גישתם של בעלי טעמי המצוות
השלום והברכה לכולם ! בהמשך לדברים שהבאתי בהודעות הקודמות, מצ"ב דברים על גישתם של בעלי טעמי המצוות . אני חייב לציין שאני שמח על כך שהתחילו כאן דיונים קצת יותר מעמיקים על נושא ההלכה והומ' וב"ה נשכיל ונלמד כולנו ויזכה אותנו הקב"ה ללכת בדרכיו אכי"ר. ולהלן הדברים בענין : כדי לבחון האם דרכנו בהבנת חטא משכב זכר מקובלת על חכמי ישראל, עלינו לעיין בדבריהם של מי שעסקו במישרין בשאלת טעמי המצוות. בדבריהם של אלו נמצא, שאכן, השיקולים הפרגמטיים הם שעומדים במוקד בנידון דידן, ולא הדגשת המיאוס שבחטא כשלעצמו. בעל ספר החינוך (מצוה שטו) מציין אומנם שמשכב זכר הוא "עניין טירוף נמאס ומכוער מאוד בעיני המקום ובעיני כל בעל שכל", אולם, הנימוק העיקרי לאיסור הוא כדבריו ש"השם ב"ה חפץ בישוב עולמו אשר ברא, ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכב הזכרים.. שאין בדבר תועלת פרי ולא מצות עונה". עיקר העוון הוא אפוא בהשחתת הזרע ובשימוש העקר בו, ומשום כך יכול הוא לדמות את איסור משכב זכר לאיסור השאת אשה לקטן ולנישואים עם זקנה ועקרה. על פי גישה זו מובנת גם חומרתו הרבה של חטא משכב זכר לעומת מעשה הנשים הלסביות. יש להוסיף עוד, שדברים אלה של מחבר ספר החינוך, עולים בקנה אחד עם הסברו למצות "לא תנאף", כאשר גם שם יסוד האיסור הוא לשיטתו, בכך שהקב"ה רוצה בישוב העולם לפי מיניו השונים. הרמב"ם בדיון שיטתי בנושא (מורה נבוכים ג, מט) מסביר את איסורי העריות בכך שהתורה מעוניינת לחנך את האדם למעט בתשמיש, ולקיימו רק לשם צורך הכרחי. הוא מאמץ את דברי אריסטו, הרואה בחוש המישוש, חרפה למין האנושי, ומשום כך אסור משכב זכר ומשכב בהמה המוזכרים אצלו בחדא מחתא. הם מגונים ואסורים בהיותם דרך של קיום יחסים שאינם דרושים לאדם באופן טבעי, ובהיות שהמקיימם מונע ע"י בקשת הנאה גופנית גרידא. יצויין כי הרמב"ן (בפירושו לויקרא יח/ו) מבקר את הסברו זה של הרמב"ם ורואה בו טעם חלוש מאוד. זאת, חרף העובדה שהוא עצמו מאריך לבאר שהאדם צריך להשתמש ביצר המין לשם מצווה ולשם פריה ורביה בלבד. הרמב"ן מצביע על כך שהתורה התירה לאדם לשאת אפילו מאה נשים, בה בשעה שהענישה בכרת את המקיים יחסים חד-פעמיים עם אשה אחת מן הקרובות. לפיכך הוא מעדיף להישען בעניין טעמיהם של איסורי העריות על תורת הנסתר, וקובע שהעריות נאסרו בשל "סוד העיבור" שעניינו שתילת נפש שהועתקה מגוף שבו שהתה קודם לכן. בברכת חונן הדעת.
השלום והברכה לכולם ! בהמשך לדברים שהבאתי בהודעות הקודמות, מצ"ב דברים על גישתם של בעלי טעמי המצוות . אני חייב לציין שאני שמח על כך שהתחילו כאן דיונים קצת יותר מעמיקים על נושא ההלכה והומ' וב"ה נשכיל ונלמד כולנו ויזכה אותנו הקב"ה ללכת בדרכיו אכי"ר. ולהלן הדברים בענין : כדי לבחון האם דרכנו בהבנת חטא משכב זכר מקובלת על חכמי ישראל, עלינו לעיין בדבריהם של מי שעסקו במישרין בשאלת טעמי המצוות. בדבריהם של אלו נמצא, שאכן, השיקולים הפרגמטיים הם שעומדים במוקד בנידון דידן, ולא הדגשת המיאוס שבחטא כשלעצמו. בעל ספר החינוך (מצוה שטו) מציין אומנם שמשכב זכר הוא "עניין טירוף נמאס ומכוער מאוד בעיני המקום ובעיני כל בעל שכל", אולם, הנימוק העיקרי לאיסור הוא כדבריו ש"השם ב"ה חפץ בישוב עולמו אשר ברא, ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכב הזכרים.. שאין בדבר תועלת פרי ולא מצות עונה". עיקר העוון הוא אפוא בהשחתת הזרע ובשימוש העקר בו, ומשום כך יכול הוא לדמות את איסור משכב זכר לאיסור השאת אשה לקטן ולנישואים עם זקנה ועקרה. על פי גישה זו מובנת גם חומרתו הרבה של חטא משכב זכר לעומת מעשה הנשים הלסביות. יש להוסיף עוד, שדברים אלה של מחבר ספר החינוך, עולים בקנה אחד עם הסברו למצות "לא תנאף", כאשר גם שם יסוד האיסור הוא לשיטתו, בכך שהקב"ה רוצה בישוב העולם לפי מיניו השונים. הרמב"ם בדיון שיטתי בנושא (מורה נבוכים ג, מט) מסביר את איסורי העריות בכך שהתורה מעוניינת לחנך את האדם למעט בתשמיש, ולקיימו רק לשם צורך הכרחי. הוא מאמץ את דברי אריסטו, הרואה בחוש המישוש, חרפה למין האנושי, ומשום כך אסור משכב זכר ומשכב בהמה המוזכרים אצלו בחדא מחתא. הם מגונים ואסורים בהיותם דרך של קיום יחסים שאינם דרושים לאדם באופן טבעי, ובהיות שהמקיימם מונע ע"י בקשת הנאה גופנית גרידא. יצויין כי הרמב"ן (בפירושו לויקרא יח/ו) מבקר את הסברו זה של הרמב"ם ורואה בו טעם חלוש מאוד. זאת, חרף העובדה שהוא עצמו מאריך לבאר שהאדם צריך להשתמש ביצר המין לשם מצווה ולשם פריה ורביה בלבד. הרמב"ן מצביע על כך שהתורה התירה לאדם לשאת אפילו מאה נשים, בה בשעה שהענישה בכרת את המקיים יחסים חד-פעמיים עם אשה אחת מן הקרובות. לפיכך הוא מעדיף להישען בעניין טעמיהם של איסורי העריות על תורת הנסתר, וקובע שהעריות נאסרו בשל "סוד העיבור" שעניינו שתילת נפש שהועתקה מגוף שבו שהתה קודם לכן. בברכת חונן הדעת.