גירושים וילדים...

[רוקמת האשליה]

גירושים וילדים...

לא יודעת אם כאן המקום לכתוב, אבל... אני בהליכי גירושין, התחיל יפה,גישור, והסכמה, ופרידה שלווה, ממשיך במלחמה, בגלל התערבות המשפחה שלו. ואני רואה את הילדים, שעצוב להם, כי אבא ואמא שלהם בריב, כי יש מתח באויר, כי אביהם כבר לא מתקשר אליהם כל בוקר כמו קודם, כי לא יכולים להזמין חבר לשחק במחשב, כי אביהם לקח את המחשב, ולא נותן גרוש לכלכלת ילדיו שלו, רואה שעצוב להם - וכואב לי בלב. ובנוסף לכך, הבת הגדולה שלי הלכה איתו, בהתחלה באה אלי כל יום, עכשיו, מאז התערבות משפחתו, שעוטפת אותה פתאום מכל הכיוונים, ואני בטוחה שגם מסיתה אותה, היא בכלל לא רוצה לבוא אלי, וכל הזמן כעוסה עלי. ואני רואה שאני מאבדת אותה לגמרי. ולא יודעת כבר אם נהגתי נכון. אולי לא הייתי אמורה להתגרש. אולי הייתי צריכה להשאר איתו לטובת הילדים. וכל השאלות האלה, בנוסף לכל הקשיים שבסיפור הגירושים , ממש אוכלות אותי מבפנים, ממוטטות אותי לגמרי. לא יודעת, האם להמשיך בתהליך, או לחזור ולהיות שוב בחיים הלא נעימים לי איתו, ולסבול גם את הקשר עם המשפחה הנוראית שלו, כדי אולי להחזיר את הילדה - לא בטוח - וכדי שיהיה טוב יותר לילדים הקטנים.

 

[איש המערות]

אכן חבל על הילדים

שכפי שאת מתארת הופכים בידי אביהם לכלי משחק ולנשק נגדך. יחד עם זאת, ההתנהגות שאת מתארת מצד אביהם (בעלך), היא ביטוי לאותם היבטים שמלכתחילה המאיסו עלייך את הנישואין איתו. יש קשיים כלכליים בגירושין. יש גם תמורות של איכות חיים שיכולות להצדיק את המחיר הכלכלי. את "מרדת" בחיים הבלתי מספקים כי מבחינתך הגיעו מים עד נפש. לא נראה לי שתוכלי להחזיר את המצב לקדמותו כי את הכעס על ההתמרדות, את הרגשת העליונות לאחר "נצחונו" עליך לא תוכלי להעלים. מצבך בזוגיות, בשיפוטיות שמוחדרת לראשם של ילדייך, רק יחמירו. תמצאי את עצמך במצב נחות עוד יותר מאשר קודם, לא רק בעיניו אלא גם בעיני ילדייך. קיימת אפשרות בה תוכלי לחזור בך מהגירושים ולשוב לחיות איתו יחד. זאת אם תציבי תנאים לשינוי הבסיס הרע שהיה שם קודם, לשינוי התנהגויות מצידו (והסכמה לשינויים גם מצידך!). אחד מהתנאים הוא לדעתי יעוץ זוגי ומשפחתי (כי הילדים מעורבים באופן פעיל והיו מושפעים גם קודם). השאלה היא אם את חזקה מספיק לעמוד על דרישות כאלו כתנאי להחזרת המצב "לקדמותו". אם את חשה שזה בלתי אפשרי, זרזי את התהליך במקום להסס. קצרי את תקופת המלחמה ואת הנזק שנגרם בינתיים לילדים ככל האפשר. בכל מקרה, להחזיר את המצב לקדמותו לא ניתן וגם אם היה ניתן זה לא היה רצוי, כי הורים שמרגישים אומללים זו מזה או מתנשאים זה על זו משאירים אצל הילדים משקעים מזיקים לא פחות.

 

[רוקמת האשליה]

איך לקצר תקופת מלחמה??

כדי לקצר את תקופת המלחמה, עלי לוותר לו - כלומר לתת לו כמחצית מהרכוש שהוא שלי, ולא שלו, וכאן לא מוכנה לוותר לו. אין לו כל זכות לגזול רכוש שהוא שלי ושל ילדיי. לא נראה לי שהסיפור הזה יהיה קצר, ורק מלחשוב על זה , כבר קשה לי. משתדלת להיות כמה שיותר עם הקטנים, לתת להם כמה שיותר תשומת לב ואהבה. מקווה שיעמדו בזה. ולגבי הגדולה, מקווה גם שהיא תהיה חזקה, למרות שכולם כבר ערבו אותה בכל הלכלוך.

