גילוי דעת....
- פותח הנושא מילת שלום
- פורסם בתאריך
ולעניין עצמו....
ראשית דבר, אינני מתכוון להתחרות ביכולת הרטורית של כמה מ"כוכבי" הפורום! הייתי חזק יותר במקצועות הריאליים. . שמי המלא: שלום מילת (פלוטנו) יליד: 1/1959 לגניצה, פולין. תאריך עליה: 7/60. אמא: ילידת קייב 1933. אבא: יליד פולין 1936. סבא מצד אמא, נהרג/נעלם כחייל בצבא האדום בזמן המלחמה. סבא מצד אבא, נרצח ע"י פולנים בפראות קלץ 1945. השכלת ההורים: הנדסאי בניין וחומרי בניין (שניהם) אחים: אחותי שנולדה בארץ 1966. סבתא מצד אבא נפטרה ב-12/76 ולא ידעה היכן נעלם סבא (בעלה). . הורי וסבתי הספיקו לחיות בפולין אחרי המלחמה 1956/1960. הורי וסבתי לא היו במחנות, אבל: לסבתי היו 12 אחים ואחיות בעלי משפחות. רק סבתי ואח אחד שרדו! זאת משום שהיה לסבתי שכל (כי לא היה לה מה להפסיד) לחצות את הגבול לבריה"מ מיד בימים הראשונים של כניסת הנאצים לפולין, עם שני ילדים קטנים בני 3 ו- 5. כמו רבים אחרים, עשו את הסיבוב דרך סיביר, קזחסטאן, אוזבקיסטאן וכו'. עד היום אין לי פרטים מדוייקים על מה שעבר עליהם, הם "חסכו" זאת מאיתנו! אמי וסבתי (מצד אימי) ברחו מקייב לסיביר ועברו "סיבוב" דומה. אחיה הקטן לא שרד ומת ממחלות ותת-תזונה! ככלל, אימי הרבתה "לקטר" ולספר על המלחמה, דבר שנגמר תמיד בבכי שלה! סבתי מצד אימי נפטרה בפולין 1958 מטיפול לקוי בבריאותה הרופפת ע"י הפולנים! אימי נפטרה ב-1995 מבעיות מצטברות של מערכת הדם והלב! אבי ודודי לא אוהבים לדבר על מה שעברו "שם" גם בבגרותם אחרי המלחמה. . ולעיניין עצמו, הורי מעולם לא דיברו במושגים של אהבה/שנאה בכל הנוגע למה שעברו. הורי מעולם לא דיברו בהכללות ו/או התיחסות טוטאלית בכל נושא, אלא לימדו אותי להתיחס בצורה עינינית ע"פ הצורך וע"פ המצב הנתון. למדתי מהם שהעולם מורכב ולא הכל שחור/לבן (ראה אהבה/שנאה). למשל, אבי שירת בצבא האדום בתחילת שנות ה-50. מי היו האנטישמיים שניטפלו אליו? לא הגויים הגמורים (נוצרים/מוסלמים) אלא המעורבים, אלה שהיו יהודים בחציים! על הפולנים, לא מוכנים לדבר בכלל! הם פשוט מתעבים אותם! אפילו לא מוכנים להסביר למה?! בן-דוד של סבתי, שאיבד את משפחתו בשואה, התחתן עם חסידת-אומות-עולם שהצילה אותו. גרמניה ארית טהורה שכל משפחתה היתה בס.ס.! אותה גרמניה הצילה גם יהודים רבים נוספים. אחד מהם המיר את דתו והיה כומר מפורסם למדי בחיפה והמשיך להיות חברם ובן בית אצלם. כאן למדתי שאהבה/שנאה הם בכלל לא מדד ליחסים בין אנשים! יש רבדים, שאין מדד ואי אפשר להגדיר ולתייג אותם בשום אופן! . כאשר עלינו לארץ ב- 1960, אימי ניסתה ליצור קשר עם דודים ודודות מצד אביה ואמא שעלו לארץ לפני המלחמה. חלקם עירוניים, קיבוצניקים ומושבניקים. כולם מבוססים בארץ (ולא, הכוונה היא לא לביסוס