גישות ללימוד נשים BJJ - על הפרדה בין

[מאיהתזה]

אחרי תמימות דעים כה מרשימה

שמוכיחה שוב ושוב שאני צדקתי בהכל, נראה לי שאין אלא לסיים את הדיון...

 

[Tonjin]

תשובות לתשובות

א. ברור שהחוויה שלך כאישה שמתאמנת בבג'ג' רלוונטית לפרשנות שלך לחוויה של אישה שמתאמנת בבג'ג'...
היא רק לא הופכת אותך ליחידה המוסמכת לדון בכך ולא הופכת את הפרשנות שלך ליחידה הרלוונטית או הלגיטימית, זה הכל..

וברור שלא צריך למהר ולשפוט אף אחד, אבל גבר שנכה ביד ימינו יוכל בהחלט להתייחס לחווית אימון של גבר שנכה בשתי ידיו או ברגלו, וערבי שהתאמן בקבוצת יהודים יוכל להתייחס לחוויה של יהודי שהתאמן בקבוצה עם רוב מוסלמי או של לאטינו שהתאמן במועדון אגרוף שחור ברובו...

ב. לא רוצה להכנס לניתוחים של בעיות אגו כאן, נראה לי לא מכובד - אבל בכל זאת אני לא מצליח להבין עד הסוף מדוע להכניע אותך באמצעות טכניקה זה לגיטימי ובאמצעות כוח לא... (הסיבה היחידה שאני יכול לראות זה בגלל שנראה לך שטכניקה ברמה הזו תוכלי לרכוש יום אחד ואת חוששת שבכוח אולי לא תוכלי להשתוות.. התשובה היא להתאמן יותר ולהשוות פחות, אגב..).

כדאי גם תמיד לזכור ולנסות שלא לקחת דברים ללב מידי - למתחיל אין את הכלים/טכניקה שיש לך, הדרך היחידה שלו/שלה להתמודד בספארינג היא בצורה טבעית בעזרת הכלי היחיד העומד לרשותו - כוח..

אני ממש לא בטוח שמנסים לכפכף אותך כי את אישה, אלא שהם פשוט עושים מה שאומרים להם, מנסים להלחם/להתגלגל כמיטב יכולתם בעזרת הכלים שעומדים לרשותם

ג. אף אחד לא נולד 'גאון דור', כל אחד מהאנשים שצויינו למעלה עבד קשה מאד והזיע קשה מאד בשביל להיות מי שהוא תוך שהוא התחיל מנקודת פתיחה מאד דומה לזו שאת מתארת: מחקרים היום מדברים על 10,000 שעות אימון (בכל תחום) בשביל להחשב מומחה, כלומר - משהו כמו 3* שעות אימון ביום במשך 10 שנים*..

לא הוגן לדעתי לקרוא להם 'גאוני הדור' ולפתור בזה את העניין - לפני שהשקעת לפחות חצי ממה שהם השקיעו..

ד. הכותרת ששמת על הבעייה היא שוב 'מגדרית', אבל המילים והתיאור שוב מתארים חוויה שכל מתאמן באשר הוא עובר..

לפרטים עצמם, יש אנשים שמתאמנים יותר זמן ממני ויש אנשים שהתאמנו ביותר מקומות ממני, אבל בכל זאת הייתי around the block, אולי יותר מפעם אחת: החוויה שלי שונה ממה שאת מתארת - מעולם לא נתקלתי באימון (באף שיטה ובאף ארץ) בגבר שעבד עם אישה חזק ואגרסיבי יותר משעבד עם גבר אחר (כן, כן - חברות והסללה עובדים בשני הכיוונים), ודווקא נשים ראיתי שהתחרעו על נשים אחרות....
[זה לא סתם אגב שטריק של מאמנים מסויימים להרגיע בחור אגרסיבי מידי (בנסיבות מסויימות) הוא לשלוח אותו לעבוד קצת עם ילד או אישה..]


אני מזכיר שוב, אמנות לחימה באה ללמד אותך להלחם: הלוחמים שאמרו למי שתקף אותם "סליחה, זה פייר שאתה משתמש בכוח - איך אתה מעז לבטל בכזו צורה כזה את כל הטכניקות המעודנות והמחוכמות שלי" בדרך-כלל לא חזרו הביתה להעמיד תלמידים חדשים...

ולמען לא תהיה טעות: אף אחד לא ממליץ לשים מתחיל גדול, חזק ואגרסיבי מול מתחילה קטנה, עדינה ומפוחדת..
אם באופן עקבי את מוצאת את עצמך באימונים נלחמת על חייך - יש כאן בעייה אמיתית, במאמן או בקבוצה או אולי אפילו גם קצת בך..

