אפרתווווווש
New member
גילניה, טרשת ומה שביניהם-------
איזה מזל שאתם לא מכירים אותי באופן אישי.
חזרתי עכשיו מהבית חולים וכל מה שאני רוצה זה לפרוק את רגשותי אבל בלי המבטים המרחמים של כל הסובבים, אין אופציה יותר מושלמת מכאן, אתם מכילים ומקשיבים ומזדהים והכי- לא מרחמים. כי את זה אני שונאת.
אז מה היה שם?
היתה בקורת שהתחילה כבקורת שגרה אבל עקב הMRI האחרון עקב תלונות על חולשה מתמשכת וקושי ללכת וכו' וכד' זה הסתיים בהחלטה שקופקסון לא עושה את העבודה ויאלללללללה- גילניה.
יש לי רופא מדהים. מדהים. מדהים. הוא הסביר הכל וישב איתי בסבלנות נדירה. זו באמת האופציה הכי טובה בשבילי.
אבל לוידעת. קשה לי.
בדרך כלל החיים סבבה לגמרי. כי חוץ מהטרשת וספיחיה החיים שלי באמת יפים. אין לי על מה להתלונן. באמת. אבל פתאום מגיע יום כזה שמוריד אותי עד עפר. פשוט. פתאום אני חושבת רק על זה ועל מה שיהיה. ואיך יהיה. ואם יהיה.
וש-דיייייייייי. נמאס לי.
אני יודעת שעוד כמה שעות או אולי ימים אני ירים את עצמי וימשיך, אבל בינתיים------
בינתיים אתם פה.
משהו נוסף שמאוד מטריד אותי זאת הפיזיותרפיה.
התחלתי. פעם. בגלל הרגל והיד.
ואז, במפגש השלישי הפיזיוטרפיסט ה"חכם" אמר לי: "יפה שאת משקיעה, הרי כשיגיע ההתקף הבא הכל ילך לפח".
אהה.
אז הפסקתי. כי לא נותרה לי טיפת מוטיבציה להמשיך. והיום שוב אמר לי הרופא שאני צריכה לעשות כי רק זה יעזור לי. אני רק בת 26 ולא בא לי להתנוון כבר מעכשיו.
תודה שהקשבתם לי.................................................
בריאות לכולנו!!
איזה מזל שאתם לא מכירים אותי באופן אישי.
חזרתי עכשיו מהבית חולים וכל מה שאני רוצה זה לפרוק את רגשותי אבל בלי המבטים המרחמים של כל הסובבים, אין אופציה יותר מושלמת מכאן, אתם מכילים ומקשיבים ומזדהים והכי- לא מרחמים. כי את זה אני שונאת.
אז מה היה שם?
היתה בקורת שהתחילה כבקורת שגרה אבל עקב הMRI האחרון עקב תלונות על חולשה מתמשכת וקושי ללכת וכו' וכד' זה הסתיים בהחלטה שקופקסון לא עושה את העבודה ויאלללללללה- גילניה.
יש לי רופא מדהים. מדהים. מדהים. הוא הסביר הכל וישב איתי בסבלנות נדירה. זו באמת האופציה הכי טובה בשבילי.
אבל לוידעת. קשה לי.
בדרך כלל החיים סבבה לגמרי. כי חוץ מהטרשת וספיחיה החיים שלי באמת יפים. אין לי על מה להתלונן. באמת. אבל פתאום מגיע יום כזה שמוריד אותי עד עפר. פשוט. פתאום אני חושבת רק על זה ועל מה שיהיה. ואיך יהיה. ואם יהיה.
וש-דיייייייייי. נמאס לי.
אני יודעת שעוד כמה שעות או אולי ימים אני ירים את עצמי וימשיך, אבל בינתיים------
בינתיים אתם פה.
משהו נוסף שמאוד מטריד אותי זאת הפיזיותרפיה.
התחלתי. פעם. בגלל הרגל והיד.
ואז, במפגש השלישי הפיזיוטרפיסט ה"חכם" אמר לי: "יפה שאת משקיעה, הרי כשיגיע ההתקף הבא הכל ילך לפח".
אהה.
אז הפסקתי. כי לא נותרה לי טיפת מוטיבציה להמשיך. והיום שוב אמר לי הרופא שאני צריכה לעשות כי רק זה יעזור לי. אני רק בת 26 ולא בא לי להתנוון כבר מעכשיו.
תודה שהקשבתם לי.................................................
בריאות לכולנו!!
