גירוי ותגובה
הודעות שונות (בפורומים) משפיעות על המכונה שלי בצורות שונות.
כמובן שמעניין מאוד להתבונן גם על ההשפעות, אך מה שמעניין במיוחד בעיניי, הן תגובות המכונה.
תגובה מרתקת במיוחד היא: ״אני חייב להגיב ומיד״.
מופיעה מן הרגשה של דחיפות קיצונית ולא נשלטת להגיב על הודעה כזו או אחרת.
אותה הרגשה מלווה לא רק בדחיפות, אלא גם במין חשיבות מוזרה: ״חשוב מאוד להגיב ולהשמיע את דברי! אחרת משהוא אלול להתפספס״.
אם אני נמצא במצב תודעה גבוהה מהרגיל, אני רואה את ההתרחשות הזו באותו רגע.
במצב זה, במקרים מסוימים, אני יכול במידת מה לשלוט באותה הדחיפות להגיב.
מעניין להיווכח, שבמקרים בהם לא הגבתי, אני שב לאחר שעות ספורות לאותה ההודעה בפורום,
כבר ללא אותו רגש; לא רק שהדחיפות והחשיבות הרבה נעלמים, אלא שכלל אינני מוצא כל תשוקה או רצון להגיב.
יותר מזה, במקרים רבים ודומים, נדמה לי שאין לי בכלל דעה על הנושא.
(כמובן שכל מה שתיארתי כאן קשור לפעולתה של המכונה, התפקודים, התכונות, האישיות, התמונה הדמיונית ואולי אף לטיפוס גוף.
אך כמובן שמדובר גם ב׳אני׳ים ובצורת ההתנהלות שלהם.)
הודעות שונות (בפורומים) משפיעות על המכונה שלי בצורות שונות.
כמובן שמעניין מאוד להתבונן גם על ההשפעות, אך מה שמעניין במיוחד בעיניי, הן תגובות המכונה.
תגובה מרתקת במיוחד היא: ״אני חייב להגיב ומיד״.
מופיעה מן הרגשה של דחיפות קיצונית ולא נשלטת להגיב על הודעה כזו או אחרת.
אותה הרגשה מלווה לא רק בדחיפות, אלא גם במין חשיבות מוזרה: ״חשוב מאוד להגיב ולהשמיע את דברי! אחרת משהוא אלול להתפספס״.
אם אני נמצא במצב תודעה גבוהה מהרגיל, אני רואה את ההתרחשות הזו באותו רגע.
במצב זה, במקרים מסוימים, אני יכול במידת מה לשלוט באותה הדחיפות להגיב.
מעניין להיווכח, שבמקרים בהם לא הגבתי, אני שב לאחר שעות ספורות לאותה ההודעה בפורום,
כבר ללא אותו רגש; לא רק שהדחיפות והחשיבות הרבה נעלמים, אלא שכלל אינני מוצא כל תשוקה או רצון להגיב.
יותר מזה, במקרים רבים ודומים, נדמה לי שאין לי בכלל דעה על הנושא.
(כמובן שכל מה שתיארתי כאן קשור לפעולתה של המכונה, התפקודים, התכונות, האישיות, התמונה הדמיונית ואולי אף לטיפוס גוף.
אך כמובן שמדובר גם ב׳אני׳ים ובצורת ההתנהלות שלהם.)
