גילוי נאות

[ofec bar]

איזה כיף, שפיות!

מצטערת בשבילך, אבל גם שמחה, שיש לך את הפרופורציות. זה באמת לא פייר, אבל להיות במקום הזה, שהוא מדכדך, אבל לדעת שאת מוקפת באהבה וגם בהיגיון פנימי זה מנחם.

 

[אגשית]

וואו... מה קורה פה?

אתחיל בזה שאת לגמרי ברת מזל על התמיכה מבית. זה מאוד מאוד חשוב. ולעצם העניין, ראיתי אותך כל כך הרבה פעמים רצה... האופטימיות והמוטיבציה שלך מתפרצים מתוכך בכזו טבעיות שזה ממש "לא פייר" שזה יקרה דוקא עכשיו. ולמרות הצער הגדול אני מוצאת את הגישה שלך מאוד בריאה. אני מאחלת לך מכל ליבי להחלים במהרה ובכל מקרה לחיות בשלום עם כל החלטה רפואה שלמה

 

[omaopa]

ליאת יקירתי היקרה, אבל לא רק......

את מה שאני כותבת מטה כבר אמרתי לך בגדול בטלפון. אני החלטתי להעלות את זה פה כי אני בטוחה שיש עוד שכמוך שלא מדברות, שיושבות בבית ומתבאסות, שנמצאים באותו מצב ואני רוצה שגם את וגם הן יראו את מה שאני רואה. כי, כרגיל, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.... האמת, אני מדברת פה גם לעצמי..... מה זה בעצם מרתון? המרחק בין מרתון לאתונה הוא לא בדיוק 40 ק"מ. את 2 הק"מ האחרונים הוסיפו בכלל רק באולימפיאדה של 1908. עד אז היה המרתון קצר יותר. השליח המפורסם ההוא מהמיתוס לא מת בגלל ריצה של כמה עשרות קילומטרים. למעשה, השליחים של ימי קדם היו רצים במשך מאות קילומטרים כי זאת היתה העבודה שלהם ולא איזה בילוי פנאי מהזן של הסאדו-מאזו. קו הזינוק של המרתון לא באמת נמצא ברח' הכנרת בטבריה וקו הסיום לא נמצא ליד מלון שרתון. קו הזינוק נמצא בו ביום שהחלטת להתחיל לרוץ, להתאמן, לשאוף. וקו הסיום? אני תקווה שהוא אולי נמצא בעוד שנים רבות מעכשיו. המרתון עצמו הוא רק קטע מהדרך וריצה למרחקים ארוכים היא דרך חיים. זאת דרך שצריך לבחור בה כל יום מחדש. כל יום שבו מחליטים מחדש לצאת לרוץ (או לרכב או מה שלא יהיה) והדרך מתמשכת. מה שקובע זה לא קטע מהדרך שבמקרה נמצא באיזה עיר בצפון ליד הכנרת. מה שקובע זה לא אם לוקח לך 3:30 או 4:00 או 4:15 שעות לסיים את הקטע הזה. מה שקובע זאת ההחלטה שלך לצאת לדרך ולדבוק בה. כל יום מחדש. את הדרך הזאת כבר עשית. על הדרך הזאת את כבר נמצאת. אני יכולה להבטיח לך מניסיון, הדרך הזאת תהיה רצופה משברים ומכאובים. זאת דרך לא קלה ותתקלי בה באין ספור מכשולים. אימונים קשים, תוצאות גרועות, אכזבות, ימים מגעילים, ריצות בלתי נסבלות, פציעות ומכאובי גוף. השאלה היא מה את עושה כשמגיעים המשברים האלה. כי ההתמודדות שלך מולם, ההתעקשות להמשיך למרות שקשה, הנחישות הזו להמשיך בדרך היא מה שחשובה. הנחישות להמשיך לבחור בדרך גם כשהיא בועטת בך, כי אנחנו אוהבים את דרך החתחתים הזאת. ההתעקשות והנחישות האלה הם תכונות האופי היחידות שנדרשות לרץ למרחקים ארוכים. יש רצים נחמדים יותר ופחות, יפים יותר או פחות, ידידותיים או מסוגרים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. דבר אחד מאחד בין כולם. היכולת להתעקש אל מול הקושי. את זה ליאת, כבר יש לך. את כבר נמצאת בדרך. את כבר בחרת בדרך וצעדת בה במשך כל החודשים האחרונים. אם למדתי להכיר אותך, יש לי הבטחון שתמשיכי לבחור בדרך עוד הרבה זמן. בין אם תרוצי את המרתון ב-7.1.10 או בתאריך אחר. בין אם תעשי את זה ב-3:52 או 4:00 או 4:15 שעות. את כבר רצה למרחקים ארוכים. את כבר שם. אני כולי תקווה ואופטימיות שב-7.1 נעמוד שתינו על קו הזינוק בטבריה. אם את לא יכולה, תהא הסיבה אשר תהא, אז את תמשיכי בדרך והקטע הספציפי של המרתון עדיין יהיה שם ביום אחר. אם תוכלי והזמן לא יהיה מה שקיווית, אז מה? זה לא שאת באה לסמן וי. את שם כי את רצה למרחקים ארוכים ולבוא לרוץ מרתון זה מה שאנחנו עושים. ככה שיהיה איזה אימון אחד מסודר עם מסלול ושעון ואנשים ואווירה. כי זה כיף וזה נותן סיפוק. אבל עדיין זה רק קטע אחד קטן מהדרך האורכה שכבר בחרת בה ואני בטוחה שתמשיכי לבחור בה כשתוכלי. אוהבת אותך!