כלכלי). מכולם קיבלה כתף קרה בצורה כזאת או אחרת. כאשר היינו כבר וותיקים, הורי ובעיקר אימי פעלה רבות לעזרת עולים להשתלב, כאלו שהגיעו בשנות השבעים המוקדמות (לא מדובר בקרובי משפחה). . בקיצור, עולם המושגים שלי רחב בהרבה מהגדרות אהבה/שנאה. כאשר אני אומר שיש אנטישמיות, אין הדבר מעיד על שנאה, אלא על כך שאני לא סומך עליהם כדי לא להיות "מופתע". ואין כמו העם הפולני, שחובת ההוכחה עליו שהם "אוהבים" אותי/אותנו היהודים באשר הם ולבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן" ולא הפוליטיקאים האינטרסנטים שאני בכלל לא סומך עליהם, ישראלים ופולנים כאחד! . ואולי כהוכחה לכך שחונכתי לסובלנות: אישתי, הודית קוצינית גיסי, יווני בני זוגם של בן/בת-דודי, עירקים . אני לא מעיז לחנך את ילדי בשחור/לבן אהבה/שנאה. . לגבי "הכתף-הקרה", אנחנו מזמן נמנעים מלהתייחס לכך משום שהיו לנו "נקמות קטנות" ואין לנו קשר איתם כיום. . וקוריוז קטן לסיום. בתחילת שנות השמונים הכרתי סטודנטית לרפואה מגרמניה, (מבוגרת ממני בשנתיים) שהגיע לעשות סטאג' בארץ. בחורה חכמה, פיקחית ומוכשרת מהרבה רופאים שיצא לי להכיר. היה לנו קשר רומנטי למשך מספר חודשים עד שהיתה צריכה לחזור לגרמניה (קייל). לקראת סיום הקשר, התחלתי לשאול שאלות, היא שהיתה שמאלנית קיצונית ענתה לי על הכל בתום לב. כאשר התברר לי שאביה ומשפחתה היו בס.ס., הרגשתי מטופש ומרומה למרות שהיא לא אשמה בכך. לא יכולתי יותר ליצור איתה קשר אינטימי! (הייתי בתחילת שנות העשרים שלי, חרמן מקצועי במלא מובן המילה) היה עוד קשר מכתבים קצר, ותחנונים שאגיע לבקר אותה ואת משפחתה (אנשים נחמדים) לא יכולתי להסביר את עצמי (מה שלא מתאים לי בכלל) וניתקתי קשר למרות ששלחה לי כרטיס-טיסה. כיבדתי אותה, חיבבתי אותה, הערכתי/הערצתי אותה ועד היום אני לא שונא אותה! מה זה אומר? . . לסיכום: לא אהבתי את צורת ההתבטאות החד-משמעית של מקסימוס (סליחה על השיבוש) בקשר לאהבה/שנאה ככלל וכלפי הפולנים בפרט! מגמתי מידי, רדוד מידי ושקוף מידי! לא אהבתי את "עם ישראל חרא"! אולי "ממשלות ישראל לדורותיהם חרא"?! זה נשמע טוב יותר וקרוב יותר למציאות! אני עם ישראל! אני לא חרא!!! . ולסיום: אני לא מתכוון להמשיך לבזבז אנרגיה על הוויכוח העקר הנ"ל! מי שרוצה, שימשיך להזדקק למקסימוס ויהנה מהסיסמאות החוזרות ונשנות. . אני מבטיח לקפוץ לבקר מידי פעם, בעיקר כאורח פסיבי. לפעמים יש כאן דברים נחמדים. . ולמקסימוס: בהצלחה ביוזמות העסקיות שלך. עיני לא צרה בהצלחתך. אתה צריך ללמוד להבדיל בין קודש לחול. אתה צריך ללמוד להבדיל בין תפל ועיקר. אתה צריך לכבד דעתם של אחרים ולא להתבדל יתר על המידה. (אתה לא כל כך מיוחד למרות שאתה בן יחיד). תלמד להתנצל!!! וקבל ביקורת זאת באהבה