באימונים אולי צריך שרוב הזמן יהיה נוח - אבל בהחלט מגיע הזמן (אולי לא בשנים הראשונות, אם את לא מרגישה מוכנה) שכדאי לבדוק אם הטכניקה שלך 'מחזיקה מיים' מול יריב גדול ואגרסיבי, כי בסופו של יום - זה מה שהיא נועדה לעשות..

 

[וולנד2]

את לא אמורה להילחם

את אישה

את אמורה לעשות דברים של נשים



ואם את מתעקשת ללכת עפ"י הגחמות הלא-טבעיות שלך, אל תתבכייני שאת חוטפת מכות

 

[בייבי יי]

מה אתה אומר..

והנה עוד משהו שאשה יכולה לעשות, מעבר ללחימה - לחסום אותך.

הניק הנ"ל חסום, ונמחקו הודעות נוספות שלו.
וההטרדות שלך במסרים, ממש מיותרות. שוב.

 

[בן טל-שחר]

 

[יואב ארזי]

העניין הזה של הבכיינות

בי התיוג של הודעה או רעיון של מישהו כבכייני מעורר הסתייגות.
התנהגות כזאת נתפסת אצלי כמעוררת אנטגוניזם, וההיפך מפתיחות.
היא סוגרת את הדלת של התבוננות מחדש אצלי ואצל השותף שלי.

כי על השותף שלי לדיון מתעוררת כפייה חזקה להוכיח שהוא לא
בכייני, וכך אנחנו נכנסים לצורת דיאלוג של--
- אני צודק.
- לא. את לא צודקת.
- כן. אני צודקת ואתה טועה...
- להיפך חברה, אני צודק - והנה כך וכך אנשים
ונימוקים תומכים בצידקתי.

וכן הלאה, ויש משהו מייבש ולא מעשיר בכל הסיפור הזה.

חשבתי על מתאמן חדש או מנוסה שאומר לחברו -
'תרגיע אחי. לא נעים', והשני אומר לו, 'די איתך. עוד פעם אתה והבכיינות שלך?'.

ברוב המקרים, בייחוד אם מדובר במקרה של מתאמן חזק מול
מתאמן חלש, או מתאמן מנוסה מול מתחיל. תשומת הלב שלי היתה
מתמקדת בחזק ובמנוסה. לא הייתי אומר לחלש ולמתחיל לחשוק
שיניים ולעבור הלאה. התפקיד שלי זה ללמד את החלש והמתחיל איך
לשמור על עצמו ולפתח שיקול דעת, ואיך ללמד את החזק והמנוסה
לעדן את עוצמתו וללמוד לתעל אותה נכון. להתאמן, בלי לפגוע בפרטנר שלך,
נשמע לי כמו אתגר הולם.

ואם אכן ככה אנחנו מתנהגים בדוג'ו, למה לא גם בחיים, בפורום אמנויות לחימה
ובכל מקום אחר?

 

[יואב ארזי]

לדעתי הבעייה המהותית

עם הפרדות נשים - גברים, חזקים - חלשים, ארוכים - קצרים, כבדים - קלים בדוג'ו
היא שהפרדות מהסוג הזה כשהן מיושמות בתצורת כללי אצבע יש בהן כדי לסרס
את אמנות הלחימה של המתרגל.

להתמודד מול גבר / חזק / ארוך / כבד, מול כל אחד מאלה בעצם, זה אתגר מהותי
ליצירת אמן לחימה.

בעיניי הבעייה שנידונה היא בעיקרה מתודית. מתאמן מתחיל שמוצב בפני
עמדת נחיתות חמורה באופן עקבי ברוב המקרים יחווה כנראה דיכוי וינשור.
המתכון המנצח לכל אדם הוא תחושה הולכת ומתגברת של הישג וגדילה,
והתפקיד של המורה הוא לנווט את העניינים כך שגודל האתגר יתאים לגודל התלמיד.

 

[מאיהתזה]

 

[יואב ארזי]

 

[מיתר נדיר]

בכלל לא דומה.

אין מה להשוות בין תלונה על בעיה בפני מי שיכול לפתור אותה (אותו מתאמן, או המדריך) לבין תלונה בפני אנשים שאינם קשורים לעניין.

 

[יואב ארזי]

למה לא?

הרי אפשר להשוות בין כל דבר לכל דבר,
ומה שהופך השוואה לטובה היא התועלת שאנחנו מפיקים ממנה.

