TotalStranger
New member
גחלילית יקרה
דרך ארוכה עברתי מאז ביקרתי פה לאחרונה... אני מקווה שאת זוכרת אותי, ואם לא - אז לא נורא... ראשית, ברכות לראש השנה... נפשות תוהות אנחנו ברחבי הגלקסיה, מחפשות נקודות לאחיזה, מסלול להמראה, נתיב לנסיעה. וכך גם הם חיינו, לומדים, כואבים, שמחים... אין ספק שאם חיינו היו רק שמחות - היינו משתעממים מהר מאד. הלכתי לאיבוד איפשהו וקשה למצוא את עצמי... זו אותה אחת כל הזמן שאיני מסוגל להוציא מהראש... אותו אחת שהלכתי ממנה פעם אחר פעם בניתוק מוחלט, מין מעגל כזה שאינו נסגר... והגבול ? חשבתי שאחרי מה שקרה בפעם האחרונה אני לא ארצה להיות שוב בקשר ושוב להפגע ובכל זאת לא מצליח להוציא אותה מהראש... זה סיפור מוזר... אף פעם לא היינו באמת קרובים או "חברים" והקשר, כשהיה, היה מלווה ברגשות מאד אינטנסיביים, הרגשה של שלמות והרגשה של חרדה... סיפור ארוך... בנוסף, אני צריך להתמודד עם המון לחצים יומיומיים כמו עבודה שבה יש לי תפקיד בכיר, כמו חברה שנפרדתי ממנה וכמו כל הצרות היום-יומיות... למרות שעברתי הרבה משברים בחיים, קשה לי... קשה לי מאד וזה משפיע בעיקר על העבודה ועל עצמי - אני לא מאופס, מחזיק את עצמי חזק ומשחק משחק של cool כאילו שהכל בסדר, למרות שמבפנים אני קרוע ואני תוהה כמה זמן אני אוכל להמשיך ככה כאשר ברור לי שבשלב כלשהו ואולי זה למעשה עכשיו אני אתפוצץ... תקוותי הגדולה מכל היא שקט נפשי, אני יודע שהדבר תלוי רק בי...
דרך ארוכה עברתי מאז ביקרתי פה לאחרונה... אני מקווה שאת זוכרת אותי, ואם לא - אז לא נורא... ראשית, ברכות לראש השנה... נפשות תוהות אנחנו ברחבי הגלקסיה, מחפשות נקודות לאחיזה, מסלול להמראה, נתיב לנסיעה. וכך גם הם חיינו, לומדים, כואבים, שמחים... אין ספק שאם חיינו היו רק שמחות - היינו משתעממים מהר מאד. הלכתי לאיבוד איפשהו וקשה למצוא את עצמי... זו אותה אחת כל הזמן שאיני מסוגל להוציא מהראש... אותו אחת שהלכתי ממנה פעם אחר פעם בניתוק מוחלט, מין מעגל כזה שאינו נסגר... והגבול ? חשבתי שאחרי מה שקרה בפעם האחרונה אני לא ארצה להיות שוב בקשר ושוב להפגע ובכל זאת לא מצליח להוציא אותה מהראש... זה סיפור מוזר... אף פעם לא היינו באמת קרובים או "חברים" והקשר, כשהיה, היה מלווה ברגשות מאד אינטנסיביים, הרגשה של שלמות והרגשה של חרדה... סיפור ארוך... בנוסף, אני צריך להתמודד עם המון לחצים יומיומיים כמו עבודה שבה יש לי תפקיד בכיר, כמו חברה שנפרדתי ממנה וכמו כל הצרות היום-יומיות... למרות שעברתי הרבה משברים בחיים, קשה לי... קשה לי מאד וזה משפיע בעיקר על העבודה ועל עצמי - אני לא מאופס, מחזיק את עצמי חזק ומשחק משחק של cool כאילו שהכל בסדר, למרות שמבפנים אני קרוע ואני תוהה כמה זמן אני אוכל להמשיך ככה כאשר ברור לי שבשלב כלשהו ואולי זה למעשה עכשיו אני אתפוצץ... תקוותי הגדולה מכל היא שקט נפשי, אני יודע שהדבר תלוי רק בי...