גיל ההתבגרות
משהו שכתבתי לחברה שלי... לקח לי זמן להגדיר את גיל ההתבגרות במילים, אבל הנה ההגדרה הכי טובה שמצאתי עד כה: גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו, אתה צריך למצוא את מי שאתה, בין הדברים שההורים שלך מבקשים ודורשים, לבין הדברים שהחברה מבקשת ודורשת ממך. זהו הגיל שבו אתה צריך למצוא את עצמך בכל זה. בגלל זה אנחנו כועסים על כל העולם (גם מבלי לדעת כל כך לנסח במילים למה). בגלל זה, זהו הגיל הכי מבלבל, הכי קשה ולוקח לנו המון זמן, הרבה התנסויות , עד למציאת התשובות שמתאימות לכל אחד מאיתנו באופן אישי. אנחנו חייבים בגיל הזה לחצות את כל הקווים, ולהתנסות בכל מה שאנחנו מרשים לעצמנו כדי לדעת מי אנחנו בין כל הדברים האלה. בגלל זה בגיל הזה, כולנו כועסים על כולם, בעיקר מכיוון שאנחנו תופסים שאין לנו מושג בכל זה מה אנחנו מה אנחנו רוצים מעצמנו ומהעולם ובכלל איפה אני בכל הדבר הענק הזה? גם אם אנחנו לא ילדים מורדים, גם אם היינו ילדים "טובים", יש לכולנו את הדרך למצוא את עצמנו. לדעתי גיל ההתבגרות, תוצאותיו, הן ממש חשובות להתפתחות אופיו של כל אדם. כל ההתנסויות ועיצוב האופי נרגע ומתעצב (מלשון עיצוב) עד לגיל 30 בערך. בגלל זה אני מאוד מקבלת ומבינה את המתבגרים הפרועים המרדנים והקשים ביותר. כשיותר קשה לך זה אומר שניסית יותר, חקרת יותר, ואתה יודע טוב יותר מי אתה. נראה לי, שמתבגרים "טובים", מדחיקים הרבה מהרצון שלהם להעז ולהתנסות. מוזר לי. אני כותבת את זה בעודי ב"גיל ההתבגרות", יודעת כמה עברתי, אין לי מושג מה אעבור. יודעת בקושי מי אני, יודעת טוב מאוד מה אני רוצה (וזה בטח עוד ישתנה מיליון פעם), יודעת אחרי הרבה התנסויות (ועוד מחכות לי הרבה) מהם הערכים שלי (ואני עדיין מגלה אותם) ואני זוכרת, ברגעים מעטים, שאני בסך הכל בת 20. אז מה הגיל אומר בעצם? הגדרת הזמן שלנו. באותה מידה את יכולה להחשיב אותי כבת 40. שבוע נפלא! מכל הלב עדי
משהו שכתבתי לחברה שלי... לקח לי זמן להגדיר את גיל ההתבגרות במילים, אבל הנה ההגדרה הכי טובה שמצאתי עד כה: גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו, אתה צריך למצוא את מי שאתה, בין הדברים שההורים שלך מבקשים ודורשים, לבין הדברים שהחברה מבקשת ודורשת ממך. זהו הגיל שבו אתה צריך למצוא את עצמך בכל זה. בגלל זה אנחנו כועסים על כל העולם (גם מבלי לדעת כל כך לנסח במילים למה). בגלל זה, זהו הגיל הכי מבלבל, הכי קשה ולוקח לנו המון זמן, הרבה התנסויות , עד למציאת התשובות שמתאימות לכל אחד מאיתנו באופן אישי. אנחנו חייבים בגיל הזה לחצות את כל הקווים, ולהתנסות בכל מה שאנחנו מרשים לעצמנו כדי לדעת מי אנחנו בין כל הדברים האלה. בגלל זה בגיל הזה, כולנו כועסים על כולם, בעיקר מכיוון שאנחנו תופסים שאין לנו מושג בכל זה מה אנחנו מה אנחנו רוצים מעצמנו ומהעולם ובכלל איפה אני בכל הדבר הענק הזה? גם אם אנחנו לא ילדים מורדים, גם אם היינו ילדים "טובים", יש לכולנו את הדרך למצוא את עצמנו. לדעתי גיל ההתבגרות, תוצאותיו, הן ממש חשובות להתפתחות אופיו של כל אדם. כל ההתנסויות ועיצוב האופי נרגע ומתעצב (מלשון עיצוב) עד לגיל 30 בערך. בגלל זה אני מאוד מקבלת ומבינה את המתבגרים הפרועים המרדנים והקשים ביותר. כשיותר קשה לך זה אומר שניסית יותר, חקרת יותר, ואתה יודע טוב יותר מי אתה. נראה לי, שמתבגרים "טובים", מדחיקים הרבה מהרצון שלהם להעז ולהתנסות. מוזר לי. אני כותבת את זה בעודי ב"גיל ההתבגרות", יודעת כמה עברתי, אין לי מושג מה אעבור. יודעת בקושי מי אני, יודעת טוב מאוד מה אני רוצה (וזה בטח עוד ישתנה מיליון פעם), יודעת אחרי הרבה התנסויות (ועוד מחכות לי הרבה) מהם הערכים שלי (ואני עדיין מגלה אותם) ואני זוכרת, ברגעים מעטים, שאני בסך הכל בת 20. אז מה הגיל אומר בעצם? הגדרת הזמן שלנו. באותה מידה את יכולה להחשיב אותי כבת 40. שבוע נפלא! מכל הלב עדי