ריגשת אותי עד דמעות...
גם אני סנטימנטלית. כל סימן באוטו הוא סיטואציה מחיי. אצטרך לעבור זאת מחדש עוד חודשיים. לראשונה, נגעת בציפור נפשי. הזדהתי עם בניית החיים שלך מחדש. לבד. בעצמך. אף אחד לא השאיר לך מאיפה להמשיך. שני שלך,גדלה איתך כמו ששלי גדלה איתי. מסתכלת אחורה ולא מאמינה שכל זה הסרט חיים שלנו. גם אני מאופסנת עם כרית ושמיכה. וכשהיתה תינוקת,תיק לכל נסיעה שתגיע. כשה-כ-ל בו. רק להוסיף את האוצר.. ונוסעים. לפני 4.5 שנים מכרתי את רכב בו כל הינקות היה בו. לא לקחתי אותה איתי להפרד ממנו. חזור ושנית היא אמרה לי: אמא, אולי לא? וכשהבעלים החדש עשה איתי העברת בעלות וכסף שאלתי את אמא שלי בהכחשה: "מה, הוא לוקח לי אותו עכשיו, ו..נוסע?" יצאנו מהבנק. אמא שלי אמרה לי:"אל תסתכלי אחורה!.." לא יכולתי. "מה?!!! הוא גם לוקח לי את האוטו!!!" חחחחחחחחחח אני זוכרת את המ"ס בע"פ, מאז,גם אחרי שהגיע החדש אני תרה במבטי בכביש על הלוחית מרכב מסוגו. אולי,יום אחד אפגוש אותו שוב... שיעצרו שניה להציץ בו...