לצערי אתה צודק,
חבל שבמדינה הרואה עצמה כנאורה, אין "גיוס חובה לכל" ולא רק לצבא, אני כן בעד גיוס כולל של כולם אבל לא דווקא לצבא, למשל בגרמניה, יש שם גיוס חובה לכלל האזרחים, וכולם מתגייסים מי לצבא ומי למכבי אש ומי לבית חולים ומי למוסד לעיוורים ומי לבית ספר ומי לחינוך המיוחד.... במדינה כל כך כאובה כמו ישראל, יש כאב ומקום לשירות לאומי בכל כך הרבה מקומות שזקוקים לידיים עובדות שלא חייבים היום לשרת בצבא במסגרת של גיוס חובה, מדברים על זה הרבה שנים אבל בפועל אף אחד לא עושה עם זה כלום... וכן הצבא הוא קשה, לא קל, אבל החיים גם לא קלים, אני לא יודע מה עיקר המצקה שלך, אבל אם תקרא היטב את כל התגובות שלי אתה תראה שיש ויש, לפעמים אני כותב לחייל שרוצה לעבור יחידה ולפנות לקב"ן, בגלל.. שהחברים שלו נמצאים באותה יחידה...אותו חייל פשוט לא מצליח לנסות להתמודד עם קשיים, מחר הוא ישתחרר ויגלה במקום העבודה שלו אנשים בלתי מוכרים, האם בגלל זה יתפטר ויחפש עבודה עם חברים מוכרים? הרי אם כן, יהיה תמיד מוגבל לקבוצה מצומצמת של אנשים... להבדיל ממצוקות קשות שבהן יש מקום גבוה לשחרור. הצבא הוא ראי לחיים, אבל מי אמר שחייל קרבי בעזה מתמודד עם בעיות הרות גורל שמחר יתמודד איתן גם בשחרורו? לא!!!!! הפחדים והחרדות לא שווים את זה, אבל מצד שני החייל העורפי שמתלונן על יציאות דחוקות ,או על תורנויות , מדבר על קושי להיות בתוך מסגרת.. מה היית מציע לחייל כזה? לעזוב או להתמודד? אני הכרתי בחור שהשתחרר מהצבא בטענה שלא הסתדר שם עם המסגרת ששעממה אותו. יצא מהצבא בחלום שהוא הולך להתקדם בחייו בתחום המחשבים. בפועל שנה וחצי לא עשה כלום ואפילו לא הלך לכיוון של עשייה (בניגו לאחד שמנסה ולא מצליח, בניגוד לאחד שהולך לראיונות ונופל) הוא לא הניד אצבע והמשיך לבזבזל כסף, ושום דבר לא הניע אותו לעבוד-כי עיקר הטענה שלו ליציאה מהצבא הייתה שקשה לו להתמיד במסגרת והנה בדיוק אותו דבר קרה באזרחות. קרוב משפחה שלי, שוחרר מהצבא בגלל קשיי תקשורת עם מפקדיו ובעיות משמעת, הועבר יחידה ומקצוע, שונה פרופיל אבל שופ דבר לא עזר, בסופו של תהיך, היום כשנתיים לאחר השחרור מתקשה להסתדר עם מעבידים שלא גמישים כמו בצבא והוא מוצא את עצמו נפלט או מתפטר מעבודות בקצב מסחרר. לא לכל אחד מתאים הצבא, והצבא הוא לא לשכת הסעד שחייבת לקלוט את כולם, אבל מצד שני מי שמתקשה בצבא ולא לוקח את הצב כקטלז להתמודדות עם החיים, יתקשה גם לאחר השחרור, כי אומנם הבעיה החיצונית-צבאית נגמרה, אבל הבעיה המהותית, עדיין קיימת והיא תתבטא כבר במשבר הבא. המערכת מודה בחצי פה שיש לה עודף, אבל במצב השורר כיום, בו ראשי המבא מבקשים מהכנסת לקצץ במספר החיילים ולנתנבם לשירות לאומי ואת הנותרים לתת להם תנאי שכירים במשק, האוצר והכנסת בתרדמת וכבר שנים מדברים ומדברים, אבל בגלל עניינים דחופים יותר לא מטפילם בסוגייה הזו. אני מאמין שבדיוני חוק טל , היה צריך לדון בזה, אבל לגורמים פוליטים היה נח לצייר את החרדים כבעייתים , אני מאמין שהפתרון של שירות לאומי וצבאי חובה לכל, ולצבא היו מגייסים רק את הלוחמים, הרי שכל הצדדי יו מרוצים, הרבנים, החרדים, הצבא, והעם. אבל יחד עם זאת, הצ'יסבטים שהיו נוהגים לספר אצל הקב"ן לא קיימים עוד, כי הקב"נים בצמם בצבא והם לא מנותקים ממנו ולכן מי ש"מנפח" ו"ממציא" סיפור או הצגה, מניסיון -אין לו כל סיכוי במערכת המשומנת של הקב"נים . אבל ריבויי הפניות לקב"ן, ריבויי הפניות לרופא , גרמו לשחיקה וחוסר אבחון שח מי שבאמת צריך טפול ואלו לפעמים בחלק מן היחידות , במיוחד הקטנות ללא בקרה, מתפספסים. ביחידות גדולות יש בקרה בגלל החשש לפספס חיילים ולכן דווקא שם קטן הסיכוי לפספוס, הסיכויים גדלים ביחדות קטנות שהרופאים במילואים או ביחידות חר"פ המרחביות ששם ולצערי, דווקא שם, הבראדק חוגג, ולפעמים קורה שמרפאות חר"פ בעצמן סותרות את ההוראות והנחיות חיל הרפואה... ככה זה הסנדלר תמיד הולך יחף, וזה נכון לגבי כל דבר בצבא, דווקא בביקורת תברואה ייפול חדר התברואן, דווקא בבקורת שלישות, תיפול השלישה הראשית של הבסיס, מה לעשות, מי שמפקח , מפספס לפקח על עצמו...
