מסיימת את היום בחיוך.. גיל וכולם!
שומעת עכשיו את אריתה פרנקלין שרה את הבלוז, ואחרי שחיפשתי את המילים אצל ידיד, לא מול המחשב אלא על דף, כנראה שנמצאו. אריתה שרה אתמול שיר של אהבה והיום שרה את הבלוז. ואני? אוהבת את ההרגשה שהייתה לי היום. אוהבת את השלווה שמרגישה עכשיו. היא הייתה חסרה לי אתמול, ושלשום. הכל היה מבולגן, כמו החדר שלי. והכל מתחיל להסתדר, כמו החדר, נפטרת מהרגשות הרעים, כמו מתמונות שגרמו לי להתעצב. אני לא אסביר דברים כאן כמו שכתבתי, מייל או טלפון, בקרוב, <לא רק לגיל> אבל סיימתי את דרכי כאן. הקיפודות עשו את שיחתן האחרונה במקום אחר, מה שהדהים אותי והבהיר לי כמה דברים שלא היו ברורים לי לפני. קשה עם שינויים אבל יש הרבה מהם. אני לא מתאימה לכאן. רוצה לכתוב עוד, הסברים, אך מבינה שלא ארצה שיקראו אותם, ואולי לא רוצה לכתוב אותם בכללי. אני אעצור לי כאן. אסתכל לכל הכיוונים, ואלמד שרק בירוק עוברים. טוב, גם כתום. <לתשומת ליבך דייב> צבעים יפים. ונזכרת בשיר שליווה אותי הרבה אתמול.. אם הקשבתי לו, ואם רק הרגשתי. ומיכל.. את ככ צודקת.. ואתמול הכל היה מסובך וסירבתי להבין. בשבילי יש משפט אחד משיר אחד "הכל תלוי בך חבר". אבל יש עוד שיר אחד, וזה השיר שליווה, והוא זה שחשוב באמת. בשבילי בכל אופן. ~~~~~~~~~ צבעים אמיתיים את עם העיניים העצובות, אל תרפי ידיים או, אני מבין, זה קשה לקחת אומץ בעולם מלא אנשים אתה יכול שלא להבחין בכולו והחושך שבך יכול לעשות אותך כה קטן אך אני רואה את צבעיך האמיתיים זוהרים דרכו.. אני רואה את צבעיך האמיתיים ובגלל זה אני אוהב אותך אז אל תפחדי לתת להם להיראות צבעיך האמיתיים הם יפים כמו קשת. אז תראי לי חיוך ואז לא תהי עצובה, לא זוכרת מתי ראיתי אותך צוחק לאחרונה אם העולם הזה עושה אותך משוגעת, ולקחת את כל מה שיכולה לסחוב, את יכולה להתקשר אליי, בגלל שאת יודעת שאהיה שם. אך אני רואה את צבעיך האמיתיים זוהרים דרכו.. אני רואה את צבעיך האמיתיים ובגלל זה אני אוהב אותך אז אל תפחדי לתת להם להיראות צבעיך האמיתיים הם יפים כמו קשת. בלי מקוריות. רק תרגום. רק אני. שני.
