גישה התנהגותית: סיכום

[ענתנוי]

גישה התנהגותית: סיכום

הגישה ההתנהגותית מתאימה להקניית הרגלים בגיל הרך.

אפשר להשתמש בה להקניית ידע בגיל הגן, בשילוב עם שיטות אחרות.

אסור להשתמש בה כשיטה לטיפול בקושי שפתי או תקשורתי.

קושי שפתי זו נכות והטיפול המתאים הוא "הנגשה שפתית". לוחות תקשורת זה פתרון פשוט אבל לא מספיק יעיל, כי הם מצמצמים את השפה למינימום. זה כמו "שיחון". ניסיתם פעם להסתדר בחו"ל עם "שיחון?.....

קושי תקשורתי זו שונות שיכולה להתפתח להפרעה תפקודית או חברתית. הפתרון הוא "העצמה" - טיפוח היכולת לביטוי עצמי.
סביבה חברתית ביקורתית, שיפוטית ושמרנית, שמאפיינת את הגישה ההתנהגותית, מחריפה את הבעיה וגורמת לנזקים בטווח הארוך.
או בשפה פשוטה יותר: אם יש למישהו קושי לבטא את עצמו צריך להקשיב לו ולנסות לעזור לו להתבטא במקום לסתום לו את הפה......

 

[יפחוצית מצויה]

מסכימה איתך מאוד

לדעתי לגישות התנהגותיות יש את המקום שלהן בחיים, אבל אני רק יותר ויותר משתכנעת שאין להן שום רלוונטיות לפיתוח יכולת תקשורתית, והניסיון להשתמש בהן בתחום הזה יכול להיות הרסני ממש, כשהוא לא סתם חסר תועלת.

לנסות לעצב למישהו את ההתנהגות ולתקשר איתו - אלה פשוט הפכים ברמה המהותית. אפשר לשלב את שניהם באינטראקציה מול אדם מסוים, אבל לא בפעולה אחת...

אני מבינה למה בוחרים בגישות האלה לעבודה עם חלק מהילדים האוטיסטים על חלק מהקשיים שלהם, אבל אם הבעיה המרכזית היא בתקשורת עצמה...
בשלב של היסודות, עם הבת שלי בגיל שנתיים, אני כבר יודעת שזה היה אבסורדי וגם לא עבד. ועכשיו שאני קוראת כאן את רוב העצות של המנתחות לעיצוב הדברנית בת ה-8, חייבת לומר שזה מרגיש לי כמו הגירסה היותר בוגרת של בדיוק אותו דבר

(כשהיוצאים מהכלל הן עצות שלמעשה אינן עיצוב התנהגות).

 

[kagome10]

 

[schlomitsmile]

 

[usi1]

אפשר לשאול ? עלית לי כאן על בעיה.....

קודם כל מאוד מעניין

אם הגישה ההתנהגותית מתאימה רק לגיל הרך למה הומלץ לי כטיפול, הנושא של CBT ואנחנו מזמן לא בגיל הרך ? ( המלצה של ד"ר צחור עצמה )
בפועל הילדה לא משתפת פעולה , היא לא מביאה את מה שקורה בבית ספר לחדר הטיפולים ולא משליכה ממנו החוצה , אנחנו בתהליך שכנראה יהיה מאוד ארוך עד שנגיע לעצם העניין.

כל תהליך יצירת האמון איתה הוא ארוך מאוד ועד שמגיעים לקטע הטיפולי יכול לקחת חודשים ארוכים .

אם להסתכל על מה שכתבת על קושי תקשורתי שאני מאוד מתחברת אליו - בעיקר למילה "שונות"
יש לה יכולת מצוינת לבטא את עצמה ולהסביר רעיון או רצון, ואוצר מילים עשיר , הבעיה עדיין מה שנקרא הבנת הקודים החברתיים או מה לעשות כשאני נמצאת בוויכוח עם ילדה מהכיתה - כאן אנחנו נופלים כל יום . וחברת הבנות היא חברה קשה , מורכבת, ולא סלחנית.

נשמע שאת אשת מקצוע ,למה את מתכוונת בהעצמה ואיך לעשות את זה בפועל ?

אני לא יכולה לשנות את הסביבה שלה, את הכיתה ואת המורות , וגם לא את סביבת חייה בהמשך - אני מקסימום יכולה לתת לה טיפול פרטי כזה או אחר

בבית עיקר הבעיה היא בעיות התארגנות ו"מריחת זמן"

אז מה עושים בפרקטיקה ?

 

[ענתנוי]

העצמה

יש שתי שיטות לחולל שינויים: בשליטה או בהעצמה.
את לא יכולה לחולל שינויים בסביבה החברתית שלה בדרך הראשונה כי את רק אדם אחד מול חומה אטומה.

את יכולה לשנות את המציאות כולה בדרך השנייה: כי כל אדם הוא עולם ומלואו, והקושי התקשורתי הוא קושי תודעתי ולא מעשי.