אני, כשלעצמי, השוואות בין מה שמתחולל בתוך שיעורי הקונג-פו
ובין מה שמתחולל בחוץ מאוד עוזרות לי. למעשה אחד הדברים
שהכי עוזרים לי להבין איך להתמודד בהצלחה עם העולם שמחוץ לשיעורים
זה התכנים שעולים בתוך השיעורים, וכאדם שמבלה את רוב
חייו במעבר משיעור לשיעור (כתלמיד או כמורה) הדברים
לפעמים כבר נמזגים יחד.

באשר להשוואה הנוכחית - אם אני מדמיין שמאיה היא ידידה שלי שניגשת
אלי (ככה אני מתייחס אל אנשים שמתאמנים איתי בגדול) ואומרת לי -
'תשמע חביבי, אני מתה על ה-BJJ הזה. אבל זה קשה
לי. אנשים עובדים עם כל כך הרבה כוח. כל הזמן! זה מבעס. למה לא מורידים
את הכוח המתפרץ ועובדים הרבה יותר על טכניקה?'.

אז אני לא אגיד לה - 'יאללה יא בכיינית. סתמי כבר!'
אלא אתייחס אליה בכבוד, ואנסה לעזור לה להבין איך
להתמודד עם הקושי שהיא מעלה על הצד הטוב ביותר.

עכשיו השאלה היחידה היא האם ההשוואה הזאת מועילה ולמי:
אני מוצא שהיא מועילה לנו - כאומני לחימה מתלמדים ליישם את העקרונות
(אם אלא הם אכן העקרונות שלנו) גם מחוץ לסטודיו.
היא מועילה לנו גם - כמורים ותלמידים, אם הבנו בזכות ההערה של מאיה
את החשיבות של יצירת סולם אתגרים הדרגתי שמתאים ליכולותינו ולמצבנו
הנוכחי.

אולי אף מועילה למאיה, כי היא מרגישה חופש להתבטא בלי שיקטינו אותה.

לסיכום - מיתר נדיר, כשמישהו מעלה קושי כלשהו בפני, בגדול המדיניות
שלי היא לא למעוך אותו וכן לנסות לעזור לו, בין אם הוא מתאמן בסטודיו,
מדריך או בן אדם שרק פגשתי אתמול. כי ככה אני אוהב לעשות.

זאת בחירה שלך למצוא את העדר הזיקה במקום למצוא זיקה.
אבל תדעי לך שבגימטריה זיקה ועוד זיקה ועוד זיקה זה זיקוקים,
ולא דומה ועוד לא דומה ועוד לא דומה זה דממה.

סתם, אני לא מבין שום דבר בגימטריה, סתם עוד משורר בארון...

 

[מאיהתזה]

רוב האנשים בבג'ג' (בקבוצותש אני מתאמנת בהן ממש סבבה), פשוט המעט שלא מבאסים.
לדעתי אם אין משהו בונה להגיד לתוכן הדברים, עדיף לא לתייג אותם כמתבכיינים. זה סתם מבאס את כל מי שמזדהה.

 

[יואב ארזי]

והנה זה קורה גם בכיוון השני

חיחיחיחי

 

[בייבי יי]

 

[מיתר נדיר]

ראשית דבר - בקשה: אתה יכול בבקשה לא ללחוץ

על אנטר בסוף כל שורה? תן למחשב לסדר את השורות, ולחץ על אנטר רק בסופי פסקאות. זה קשה לי להתייחס לפוסט כשהוא מרוח על 60 שורות שלא נכנסות בדף אחד.

דבר שני: נכון, אפשר להשוות כל דבר לכל דבר אחר. אז בוא נשווה אנשים שעובדים בכוח לנאצים מן האס.אס (מבטיחה לך שאם אתעכב על כך יותר מ-30 שניות במחשבתי, אמצא אי אלו נקודות דמיון), ונסגור עניין עם חוק גודווין.

דבר שלישי, לא דיברתי על מאיה, אלא על אותה אישה שכתבה את הפוסט. אז בוא נשאיר את זה שם, כי אני, בניגוד אליך, מכירה את מאיה אישית, ואיני רוצה כלל לקחת את הדיון לפסים אישיים. אז אם אותה גברת הייתה באה אלי ואומרת לי את הפסוק שציטטת, סביר להניח שהייתי מנסה להביע אמפתיה או לעזור איכשהו. אם לעומת זאת, היא היתה באה אלי, ושופכת טקסטים במשך רבע שעה (כאשר אני יודעת שהעניין כבר בטיפול על ידי המורה), סביר מאד להניח שהייתי אומרת לה "יקירתי, תפסיקי להתבכיין" ("סתמי כבר" אינו ביטוי שאני נוהגת להשתמש בו, להוציא בפנייה אל שדרניות רדיו).

