גישושי שווא

[גלבועא]

גישושי שווא

על פי היומן שלי כבר למעלה מחצי שנה שאינני מדבר עם אבי, לא מתעניין בו ומשתדל לא לשמוע ד"שים ממנו. זוגתי משום מה החליטה שתפקידה לשמור על קשר עם אבי. אז היום הוא הודיע לה שהוא, שימו לה: הוא גמר לכעוס עליי. נראה לי שאפגוש אותו בעתיד רק במקום שאליו כולם הולכים.

 

[גלבועא]

../images/Emo32.gif אני לא מעשן כבר 3 שנים בדיוק

 

[alona 9]

גלבוע אם אתה לא מעשן כבר 3 שנים

אין סיבה שתפגוש אותו בעתיד..(בכל אופן,לא שם) נראה לי ... שאני.. אפגש איתו.. לפניך..

למישהו יש אש???

 

[אנפה2]

גלבועא, שולחת לך ולכולם סיפור

עם מסר, ושבוע טוב לכולם. אושר וכאב - לקרוא ולהפנים.... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוקים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוקים לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוקים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. את כל רגעי הכאב והצער " אמר לו האלוקים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות? שאל האדם. " שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוקים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוקים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוקים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוקים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוקים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער.... התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוקים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוקים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער " אמר האדם לאלוקים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוקים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוקים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו בשנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוקים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור כל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.

 

[גלבועא]

תודה לך על הסיפור החביב, לא משכנע

אותי.

 

[pf26]

אנפה

התחברתי לסיפור שלך כי הוא ממחיש את הויכוח שהיה לי כרגע עם ביתי הבכורה. היא רוצה משהו שכנראה לא יקרה. זה לא תלוי באף אחד ואי אפשר לשנות את המצב. ניסיתי להראות לה נקודות אור מהצד השני ולכל דבר היא מצאה טיעון נגד. זה ההבדל בין להיות בת 18 ובת 40+. אבל... הסיפור שלך לא קשור למה שעובר על גלבועא. מי שלא חווה נתק כזה מהורים, לא יוכל להבין ולחוש אותו. זה לא עניין של להתמקד באושר או בכאב. זה משהו שמלווה אותך כמו צל ותמיד נמצא איפה שהוא. ולגלבועא - רק עכשיו אני מבינה את הבעיתיות של הקשר של רעיתך עם אביך. לא חושבת שהייתי מאפשרת דבר כזה אצלי בבית. קשר עם הילדיפ/נכדים כן, אבל קשר עם בן הזוג??? ואם הייתי מסכימה שיהיה קשר הייתי דורשת לא לדעת מזה כ-ל-ו-ם. כל שיחה כזו פותחת את הפצע מחדש.

 

[אנפה2]

אין שום צורך להסביר שזה לא שייך,

סתם רציתי להראות שאפשר לחוות חוויות לא טובות, ולהפטר מהן. איש איש שיחיה עם הברוגזים שלו, ההתנתקויות שלו או לחילופין הוויתורים וההשלמות, אני לא שופטת ולא דנה איש, לא לשלילה ולא לחיוב. PT, אני עדיין אומרת שבשביל להגיע למסקנות, צריך לשמוע את 2 הצדדים.

 

[pf26]

בודאי שכל צד חושב אחרת

החברות של אמא שלי בטוחות שאני בת נוראית ואדם כפוי טובה באופן כללי. החברים שלי רואים את הצד שלי (אני מקווה) ומצדדים בי. העניין הוא שכאן שני הצדדים לא מאזינים זה לזה ואני שוב חוזרת לויכוח עם ביתי הבוקר - כל אחת מאיתנו אמרה את המשפטים שלה ולא השתכנעה ממה שאמר הצד השני. העניין הוא שבגלל הותק שלי על האדמה הזו אני מניחה שאני רואה את הדברים באופן קצת יותר אובייקטיבי ממנה ויודעת שיש צד שני לכל מטבע.

 

[mich78]

ואצלי גם לא השתנה דבר ../images/Emo4.gif

אתמול ממש התביישתי במשפחתי אחרי המון זמן היינו בביקור אחה"צ (לאחר שהתקשרו בבוקר שנבוא לצהריים וסירבתי). הגענו אבי ישב איתנו (רק ישב ושתק) אם לא הייתי מציעה ומכינה קפה היינו מתייבשים שם ... אפ'חד מהאחים שלי לא יצא להגיד שלום ושבאתי לומר שלום מהרו לומר לי לסגור את הדלת שלא יברח המיזוג

דלת חדרם של הורי היתה סגורה ואימי ישנה (כל השעתיים שהיינו שם)... בדיעבד הסתבר שהורי רבו ואינם מדברים ולכן אבי לא טרח להעיר את אימי - ואני לא רציתי להעיר אותה (הרי הודעתי שנגיע בערב - קטנוני מצידי, אה)... אני לא כועסת, רק מאוכזבת, היא ידעה שאני לא מרגישה טובה שבוע שלם וטלפון אחד לא הרימה לשאול לשלומי... אנחנו רק מתנתקים מהם, בקושי מגיעים ישנה תחושה שאיננו רצויים כ"כ, ההזמנות לארוחות שישי או שבת נעשות מהרגע להרגע כבדרך אגב... (סליחה שיצא ארוך

)

 

[m i t a l y]

אני בכלל הייתי כועסת על היחס

שאת מקבלת... את לא ראויה ליחס שכזה.. טוב שיש לך את בעלך ושאתם אחד בשביל השני, גם ברגעים הקשים האלה

 

[alona 9]

המכל היחסים העגומים

עם בני משפחתך את תדעי להתנהל מול ילדייך בצורה הנכונה והאמיתית ביותר,להיות להם אם טובה יותר.להעניק להם את כל החום ואהבה שבעולם, וזאת (למרבה הצער) ה"תמורה" לכל הסבל אליו את לא ראויה

 

[alona 9]

../images/Emo13.gif התכוונתי להגיב ל-mich

 

[mich78]

בהתחלה בעלי התקשה לקבל את זה

ניסה לשנות, לגרום לי להגיב להם... יום אחד לפני כמה שבועות כשהוא חזר הביתה הוא סיפר לי על התוכנית של ורדה רזיאל שדיברו על יחס שונה ומפלה בין ילדים בבית שגורר יחס שונה (ומפלה) שנגרר לבני הזוג של הילד המופלה לרעה וגם לילדיו. ואז הוא סיים במשפט שהפליא אותי

"אל תצפי שהילדים שיהיו לנו יקבלו יחס מיוחד כי ברגע שלאחותך יהיו ילדים הילדים שלה יופלו לטובה..." ואז הבנתי שהוא סופסוף הבין שאין הרבה מה לעשות אלא לקבל את המצב. אין ויכוחים אם ללכת או לא כי שנינו לא מרגישים בנוח שם... החלטנו שמוותרים על אוכל וארוחות שישי וקופצים לבקר במוצ"ש, החלטה משותפת שנוחה לשנינו ומתאימה לנו. רק מסתבר שאינה כ"כ מקובלת על אימי...

 

[m i t a l y]

העיקר שתהיה מקובלת על שניכם...

דעתה של אמך פחות חשובה...