השלב הראשון: את יכולה לתת רק את מה שיש לך ולכן את צריכה להתחיל עם העצמה שלך, כהורה, ולהתרחק מכל המומחים שמחלישים אותך ומייעצים לך לפעול בניגוד לתחושות שלך ולשיקול דעתך.

השלב השני: העצמה של בתך. חברה בכלל, וחברת ילדים בפרט, מזהה בקלות את החריגים ואם האווירה החברתית מעודדת אלימות (כפי שקורה כיום בחברה שלנו) החריג הופך ל"שעיר לעזאזל". חריג שמנסה לברוח מהתדמית השלילית רק מחריף את הבעיה והופך מסתם "מוזר" ל"דחוי". שיטת השילוב שנהוגה כיום ברוב בתי הספר יוצרת קושי נוסף - עם תיוג הילד החריג בעזרת משלבת או "הסברים נאורים" שרק מבודדים אותו יותר ומעודדים את הילדים ללעוג לו ולפגוע בו. אם ההורה שולח את הילד לטיפול, הוא מטיל את האשמה למצב החברתי על הילד ומצטרף ל"אויבים" שלא ניתן לתת בהם אמון. לעומת זאת - מספיק חבר אמיתי אחד או קבוצה חברתית מקבלת שבה היא יכולה להרגיש חופשיה מלחץ חברתי כדי לעמוד מול הכיתה כולה. "סינגור עצמי" זה אחד מהכלים היעילים להעצמה של אוטיסטים עם יכולת שפתית תקינה.

השלב השלישי: ציינת את הבעיות המוכרות של התארגנות ו"מריחת זמן". זה מאפיין של ה"אוטיזם". הקושי נובע מארגון שונה של מידע במוח ותפיסת זמן שונה. הפתרון לבעיות האלו הוא "גישור" - כלומר, פיתוח פתרונות משותפים שמתחשבים בצרכים של שני הצדדים. זה מתאפשר רק אם קיימת מערכת של אמון הדדי, ולא באמצעות שליטה או הטלת מרות.

פרקטיקה: את יכולה להיעזר בקבוצות הורים כמו "בקשר" כדי לחזק את עצמך ואת עמדתך מול החברה. את יכולה לשלוח את בתך לחוגים או פעילויות פנאי אחרות שמעודדות שיתוף פעולה ומאפשרות לה להכיר ילדים בני גילה. את יכולה לעזור לה להבין את עצמה, להכיר את היכולות והמגבלות שלה וללמוד איך לחיות את ה"אוטיזם" שלה בצורה הנכונה והטובה ביותר מבחינתה.

 

[usi1]

תודה על ההסברים מאירי העיניים

פתחת לי פתח שונה להבנה
כן, היא בשילוב עם משלבת שמוצגת כסייעת כיתה .
עברתי כבר את שלב המומחים והיועצים יש לנו רק פסיכולוג מלווה שעובד איתה ( או לפחות מנסה) בשיטת CBT
לשמחתי לא עשו בכיתה שלהם סאגה של הסברים על הילדה ומקבלים אותה כילדה "רגילה" לכל דבר ועניין .
גם חברת הבנות שופטת אותה כאחת משלהן הבעיה היא אצלה , שהיא לא תמיד מבינה את הסביבה שלה או מפרשת נכון את הנאמר או מגיבה בעוצמה הרבה יותר גדולה לכל דבר, מה שנקרא עושה מזבוב פיל .
יש לה חברות גם בכיתה וגם מחוצה לה וגם חוגים שהיא בחרה ללכת אליהם .
הייתי שמחה לשמוע מה זה " סינגור עצמי" ואיך מפעילים את זה עם ילדה בכיתה ה ....

לגבי בעית ההתארגנות עשיתי את כל הייעוצים האפשריים בנושא ודי התייאשתי.... במיוחד בעייתי בבוקר שצריך ללכת לבית ספר.
כמעט שעה להתארגן וממש צריך לדרבן אותה לצאת מהבית .
אני מרגישה שאני עומדת לה כמו שוטר על הראש ומדרבנת אותה לעשות כל דבר והיא באזור זמן משל עצמה .... בעייתי מאוד .
כל עיצה תתקבל בברכה בנושא הזה . התייאשתי מזה לגמרי .

גם בבית ספר הם סובלים מבעיית ההתארגנות שלה, ומ"אזור הזמן" שלה , חלק מהסיבות שיש לה סייעת .

אני לא מרגישה שאני צריכה לחזק את עצמי , אני מאוד שלמה עם עצמי ועם המצב.
אני בהחלט מסכימה עם הנושא של לעזור לה להכיר את היכולות ומהגבלות שלה - בקטע של הכרה והתמודדות .
אין לה שום מגבלה פיזית, היא פשוט חיה בעולם שלה, בקצב שלה ובפרשנות שלה את המציאות .

נראה שככל שעובר הזמן היא כאילו יותר ויותר עוברת לעולם שלה וזה די מטריד אותי ונראה שרק אני שמה לב לזה .