם הקשישים הרגילים והולכת לאיבוד לכן העבירו אותה למחלקה המוגנת עם מטפלים שצמודים ושם היא מטופלת במלוא המסירות ובהתיחסות ליכולותיה וטובתה. אז אני סומכת על הצוות במרכז היום, ובעיקר על המנהלת. אבל כשיצאתי משם, חנקו דמעות את גרוני. כאילו עוד מסמר לארון הבריאות של אמא ננעץ. מסמר שחותך את נשמתי.
משהו שכתבתי בקומונת קריאה שאני חברה בה :גלגולו של ספר עברתי אתמול על פני חנות ספרים. לפתע בחלון ראיתי ספר ישן בגלגול מחודש " פתחו את השער" קדיה מולודובסקי. כשהיינו ילדים קטנים אמא נהגה להקריא לנו את הספר. עד שהיא ואנחנו ידענו אותו בעלפה. בעיקר אהבתי את הילדה איילת עם השמשיה כחלחלת, מעשה בחבית והכי את גלגולו של מעיל. כשאחותי הגדולה היתה בבית ספר הם המחיזו את הילדה איילת בכיתה ואמא תפרה לה את התחלבושת כולל שמשיה כחלחלת. הספר הוקרא גם לנכדים כשהיו קטנים ולכל הילדים שאימצו את הורי לסבאסבתא. במשך השנים הספר נקרע והפך מרופט אבל שמרנו עליו מכל משמר. ב-2006 המצב של אמא שלי החמיר מאוד והיא היתה בבית חולים, כשהרופאים אמרו שזה ענין של זמן, בהתה באוויר, לא דיברה לא הגיבה, שקלה 39 קילו. הבאתי את הספר לבית חולים ואחותי, גיסי ואני היינו מקריאים לה. ראיתי שלמרות שאמא לא מגיבה המילים חודרות את השיריון של האלצהיימר שעטף אותה. לקחנו אותה הביתה וטיפלנו בה ולאט לאט היא התאוששה ויום אחד חזרה לדבר. לא רק לדבר אלא לדקלם את הספר. מידי פעם אני מוציאה את הספר ואנחנו בשמחה הדדית מדקלמות אותו ביחד מחכות שפרץ הלץ יהרוס את המעיל שעבר מילד לילד. כמובן שנכנסתי לחנות וקניתי את הספר. הספר יצא בהוצאה ראשונה ב- 1945 ועכשיו זו מהדורה 26, ציבעונית ומהירת עיניים. מאחר והספר נכלל במבצע 3 ספרים ב-75 קניתי גם את הספר של גלעד שליט, הלויתן והדג שכתב בגיל 11 ובימי שביו יצא לאור. וגם את הספר היד של פאטימה/ אילדפונסו פלקונס שכתב את הקתדרלה ליד הים. ואם נרות חנוכה מוארים באור יקרות הייתם צריכים לראות את האור שנדלק בעיניים של אמא שלי חג שמח ולכם אני מוסיפה כי מאז הקריאה לי אמא לראשונה את הספר היא עברה גלגולים כה רבים. והיום, היום היא כבר שוכחת ומשבשת את המילים, אבל זוכרת חלק והניגון שבקולה נשאר ומזכיר לי ימים מאושרים שאמא היתה בריאה. ואולי סתם עצוב לי על הנשמה כי אתמול ביקרתי במרכז היום וגיליתי שאמא הועברה למחלקה המוגנת. המנהלת הסבירה לי שהם ראו שאמא כבר סתם יושבת עם הקשישים הרגילים והולכת לאיבוד לכן העבירו אותה למחלקה המוגנת עם מטפלים שצמודים ושם היא מטופלת במלוא המסירות ובהתיחסות ליכולותיה וטובתה. אז אני סומכת על הצוות במרכז היום, ובעיקר על המנהלת. אבל כשיצאתי משם, חנקו דמעות את גרוני. כאילו עוד מסמר לארון הבריאות של אמא ננעץ. מסמר שחותך את נשמתי.