ראשית דבר, אינני מתכוון להתחרות ביכולת הרטורית של כמה מ"כוכבי" הפורום! הייתי חזק יותר במקצועות הריאליים. . שמי המלא: שלום מילת (פלוטנו) יליד: 1/1959 לגניצה, פולין. תאריך עליה: 7/60. אמא: ילידת קייב 1933. אבא: יליד פולין 1936. סבא מצד אמא, נהרג/נעלם כחייל בצבא האדום בזמן המלחמה. סבא מצד אבא, נרצח ע"י פולנים בפראות קלץ 1945. השכלת ההורים: הנדסאי בניין וחומרי בניין (שניהם) אחים: אחותי שנולדה בארץ 1966. סבתא מצד אבא נפטרה ב-12/76 ולא ידעה היכן נעלם סבא (בעלה). . הורי וסבתי הספיקו לחיות בפולין אחרי המלחמה 1956/1960. הורי וסבתי לא היו במחנות, אבל: לסבתי היו 12 אחים ואחיות בעלי משפחות. רק סבתי ואח אחד שרדו! זאת משום שהיה לסבתי שכל (כי לא היה לה מה להפסיד) לחצות את הגבול לבריה"מ מיד בימים הראשונים של כניסת הנאצים לפולין, עם שני ילדים קטנים בני 3 ו- 5. כמו רבים אחרים, עשו את הסיבוב דרך סיביר, קזחסטאן, אוזבקיסטאן וכו'. עד היום אין לי פרטים מדוייקים על מה שעבר עליהם, הם "חסכו" זאת מאיתנו! אמי וסבתי (מצד אימי) ברחו מקייב לסיביר ועברו "סיבוב" דומה. אחיה הקטן לא שרד ומת ממחלות ותת-תזונה! ככלל, אימי הרבתה "לקטר" ולספר על המלחמה, דבר שנגמר תמיד בבכי שלה! סבתי מצד אימי נפטרה בפולין 1958 מטיפול לקוי בבריאותה הרופפת ע"י הפולנים! אימי נפטרה ב-1995 מבעיות מצטברות של מערכת הדם והלב! אבי ודודי לא אוהבים לדבר על מה שעברו "שם" גם בבגרותם אחרי המלחמה. . ולעיניין עצמו, הורי מעולם לא דיברו במושגים של אהבה/שנאה בכל הנוגע למה שעברו. הורי מעולם לא דיברו בהכללות ו/או התיחסות טוטאלית בכל נושא, אלא לימדו אותי להתיחס בצורה עינינית ע"פ הצורך וע"פ המצב הנתון. למדתי מהם שהעולם מורכב ולא הכל שחור/לבן (ראה אהבה/שנאה). למשל, אבי שירת בצבא האדום בתחילת שנות ה-50. מי היו האנטישמיים שניטפלו אליו? לא הגויים הגמורים (נוצרים/מוסלמים) אלא המעורבים, אלה שהיו יהודים בחציים! על הפולנים, לא מוכנים לדבר בכלל! הם פשוט מתעבים אותם! אפילו לא מוכנים להסביר למה?! בן-דוד של סבתי, שאיבד את משפחתו בשואה, התחתן עם חסידת-אומות-עולם שהצילה אותו. גרמניה ארית טהורה שכל משפחתה היתה בס.ס.! אותה גרמניה הצילה גם יהודים רבים נוספים. אחד מהם המיר את דתו והיה כומר מפורסם למדי בחיפה והמשיך להיות חברם ובן בית אצלם. כאן למדתי שאהבה/שנאה הם בכלל לא מדד ליחסים בין אנשים! יש רבדים, שאין מדד ואי אפשר להגדיר ולתייג אותם בשום אופן! . כאשר עלינו לארץ ב- 1960, אימי ניסתה ליצור קשר עם דודים ודודות מצד אביה ואמא שעלו לארץ לפני המלחמה. חלקם עירוניים, קיבוצניקים ומושבניקים. כולם מבוססים בארץ (ולא, הכוונה היא לא לביסוס כלכלי). מכולם קיבלה כתף קרה בצורה כזאת או אחרת. כאשר היינו כבר וותיקים, הורי ובעיקר אימי פעלה רבות לעזרת