 

[איש המערות]

נסי להתייעץ גם בפורומים משפטיים

"דיני משפחה וירושה" "יעוץ משפטי"

 

[חונה לרגע]

מחזקת את ידייך ועם זאת....

לא יודעת אם בראייה לעתיד לא כדאי לוותר קצת בעניין החומרי ע"מ לטהר את האוירה ולסיים את ההליכים ברוח טובה ובפחות ליכלוך המזהם מן הסתם את כל מי שנמצא בסביבה. מודה מראש שלי קל לדבר ובכל זאת.....??

 

[רוקמת האשליה]

ניסיתי לטהר את האוירה ולוותר...

אבל הוא לא היה מוכן לדבר איתי. אין לי עם מי לדבר, ולכן, כרגע, לאחר שכבר נכנסתי לקלחת המשפטית, כבר לא מתכוונת לוותר לו.

 

[אחותו של שקספיר]

את במסלול המהיר של ההתרסקות

את יודעת? יכול להיות שתנצחי במאבק המשפטי על הרכוש . יכול להיות שתוכלי את והילדים לחיות ביותר רווחה כלכלית,שאני לא מזלזלת בה. יש לכך מחירים של אופי המאבק, של העימות, של ההורות המתכסחת. על הילדים, על האווירה ועליך עצמך. תחשבי טוב טוב, שלא במונחי מלחמה ושלום על הרווחים וההפסדים כי כשעולים על המסלול הזה... זהו מסלול מואץ למטוסים , בסופו שניהם נוסקים עם הגחון אל הקרקע. תחשבי, האם חצי דירה שווה לך X שנים של אי וודאות משפטית של מלחמות, מאבקים, הפסדים, נצחונות, דיונים משפטים, ערעורים וכו. ובסוף? אז תהיה לך עוד חצי דירה ואבא רוטן, כועס וממורמר (אבא של הילדים שלכם!) יחסים וחסכים שלא יוכלו לבוא לכדי תיקון . אם בחשבון זה שווה "חצי דירה" אז בבקשה. רק קחי את המחשבון מחדש, וחשבי.

 

[איש המערות]

../images/Emo45.gif

 

[רוקמת האשליה]

אחותו.......אני כבר די מרוסקת...

את יודעת שלא רציתי להגיע למצב הזה. רציתי לסיים איתו יפה. לדבר, להתגשר, להשאר בקשר טוב. אבל...המשפחה שלו - אסרה עליו לדבר איתי. המשפחה שלו דחפה אותו לצאת נגדי בצעדים משפטיים..אפילו מממנת לו עו"ד מתלהם. המשפחה שלו מסיתה את הבת שלי כנגדי...וזה הכי גרוע. כי אותה, נכון לעכשיו - איבדתי!!! ודרך אגב, נכון לעכשיו הוא לא רוצה חצי דירה בלבד. הוא רוצה גם את הילדים אצלו. ותאמיני לי, הייתי מוותרת על כל המלחמות האלה. לא קל לי היום. מאד קשה לי - מרוסקת לגמרי. אבל...אין עם מי לדבר. אצלם זה: או הכל, או לא כלום. אין דרך ביניים!!!

 

[איש המערות]