 

[איה פלוטו]

../images/Emo47.gif../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif../images/Emo39.gif../images/Emo70.gif

 

[סוס של נייר]

נפלתי ברצפה!

תשובה נפלאה, מור בבקשהל הציב איפה ששמים דברים חשובים

ומצרוצצת - בבקשה להקשיב לרונה

לשתיכן על הנחישות לקחת את המסע הזה.

 

[מור שלז]

וואו, רונה../images/Emo24.gif שוב עשית את זה. לגזור ולשמו

ביטאת בצורה מופלאה את התחושות שלי, ושל רבות אחרות כאן, לגבי הריצה, והספורט בכלל כאורח חיים. הצלחת לנסח במילים, ולארגן לי את המחשבות, באופן שעכשיו כל חתיכות הפאזל נופלות למקומן. שומרת לי בצד לרגעים קשים, לקבל פרופורציות. תודה

וכמובן שמיהרתי להכניס את זה לפינה של רונה במאמרים

: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=2139&aId=100161

 

[hartzitzit]

איזה יופי כתבת

איך תמיד את מוציאה לי את המילים מהפה, רק הרבה יותר טוב, הרבה יותר נכון והרבה יותר בהיר ועוד הרבה יותרים... אהבתי מאוד את "קו הזינוק נמצא בו ביום שהחלטת להתחיל לרוץ, להתאמן, לשאוף. וקו הסיום? אני תקווה שהוא אולי נמצא בעוד שנים רבות מעכשיו". לגזור ולשמור.

 

[efratramati]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif ועוד ../images/Emo41.gif

רונה, כל פעם שאת אוחזת בעט את מתעלה על עצמך. מדהים.

 

[dganitm]

../images/Emo201.gif כל כך מבינה אותך...

אין ספק שפציועות והתמודדות עם כאב זה מנת חלקו של כל ספורטאי. לצערי אני כל כך מבינה אותך, גם אני נפצעתי שניה וחצי לפני תחילת עונה שעמלתי עבורה שנה שלמה! עשית בחוכמה שהלכת להתייעצות, ממליצה לך לא לבזבז זמן יקר וללכת לאורטופד, אולטרסאונד, כל מה שרק אפשר (יש לי רשימה טובה של רופאים בענייני ברך להמליץ לך! במסרים) לדיקור סיני, לשיאצו או טווינה... אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת שהמרתון שהתכוננת אליו נשמט לך מבין הידיים בדקה ה-91 וזה כל כך לא פייר!!! אבל מצד שני, את תגלי את כל הדברים החיובים שהיו טמונים בתוך אותה הפציעה. יכול להיות שלמרתון תגיעי כשירה ותתפוצצי על המסלול עם כל הנשמה ועם כל האנרגיות שהיו ממוקדות בהחלמה של הברך. שולחת לך אנרגיות מרפאות והמון חום ואהבה. אני מאמינה שמפציעות יוצאים רק חזקים יותר (את זה לימדה אותי חברתי הטובה מ.ש

וכמה שהיא צדקה!) דגנית

 

[שעון מעורר1]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

ליאת עברה בי צמרמורת כשקראתי אותך,אכן זה לא פייר להתכונן פיזית ונפשית למרתון ולהפצע. מקווה מאוד שאת בדרך להחלמה ושתעשי את המרתון. אני מלאת הערכה על הבגרות והכבוד שאת מפגינה לגוף שלך,זה לא משהו שברור מאליו. שולחת לך חיבוק גדול

סנדרה