עולים להשתלב, כאלו שהגיעו בשנות השבעים המוקדמות (לא מדובר בקרובי משפחה). . בקיצור, עולם המושגים שלי רחב בהרבה מהגדרות אהבה/שנאה. כאשר אני אומר שיש אנטישמיות, אין הדבר מעיד על שנאה, אלא על כך שאני לא סומך עליהם כדי לא להיות "מופתע". ואין כמו העם הפולני, שחובת ההוכחה עליו שהם "אוהבים" אותי/אותנו היהודים באשר הם ולבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן" ולא הפוליטיקאים האינטרסנטים שאני בכלל לא סומך עליהם, ישראלים ופולנים כאחד! . ואולי כהוכחה לכך שחונכתי לסובלנות: אישתי, הודית קוצינית גיסי, יווני בני זוגם של בן/בת-דודי, עירקים . אני לא מעיז לחנך את ילדי בשחור/לבן אהבה/שנאה. . לגבי "הכתף-הקרה", אנחנו מזמן נמנעים מלהתייחס לכך משום שהיו לנו "נקמות קטנות" ואין לנו קשר איתם כיום. . וקוריוז קטן לסיום. בתחילת שנות השמונים הכרתי סטודנטית לרפואה מגרמניה, (מבוגרת ממני בשנתיים) שהגיע לעשות סטאג' בארץ. בחורה חכמה, פיקחית ומוכשרת מהרבה רופאים שיצא לי להכיר. היה לנו קשר רומנטי למשך מספר חודשים עד שהיתה צריכה לחזור לגרמניה (קייל). לקראת סיום הקשר, התחלתי לשאול שאלות, היא שהיתה שמאלנית קיצונית ענתה לי על הכל בתום לב. כאשר התברר לי שאביה ומשפחתה היו בס.ס., הרגשתי מטופש ומרומה למרות שהיא לא אשמה בכך. לא יכולתי יותר ליצור איתה קשר אינטימי! (הייתי בתחילת שנות העשרים שלי, חרמן מקצועי במלא מובן המילה) היה עוד קשר מכתבים קצר, ותחנונים שאגיע לבקר אותה ואת משפחתה (אנשים נחמדים) לא יכולתי להסביר את עצמי (מה שלא מתאים לי בכלל) וניתקתי קשר למרות ששלחה לי כרטיס-טיסה. כיבדתי אותה, חיבבתי אותה, הערכתי/הערצתי אותה ועד היום אני לא שונא אותה! מה זה אומר? . . לסיכום: לא אהבתי את צורת ההתבטאות החד-משמעית של מקסימוס (סליחה על השיבוש) בקשר לאהבה/שנאה ככלל וכלפי הפולנים בפרט! מגמתי מידי, רדוד מידי ושקוף מידי! לא אהבתי את "עם ישראל חרא"! אולי "ממשלות ישראל לדורותיהם חרא"?! זה נשמע טוב יותר וקרוב יותר למציאות! אני עם ישראל! אני לא חרא!!! . ולסיום: אני לא מתכוון להמשיך לבזבז אנרגיה על הוויכוח העקר הנ"ל! מי שרוצה, שימשיך להזדקק למקסימוס ויהנה מהסיסמאות החוזרות ונשנות. . אני מבטיח לקפוץ לבקר מידי פעם, בעיקר כאורח פסיבי. לפעמים יש כאן דברים נחמדים. . ולמקסימוס: בהצלחה ביוזמות העסקיות שלך. עיני לא צרה בהצלחתך. אתה צריך ללמוד להבדיל בין קודש לחול. אתה צריך ללמוד להבדיל בין תפל ועיקר. אתה צריך לכבד דעתם של אחרים ולא להתבדל יתר על המידה. (אתה לא כל כך מיוחד למרות שאתה בן יחיד). תלמד להתנצל!!! וקבל ביקורת זאת באהבה
../images/Emo51.gif לך ולמקסיו על גילויי הלב
אני חושב שדבר אחד אפשר ללמוד מהסיפורים של שניכם שאותם הבאתם בצורה מנוסחת להפליא.