דבר רביעי, אולי החופש להתבטא מועיל לאותה אישה, ואולי הוא מזיק לה (כי הוא מעכב אותה מנקיטת פעולה יעילה לפתרון הבעיה, ומשאיר אותה לנצח בשלב התלונות הבלתי יעילות). בעיני זה אינו שיקול. להוציא אלימות ישירה (פיזית, מילולית או אחרת) אני לא יכולה לדעת מה מועיל לאדם מסוים ומה מזיק לו, ולאזן את השיקולים. אני מעדיפה לדבוק באמת כפי שאני רואה אותה. והאמת היא שלא הצלחתי לגמור לקרוא את הפוסט מרוב שהוא היה בכייני. האם אתה קראת אותו עד הסוף??

 

[יואב ארזי]

בוודאי שלא קראתי את כל המאמר

הוא שעמם אותי לחלוטין. אבל תראי אילו דיונים מרתקים הוא עורר. כל זאת עקב כך שמאיה הרשתה לבטא את הדיעה ה-'בכיינית'.
זה אולי יהיה חלון מוצלח לנקודה שאני מנסה להעביר:
אני יכול לראות הרבה אנשים, כולל אני עצמי בנסיבות מסויימות, שימנעו מלהתבטא תחת לחץ וכפייה. איך מעודדים יצירתיות? איך מעודדים כתיבה טובה ודיונים פורים? ובכן, אחת התשובות שעלו בדעתי היא באמצעות הענקת לגיטימיות ומרחב לדעות שונות ומגוונות, להתרשמויות והתנהגויות שונות משלי.

תראי אני בסך הכול מנסה להצביע על משהו ממש פשוט:
האופן שבו אני מתנסח יש לו השפעה משמעותית על אנשים כאן. ממש כמו שיש לו השפעה משמעותית בדוג'ו. זאת לא השוואה קלושה. זאת השוואה חזקה, ועד עתה מיתר נדיר הנחת את כל מה שאמרתי תחת המטרייה 'הוא אומר שכל ההשוואות לגיטימיות', וזה לא ככה.

אני אומר שהדרך לטפח מתאמנים מסורים, יצירתיים ומעמיקים דומה להפליא לדרך לפתח דיינים מסורים, יצירתיים ומעמיקים, ועוד שיש זיקה עוד יותר עמוקה ביניהם - בן אדם שמרגיש בנוח להתבטא בפורום (ולחקור בדעתו את אמנות הלחימה), סביר להניח שירגיש גם יותר בנוח להתבטא ולחקור את אמנות הלחימה גם בשיעוריו. באופן הזה הצורה שבה את מבטאת את דעותייך משפיעה ישירות על התפתחותם של תלמידים אחרים, אולי לא באותה מידה כמו המורה שלהם, אבל בצורה דומה.

 

[מיתר נדיר]

קודם כל, תודה על ההתחשבות בכתיבה.

אחרי זה: אתה הוא שאמרת, ואני מצטטת, "הרי אפשר להשוות בין כל דבר לכל דבר". אני הגבתי לאמירה שלך, ולא הנחתי שום דבר תחת שום מטרייה.

כמו כן, זה מאד יפה מצידך שאתה נכנס לפורום, וכבר בהודעה השנייה מתחיל ללמד אותי איך לעודד כתיבה טובה ודיונים פורים. תרשה לי לחשוב שאחרי 10 שנים של ניהול פורום (ועוד כמה שנים של פעילות פורומים לפני כן) אני גם יודעת בעצמי כמה דברים על עידוד דיונים וכיוצא בזה. לא שאין מה לשפר. תמיד יש. אבל אני חושבת שקצת מוקדם בשבילך להעביר ביקורת. תקרא קצת, תשתתף קצת, אחר כך תעיר, בכיף.

 

[יואב ארזי]

בשמחה בשמחה

לראות עיניי, הגבת לחלקים קטנטנים ולא מדוייקים מהאמירה.

כמו כן, אם את מעדיפה לטאטא אותה מתחת לשטיח,בגלל שטרם צברתי מספיק פז"מ בפורום, או מכל סיבה אחרת
לי אין כל בעייה עם זה, ולא אמשיך לדוש בזה.

למרות זאת הייתי שמח לדעת האם זאת הוראה מטעם מנהלת הפורום ("יואב אם אתה חווה צרימה כלשהי אל תבטא אותה עד שתצבור-
די זמן שימוש בפורום), או שאת אומרת את זה מטעם עצמך כאדם פרטי ("יואב, אני לא אקשיב להערות מצידך עד אשר תצבור זמן ביטוי בפורום")?

 

[מיתר נדיר]

תשובה ב.

 

[יואב ארזי]

אוקיי