הוא הולך בגישה המתלהמת

שהכל יהיה אצלו ואת לא תזכי בכלום. עמדת פתיחה של דרישת מכסימום בתביעה, מתוך מחשבה שכך ישיג "פשרה" טובה יותר עבורו או שיביא להכנעתך. מנסיון מועט, לא במישור של משפט משפחתי, נוכחתי כי לפעמים תביעה גורפת ובילתי מאוזנת לכל הנכסים וכל הזכויות מתפרשת בעיני השופט כתביעה קנטרנית. במקרה זה השופט נוטה דוקא להחמיר עם הצד התובע, בשל חוסר תום לב שהפגין בתביעה. זה לא אומר שעלייך לשבת שאננה, חלילה. נכפה עליך מסלול משפטי ורצוי שתיעזרי בשירותיו של עו"ד (בעצם חובה עלייך להיעזר בעו"ד). מה שעומד לזכותך כאן, מעבר לפרטים העניניים של חלוקת רכוש וזכויות ראיה או אחריות הורית, הוא התנהגותו של בעלך, שחזר בו מהסכמה קודמת, גם אם זו קיימת רק בטיוטה, שהישגתם בתהליך גישור. הפעלת הילדים נגדך תפעל בסופו של דבר לרעתו בבית המשפט. אל תישברי. שיכרי עו"ד שיעזור לך. אל תלכי על עו"ד מתלהם אלא דוקא על אחד שפוי יותר, שינצל את ההתלהמות שמנגד לטובתך ויאפשר לשופט להתרשם ממך לטובה. הסכימי לויתורים ואל תילחמי על קוצו של יוד - התמקדי בעיקר, שהם הילדים והתנאים בהם יחיו ויגדלו. מכאן תושפע גם ההכרעה על חלוקת הנכסים. בכל מקרה זכרי: כרגע אתם בתחילת התהליך, בשלב של "עשיית פוזה" כדי לצבור נקודות פסיכולוגיות, כמו במסחר של שוק (חבל רק שהילדים הם אמצעי התשלום). אל תתרשמי מהפוזה ועשי מה שאת חשה שיהיה טוב ונכון לאורך זמן. פעלי נכון ואם נכפה עלייך משחק משפטי, פעלי לפי כללי המשחק הזה. לדעתי "כניעה" ללא תנאי מצידך תפעל רק לרעתך ובסופו של דבר גם לרעת הילדים. גם החזרת המצב לקדמותו צריכה להיעשות בתנאים מסויימים ועם שינויים שיאפשרו לכם חיים סבירים ביחד. עוד הערה אחת: כל מה שכתבתי הוא דעתי האישית. עלייך להתייעץ עם עו"ד ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה.

 

[אחותו של שקספיר]

לכי לעורך דין בדיוק מהסוג האחר

בדיוק זה שאינו מתלהם. זה שאינו מחפש עבורך את "כל הקופה" אלא רק את חלקה ההוגן. יש נתוני יסוד שאת יכולה לכאוב עליהם ,אבל לא לשנות אותם(כמו המשפחה שלו) השליטה שלו כרגע על התהליך המשפטי-כלכלי. השליטה שלך-היא על החיים שלך. על הילדים שלך. תעשי מעשה עם השליטה שלך. קחי עורך דין, ואולי דווקא בדיוק מהסוג ההפוך לא הצועק והמתלהם. יש לך לזכותך את המגשר, וטיוטת ההסכם את העובדה שהוא הסכים לעזוב את הבית ורצה לסיים את הנשואין יפה. יש לך כוח. אל תכנסי למערבולת הזו, כי רק תסחפי בה, בדיוק למקום שהוא רוצה לגרור אותך אליה (אוקי, לא הוא, המשפחה שלו שמשפיעה עליו וכו). תשמרי את השליטה על החיים שלך(ושל הילדים) בידייך. לכי כבר לעורך דין, בבקשה.

 

[רוקמת האשליה]

לקחתי כבר עורכות דין

צעירות ונחמדות ונמרצות. הבנתי מהן שלא מגיעה לו הדירה. לקחתי אותן רק אחרי שניסיתי שוב לשוחח איתו, ו..כלום. מאד קשה לי, עדיין, למרות שיש לי כבר תמיכה משפטית, כי מבפנים אני הרוסה, מכל המצב וההתערבות הזאת, בעיקר על גבה של ביתי, שאצלו. לגבי הבנים, משתדלת מאד לשמור על השיגרה שלהם, אם כי , קשה להם, כי גם הם לא רואים את אביהם עכשיו כל יום, גם כי מאז הפיצוץ הוא כבר לא מתקשר אליהם כל בוקר, וגם כי אולי הגדול שביניהם מתבייש כרגע להזמין חברים.

 

[איש המערות]

עורכות דין צעירות ונחמדות ונמרצות

השאלה היא אם זה לא שווה ערך ל"חסרות נסיון, תמימות ומתלהמות". לא סיפרת את הטיעונים שבעלך נזכר פתאום להעלות נגדך, אבל אם יש לו קייס ממשי, כדאי שתיעזרי בעו"ד מנוסה ושקול. לא עניין הדירה הוא המשמעותי אלא עניין הילדים. לא סיפרת מה עורכות הדין אמרו לגביהם. אם לא נטען נגדך שאינך ראויה לגדל אותם אין לך מה לדאוג לדעתי בתוצאה שתיפסק לגביהם. לכן, כדי להקטין את הנזק להם, כדאי לך אפילו לוותר ויתורים כלכליים מסוימים כדי לקצר הליכים ולמנוע סחבת משפטית מתישה.