גם אתה מילת שלום שחזק במקצועות הריאליים. הדבר הוא שאין שחור ולבן בחיים ולו יהיה זה לקח לכולנו. מילת שלום איננו שונא עיוור של פולנים ומקסיוסיס איננו מעריץ נלהב של פולנים באשר הם. נראה לי שאהבתו של מקסיו לפולין היא יותר לתרבות שאותה הוא מכיר פי כמה יותר מאתנו ולאנשים מסויימים אותם הוא מכיר. אני בהחלט מסכים עם מילת שלום ש"שחובת ההוכחה עליו [על הפולנים] שהם "אוהבים" אותי/אותנו היהודים באשר הם ולבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן" ולא הפוליטיקאים." אבל גם כאן אולי אם תבוא הכוונה מלמעלה זה יחלחל גם למטה. כשאפיפיור פולני ואחריו גרמני מודים בחטא העולם הנוצרי כלפי היהודים ומבקשים סליחה זה מחלחל ואם לא עכשיו יש תקווה שהעם יושפע מאוחר יותר. תופעות של חוליגניות וגזענות יש לצערנו בכל מקום כולל בארצנו. אני מקווה שעם שני גילויי הדעת שפורסמו כאן האווירה תטוהר וכמו שכתב מקסיו רב המשותף על המפריד בינו לבין מילת שלום.
ובשעת בוקר זו גם
לשניכם ולכל חברי הפורום.
אני חושב שדבר אחד אפשר ללמוד מהסיפורים של שניכם שאותם הבאתם בצורה מנוסחת להפליא.
../images/Emo51.gif לך חיים על המילים החמות ../images/Emo140.gif
"אני בהחלט מסכים עם מילת שלום ש"שחובת ההוכחה עליו [על הפולנים] שהם "אוהבים" אותי/אותנו היהודים באשר הם ולבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן" ולא הפוליטיקאים." " אין לי צל של ספק שזו הדרך. אלא, שזה אפשרי אך ורק כאשר מתקיימים מפגשים פנים אל פנים בין אנשים, בין ברואים בצלם משלושת העמים, יהודים, פולנים וגרמנים. המדברים ביניהם, מלבנים ביניהם את המחלוקות תוך שאיפה להגיע להבנה. חוויתי זאת בעצמי, כאשר נפגשתי לראשונה בשנת 1983, בקיבוצי, עם מורה גרמני, בני משפחתו, וקבוצה של תלמידים אשר לקחו חלק בביקור בישראל במסגרת חילופי נוער בין שני בתי ספר של ערים תאומות. המפגש האישי והבלתי אמצעי, הביא אותי להכרה שאין כל תחליף למפגש פנים אל פנים עם בני עמים, אשר תהום פעורה ביניהם בעקבות השואה ומשקעי העבר. מאז הייתי שותף למפגשים רבים, אשר רק חיזקו בי את ההכרה, שזו הדרך לניפוץ סטיגמות, גישור על משקעי השואה, וכי רק כך ניתן להגיע להבנה, להכרות הדדית ולפיוס בין הדורות הצעירים. בשנת 1991 נפגשתי עם קבוצה של מורים פולניים על אדמת גרמניה. בשיחה שניהלתי אתם, במסגרת מפגש חופשי, בלטה הכמיהה שלהם להיפגש עם יהודים וישראלים, להיפגש עם נוער מישראל. היה זה לאחר התמוטטות ברה"מ, השתחררות פולין מעול הכיבוש הקומוניסטי-סובייטי, נפילת חומת ברלין, חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ופולין בשנת 1989. חשתי שמתחיל עידן חדש. מסעות פולין של הנוער הקיבוצי, אשר נערכו במתכונת המורחבת, כללו מפגשים עם נוער פולני. בני הנוער מפולין התארחו בארץ, נפגשו ולמדו יחד עם הנוער הישראלי. במפגש הבלתי אמצעי, שאין לו תחליף, יכלו התלמידים להכיר האחד את השני, לשוחח על הנושאים המעיקים, להגיע להבנה כלשהי. בעת הביקור בפולין, בני הנוער מישראל נפגשו עם עמיתיהם הפולנים. אני לא מכיר דרך אחרת. אני מאוד מקווה, ששרת החינוך החדשה תמצא לנכון להעזר בניסיון שנצבר במסעות העבר לפולין, של בני הנוער מהתנועה הקיבוצית. בביקורים שלי בפולין, נפגשתי עם אנשים בני גילים שונים, כולל בני משפחתי הפולנים, אותם איתרתי בשנת 1998(כתבתי על כך בהרחבה). השיחה הבלתי אמצעית בין בני אדם, היא האמצעי היחיד אותו אני מכיר, בכדי לגשר על משקעי העבר, על הכאב והזיכרון אותו אנחנו