גילי

ofrikit

New member
גילי

טוב אממ חברה שלי נהרגה לפני שנה וכמה חודשים בתאונת דרכים החברה הכי טובה שלי,ממש אחותי לפני ככה 9 חודשים ההורים שלה הודיעו שהם בהריון והיה לי מאוד קשה לקבל את זה,לא יודעת למה אפילו התחלתי לבכות כל כך חזק..כאילו הודיעו לי שוב שהיא נהרגה. ומשום מה זה מאוד קשה לי לעקל. אני מקווה שיהיו לי הכוחות לעזור ולהיות שם בשבילו כי אני יודעת שההורים שלה צריכים אותנו,החברות. אני מנסה לחשוב על זה שנולד לי אח חדש... זה לא ייאמן כמה שזה לא נקלט,עברה כבר יותר משנה ואני בכלל לא תפסתי את זה שהיא מתה. זה לא נשמע הגיוני בכלל,אני תמיד חושבת שאם אני אצטרך להתמודד עם עוד אובדן קרוב אני לא חושבת שאני אצליח להתמודד. אני חלשה מידי בשביל זה. ואני רוצה לבכות כל כך הרבה פעמים ואני פשוט לא מצליחה,אני לא יודעת למה אפילו אני הולכת לפסיכולוגית ואני מדברת על זה ושאני כן באה לבכות אני לא נותנת לעצמי כי אני מפחדת שאחרי זה מישהו ישים לב.. אני לא רוצה שירחמו עלי אבל אני צריכה איכשהו להוציא חלק לפחות.
 

skooby

New member
../images/Emo24.gif

אופריקית יקרה: ההרגשה הזאת שאת מתארת נראית לי טבעית לחלוטין.את וודאי יודעת, בראש, שהתינוק החדש אינו ממלא את מקומה של חברתך, שהוריה לא שכחו אותה ושהיא תשאר בתם לנצח.אך לפעמים מה שבלב ומה שבראש לא אותו דבר, לפעמים ללב לוקח שנים לקבל את מה שהראש מבין בשניות. להשתיק את הלב, יכול ליהות להרגיע ולתת מנוח לטווח קצר, אך זה לא בריא לטווח הארוך. הדמעות האלה שעצורות לך צריכות לצאת, כדי לשחרר אפילו רק חלק קטן מהכאב הזה שמציף אותך. אני מבינה את הרצון להראות חזקה, אבל ליהות חזק אין פרושו לא להשבר, אלה ליפול ולדעת למצוא עזרה כדי לקום מחדש. מקווה שתרגישי טוב, שולחת לך חיבוק גדול,
מריאלה
 

ofrikit

New member
תודה רבה..

אני מנסה להראות חזקה רק בשביל ההורים שלה ולא בשביל אף אחד אחר,אבל אני לא מסוגלת לבכות ליד אנשים ודווקא שהזכרונות עולים או שאני מדברת על זה ואני כן צריכה לבכות אני לא אתן לעצמי כי אני לא רוצה שיראו כלפי רחמים.. כשאני לבד אני רוצה וצריכה להתפרק ולהוציא את זה אבל לא תמיד אני מסוגלת או שלפעמים זה פשוט לא בא לי בזמן טוב. בקשר לאח,אני בטוחה שהמקום שלה לא יישכח כי בנאדם כזה לא שוכחים לא בגלל שהיא לא פה אני אומרת את זה אלא בגלל שפשוט היא היתה אחד האנשים המיוחדים והמדהימים והשמחים ביותר שפגשתי ולבנאדם כזה לא מגיע ללכת. אולי היא במקום טוב יותר..אני לא יודעת אבל אני מקווה שהיא פה ואני מקווה שהיא לא שוכחת.. אני לא אשכח אותה ואני אספר לאח שלה החדש שיידע איזו אחות מדהימה היתה לו ושומרת עליו עכשיו.
 
...

אני מבינה מה את חושבת, ואיך את מרגישה... את תזכרי אותה, ותרצי שהיא תהיה לידך בהרבה רגעים בחייך... זה יכול להיות פלא א תלמדי את האח הקטן על אחותו... ואל דאגה- היא לא תשכח... את זה אני יכולה להבטיח לך... אנחנו לא יכולים לשכוח אותם... גם אני "מונעת" מעצמי לבכות... גם לי יש את הרגעים שאני מרגישה שהדמעות חונקות אותי מבפנים... ואני לא יכולה להוציא אותם.. אני לא בוכה ליד משפחתי- כדי לא לצער אותם... בכיתי פעם אחת אצל הפסיכולוגי שלי, זה היה ממש משחרר... ואח"כ ראיתי צורך כ"כ גדול לדבר עם משהו, עם משהו קרוב אליי.. לא רציתי לחזור לבד... מקווה לחיים טובים יותר... -me-
 

skooby

New member
גם אני מהאנשים שקשה להם לבכות

בכיתי רק פעם אחת וזהו. אבל במשך שנים הרגשתי את הדמעות החנוקות האלה בלב, כבדות ומציקות. באיזשהו שלב לא היתי צריכה להשתדל לא לבכות כי הרגשתי שאבדה לי היכולת. אך למזלי מצאתי דרכים אחרות לבטא את מה שכואב.מקווה שתמצאי את הדרך שלך, ובטוחה שתתני לאח החדש המון חום ואהבה. אהה ובקשר לרחמים, אני לא חושבת שמשיהו ירחם עלייך, אובדן זה משהו שקשה להתמודד איתו ונראה לי שאנשים (בעיקר מי שקרוב אלייך ואוהב אותך) מבינים את זה. וגם אם כן, אלה לא רחמים שבאים מרוע לב, אלה מתוך אהבה.
מריאלה
 
למעלה