 

[שי44]

להפסיק את ההתרסקות

אני כל כך מבין את אשר את מרגישה בתקופה הקשה הזאת. עדיף כמובן לסגור את כל התהליך בהסכמה, בשלווה וברוגע. אך מה לעשות ובד"כ זה לא כך? בד"כ מי שמשלם את המחיר הכבד יותר הוא בן הזוג שיוזם את הגרושין. ולמה? מכיוון שבן הזוג הנפגע מרגיש בתוך תוכו בצורך לנקום על העוול שכביכול נגרם לו. אני כבר לא מדבר על ההסתה מהסביבה הקרובה הדוחפת אותו לפתוח ב"מלחמת עולם", יותר על הכבוד שנרמס ופחות על המהות. בעלך בוודאי משנן לעצמו השכם והערב את הביטויים: "אני אראה לה מה זה"..., "אכניס לה עד הסוף". יש לי חבר שעובר עכשיו מאשתו בדיוק את מה שאת עוברת. חבל רק שעורכי הדין של שני הצדדים הם המרוויחים הגדולים מהתהליך הזה. והמפסידים הגדולים הם כמובן הילדים. רוקמת, את הנעשה אין להשיב ולדעתי אל תנסי להחזיר את הגלגל לאחור. התגרשת מכל המניעים הנכונים. עשית זאת בשבילך ולמענך. גם לך מותר לחיות חיים מלאים ומספקים. מה שכן, תנסי עד כמה שניתן להגיע איתו להבנות למרות הקשיים. תסבירי לו שהילדים שלך ושלו הם למעשה "בני ערובה" במשחק המכוער הזה. וחבל שהם יסחבו את הטראומה לאורך שנים. ואם צריך, תוותרי היכן שאפשר. אם מדובר ברכוש, תלכי לקראתו, אז החלוקה לא תהייה בדיוק חצי בחצי. כמובן שאת צריכה גם בטחון כלכלי, לכן אל תחצי קווים אדומים. אין מה לעשות, החיים לא תמיד הוגנים. ועוד דבר קטן. תשמרי על הבריאות שלך, תפסיקי את תהליך ההתרסקות. תחשבי על הצעד הנכוןוהאמיץ שעשית המוביל אותך אל החופש המיוחל. בהצלחה רבה רבה רבה.

 

[רוקמת האשליה]

תודה לך, שי

 

[תקוה או יאוש]

חמודה....תהליך קשה הוא השלב שבו

את נמצאת. קחי נשימה עמוקה, תרגישי את האויר הצלול הבוקר אחרי הגשם של הלילה, התחילי שבוע חדש, הסתכלי על השמש המפיצה אור מסביב, וחייכי אל עצמך. את בדרך לשיחרור!!! ל-ח ו פ ש !!! ונכון ש"הכי חשוך לפני בוא השחר" אבל לפחות את יודעת את הכיוון. אל תיכנסי להיסטריה, שמעי לאנשי מקצוע מה שיש להם להגיד, נסי לשתף את משפחתך בכאבייך (מפתיע איך לפעמים העזרה מגיעה מהמקומות הכי לא צפויים),בקשי מחברות שיתמכו בך, אל תוותרי,היי אמיצה. זו תקופה קשה, נוראית, איומה, ואת תצליחי לה!!!!אני יודעת!!!

 

[מיקי בת המקורית]

רוקמת

הגעת לפורום עם התלבטויות רבות, סיפרת את סיפורך וכעבור מספר שבועות כבר היית אצל המגשר, כי החלטת שזו הדרך הטובה. סיפרת לנו שסיימתם להכין את ההסכם אצל המגשר ושהוא נראה לשניכם. מהרגע שמשפחתו ידעו על התהליך שלכם התערבו ומפה התחיל כדור השלג להתגלגל ולגדול ולגדול ובעצם התחיל תהליך הגרושין להפוך למשהו מכוער כשבעצם לא רצית. אל תעצרי עכשיו, ידוע שהתהליך הוא לא קל ועם נכנסים למלחמות הופך לקשה יותר, אך כפי שראיתי וקראתי אותך יודעת שאת מספיק חזקה כדי לעבור את כל זה. קוראת אותך מהתחלה ומעריצה אותך. היו לך התלבטויות והגעת להחלטה והמשכת בביצוע. וכל היתר כבר אמרו חברי הפורום, אולי קצת לוותר, אולי קצת להתגמש העיקר לסיים את התהליך ולפגוע כמה שפחות בילדים.

 

[רוקמת האשליה]

מיקי, תודה