נושאים מהשואה. הפולנים כמהים למפגש כן ואמיתי עם עמיתיהם הישראלים. שמעתי לא מעט דברי שבח והתפעלות מצד ישראלים שהיו בפולין בביקורים פרטיים או לצורך עסקים, שלא במסגרת טיול קבוצתי, על היחס לו זכו. על החוויה של המפגש עם בני שיחם הפולנים. אני לא יודע מה זה "לבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן"", מבלי להיפגש עם אותם האנשים, מהם מצפים לבקשת הסליחה. לא ניתן להגיע לשום הבנה וגישור על פני התהום הפעורה בינינו ובין הפולנים, בעקבות השואה ומשקעי העבר, מבלי להיפגש עמם פנים אל פנים. בברכה, איציק - Maxiu
"אני בהחלט מסכים עם מילת שלום ש"שחובת ההוכחה עליו [על הפולנים] שהם "אוהבים" אותי/אותנו היהודים באשר הם ולבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן" ולא הפוליטיקאים." " אין לי צל של ספק שזו הדרך. אלא, שזה אפשרי אך ורק כאשר מתקיימים מפגשים פנים אל פנים בין אנשים, בין ברואים בצלם משלושת העמים, יהודים, פולנים וגרמנים. המדברים ביניהם, מלבנים ביניהם את המחלוקות תוך שאיפה להגיע להבנה. חוויתי זאת בעצמי, כאשר נפגשתי לראשונה בשנת 1983, בקיבוצי, עם מורה גרמני, בני משפחתו, וקבוצה של תלמידים אשר לקחו חלק בביקור בישראל במסגרת חילופי נוער בין שני בתי ספר של ערים תאומות. המפגש האישי והבלתי אמצעי, הביא אותי להכרה שאין כל תחליף למפגש פנים אל פנים עם בני עמים, אשר תהום פעורה ביניהם בעקבות השואה ומשקעי העבר. מאז הייתי שותף למפגשים רבים, אשר רק חיזקו בי את ההכרה, שזו הדרך לניפוץ סטיגמות, גישור על משקעי השואה, וכי רק כך ניתן להגיע להבנה, להכרות הדדית ולפיוס בין הדורות הצעירים. בשנת 1991 נפגשתי עם קבוצה של מורים פולניים על אדמת גרמניה. בשיחה שניהלתי אתם, במסגרת מפגש חופשי, בלטה הכמיהה שלהם להיפגש עם יהודים וישראלים, להיפגש עם נוער מישראל. היה זה לאחר התמוטטות ברה"מ, השתחררות פולין מעול הכיבוש הקומוניסטי-סובייטי, נפילת חומת ברלין, חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ופולין בשנת 1989. חשתי שמתחיל עידן חדש. מסעות פולין של הנוער הקיבוצי, אשר נערכו במתכונת המורחבת, כללו מפגשים עם נוער פולני. בני הנוער מפולין התארחו בארץ, נפגשו ולמדו יחד עם הנוער הישראלי. במפגש הבלתי אמצעי, שאין לו תחליף, יכלו התלמידים להכיר האחד את השני, לשוחח על הנושאים המעיקים, להגיע להבנה כלשהי. בעת הביקור בפולין, בני הנוער מישראל נפגשו עם עמיתיהם הפולנים. אני לא מכיר דרך אחרת. אני מאוד מקווה, ששרת החינוך החדשה תמצא לנכון להעזר בניסיון שנצבר במסעות העבר לפולין, של בני הנוער מהתנועה הקיבוצית. בביקורים שלי בפולין, נפגשתי עם אנשים בני גילים שונים, כולל בני משפחתי הפולנים, אותם איתרתי בשנת 1998(כתבתי על כך בהרחבה). השיחה הבלתי אמצעית בין בני אדם, היא האמצעי היחיד אותו אני מכיר, בכדי לגשר על משקעי העבר, על הכאב והזיכרון אותו אנחנו נושאים מהשואה. הפולנים כמהים למפגש כן ואמיתי עם עמיתיהם הישראלים. שמעתי לא מעט דברי שבח והתפעלות מצד ישראלים שהיו בפולין בביקורים פרטיים או לצורך עסקים, שלא במסגרת טיול קבוצתי, על היחס לו זכו. על החוויה של המפגש עם בני שיחם הפולנים. אני לא יודע מה זה "לבקש סליחה ברמת "האיש-הקטן"", מבלי להיפגש עם אותם האנשים, מהם מצפים לבקשת הסליחה. לא ניתן להגיע לשום הבנה וגישור על פני התהום הפעורה בינינו ובין הפולנים, בעקבות השואה ומשקעי העבר, מבלי להיפגש עמם פנים אל פנים. בברכה, איציק - Maxiu
הרבה תודה למילת שלום וחיים ..
על מה שכתבו כאן,אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו עם כל רגישויותיו מעונין בהמשך אוירת המחלוקת והמריבה שהרי אני רוצה להאמין שהפורום הזה קיים על בסיס הענין המשותף שיש לכל הכותבים כאן כבעלי שורשים פולנים בהכרתה של תרבות פולין ולא פחות מכך בליבון היחסים המורכבים והכואבים של היהודים עם פולין למרות שליבון זה מטיבעו לגעת במקומות רגישים,הבה נשאיר את הפורום שלנו כמקום פתוח להעשיר ולהתעשר. שלכם חנה גונן
על מה שכתבו כאן,אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו עם כל רגישויותיו מעונין בהמשך אוירת המחלוקת והמריבה שהרי אני רוצה להאמין שהפורום הזה קיים על בסיס הענין המשותף שיש לכל הכותבים כאן כבעלי שורשים פולנים בהכרתה של תרבות פולין ולא פחות מכך בליבון היחסים המורכבים והכואבים של היהודים עם פולין למרות שליבון זה מטיבעו לגעת במקומות רגישים,הבה נשאיר את הפורום שלנו כמקום פתוח להעשיר ולהתעשר. שלכם חנה גונן
אוהווו, עכשיו פתחת את המעיין
בעלי חיים הם אהבתי הגדולה. אני מגדלת בבית שלושה כלבים, שלושה חתולים ומאכילה עוד כשמונה - עשרה חתולי רחוב. צירפתי כאן צילום של הסוויטה המלכותית, דהיינו: החדר שהיה של בני עד שעבר לגור ברשות עצמו. מאז הוסב החדר ליעדו החדש. התמונה הזאת היא של הכלב שלנו - ג'וני ושל החתול - תולי. תמונה זו היא חלק מסדרת צילומים שקראתי לה "וחי חתול עם כלב".
בעלי חיים הם אהבתי הגדולה. אני מגדלת בבית שלושה כלבים, שלושה חתולים ומאכילה עוד כשמונה - עשרה חתולי רחוב. צירפתי כאן צילום של הסוויטה המלכותית, דהיינו: החדר שהיה של בני עד שעבר לגור ברשות עצמו. מאז הוסב החדר ליעדו החדש. התמונה הזאת היא של הכלב שלנו - ג'וני ושל החתול - תולי. תמונה זו היא חלק מסדרת צילומים שקראתי לה "וחי חתול עם כלב".
ובברה"מ היה אמור להיות יותר טוב?
הסבל היה אותו סבל... אבל זה לא הקטע. אני מסכים שאין שחור לבן באהבה ושנאה. אבל אי אפשר לשנוא את כל הפולנים בגלל שיש קומץ אנטישמי. אני לא שונא ערבים, אני שונא טרוריסטים. אני לא שונא גרמנים, אני שונא נאצים ונאו-נאצים. אני לא שונא פולנים, אני שונא פולנים שהם אנטישמים.
הסבל היה אותו סבל... אבל זה לא הקטע. אני מסכים שאין שחור לבן באהבה ושנאה. אבל אי אפשר לשנוא את כל הפולנים בגלל שיש קומץ אנטישמי. אני לא שונא ערבים, אני שונא טרוריסטים. אני לא שונא גרמנים, אני שונא נאצים ונאו-נאצים. אני לא שונא פולנים, אני שונא פולנים שהם אנטישמים.
טל, אני בוודאי שלא שונאת פולנים
אפילו להפך - כל הפולנים שפגשתי במשך 10 שנים שהייתי שם, היו אנשים נהדרים. לא נתנו לי להרגיש שונה, ואני מדברת על מורים הנפלאים שלי (למדתי בבית ספר פולני), חברות לכיתה, אנשים שפגשתי בחנויות, בספריות, במוזיאונים, קייטנות קיץ, וכו' היו אנשים תרבותיים ואדיבים. יש לי בהחלט זכרונות טובים מהתקופה שהייתי בפולין, למרות שאני יודעת כמעט בוודאות, שרובם אנטישמים במודע או שלא. צריך להבין, שאנטישמיות היא תכונה מובנת אצלם, וזה לא מפריע להם להיות בעד ישראל, ולהתחבר עם יהודים. אני אומרת: - "כמה מהחברות הכי טובות שלי היו אנטישמיות" והם אמרו: - "הלינה בסדר למרות שהיא יהודיה" זה המצב.
אפילו להפך - כל הפולנים שפגשתי במשך 10 שנים שהייתי שם, היו אנשים נהדרים. לא נתנו לי להרגיש שונה, ואני מדברת על מורים הנפלאים שלי (למדתי בבית ספר פולני), חברות לכיתה, אנשים שפגשתי בחנויות, בספריות, במוזיאונים, קייטנות קיץ, וכו' היו אנשים תרבותיים ואדיבים. יש לי בהחלט זכרונות טובים מהתקופה שהייתי בפולין, למרות שאני יודעת כמעט בוודאות, שרובם אנטישמים במודע או שלא. צריך להבין, שאנטישמיות היא תכונה מובנת אצלם, וזה לא מפריע להם להיות בעד ישראל, ולהתחבר עם יהודים. אני אומרת: - "כמה מהחברות הכי טובות שלי היו אנטישמיות" והם אמרו: - "הלינה בסדר למרות שהיא יהודיה" זה המצב.
כנראה שלא הפנמת את מה שניסיתי...
להסביר. אני לא מתייג אנשים, קהילות, שכונות, מוצא ומדינות לפי אהבה/שנאה, שחור ולבן! גישה כזאת רדודה מידי, שטוחה מידי ופשטנית מידי. ככלל, למדתי מאבי שכל דבר, גם דבר טוב שנעשה בהגזמה הוא נהיה שלילי מטבעו! הדבר נכון ל: אוכל עבודה תחביבים אמונה/דת וכמובן אהבה/שנאה צריך לדעת להעמיד גבולות לכל דבר טוב או רע. קוראים לזה מידתיות, שצריכה להתאים לזמן ומקום. . בקיצור, צריך להיזהר מטוטאליות! הגדרות טוטאליות ומעשים טוטאליים! הדבר הטוטאלי היחידי בחיים ועולמנו בכלל, הוא המוות!!!
להסביר. אני לא מתייג אנשים, קהילות, שכונות, מוצא ומדינות לפי אהבה/שנאה, שחור ולבן! גישה כזאת רדודה מידי, שטוחה מידי ופשטנית מידי. ככלל, למדתי מאבי שכל דבר, גם דבר טוב שנעשה בהגזמה הוא נהיה שלילי מטבעו! הדבר נכון ל: אוכל עבודה תחביבים אמונה/דת וכמובן אהבה/שנאה צריך לדעת להעמיד גבולות לכל דבר טוב או רע. קוראים לזה מידתיות, שצריכה להתאים לזמן ומקום. . בקיצור, צריך להיזהר מטוטאליות! הגדרות טוטאליות ומעשים טוטאליים! הדבר הטוטאלי היחידי בחיים ועולמנו בכלל, הוא המוות!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.