גורל אכזר

folkman1

New member
גורל אכזר

חבר /תחילת קשר של ביתי (סמלת נפגעים בצהל)נהרג היום באזור ג'נין. לפני שנה וחצי איבדה את חברה בקרב בשומרון ,חבר שביתי עדיין כואבת את מותו. הבוקר בישרו לה על מות יהונתן עברון,שהינו חבר, שחבר הכיר לה אותו( חבר נצא עם הבן שלי בתילאנד בטיול( עתה הסתימה ההלוויה. בהלוויה ביתי עם האם של החבר ,מנחמים את האם השכולה שהצטרפה למשפחת השכול. שניהם שרתו ביחידות מובחרות מגלן ,דובדבן יהיה זיכרם ברןך. אנא בלי תגובות אישיות ,אלא בענין חיילים ,לוחמים,מחיר ל-להיות עם במולדתו. ,
 

נוגע בך

New member
../images/Emo16.gif

בשם הקשרים אשר קולם קרע לילות, בשם כל הגייסות והחילות, בשם כל האבות אשר הלכו לקרב נורא ושרוצים לשוב אלייך חזרה - אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה שזאת תהיה המלחמה האחרונה. מתי כבר יגמר
 

jane34

New member
יהי זכרו ברוך../images/Emo16.gif

אין ספק שהמחיר שלנו להיות עם חופשי בארצינו יקר מדי אעיז ואוסיף מיותר. האדמה שלנו שותה בצמא את דם טובי בנינו.... ובאש לבתך-מי יתן ותמצא נחמה ....
 

d a n i e l s 5

New member
עצוב.

עצוב על הבחור יהי זכרו ברוך. עצוב לי על הילדים הצעירים שמתמודדים עם מוות של חבר. עולם אכזר.
 

folkman1

New member
נערות צירות טרם מלאו להן 20

וכבר חוות במלוא העוצמה שכול אובדן מחיר שארץ כמו שלנו דורשת מאיתנו אך ברירה לנו?????????? אני חושב שאין ולא צריך לחזור הרבה לאחור ולהבין ש אחדים משלמים במחיר חיים את הזכות שלנו לחיות ולא במרכאות. בני אבי ז"ל ואני כמלואימניק ורוב בני משפחתי שרתו ביחידות קרביות ולחמו במלחמות ישראל למען
 

jane34

New member
מות קדושים

זו אני בניי היקרים, אמהות אבודות, ילדות של החיים, אמא אדמה - את טוביי בנינו את כעת מחבקת, אותם לקחת - אותם נתנו לך קחי אותם,אמצי אותם לליבך כסי אותם בגשם ושלחי אותם לאט לנוח על משכבם בשלום. אני אוהבת אתכם בניי היקרים מחבקת אתכם מעומק ליבי אל לכם לדאוג ילדות של החיים, אמהות, שומרת אני על יקיריכן עוטפת אותם ברגביי בלילות הקרים צובעת לכם את פסגות השלג בדם הספוג.... מלוחה אני מדמעותיכם... פוריה אני בזכותכם.....
 

mars4

New member
מלח הארץ הילדים האלה שבזכותם

מתאפשר לנו לשבת כאן ולהתעסק בשטויות. ילדים שלא הספיקו לחוות כלום בחיים. עם חלב אם על השפתיים. הגיבושים היום לא יכולים להכיל את מספר המתגייסים שמתנדבים ליחידות קרביות. ואני... בני הצעיר התקבל לדובדבן. מצד אחד הולך בחזה נפוח וכאילו במקרה מספר את זה בגאוה לכל מי שרוצה ולא רוצה לשמע. מת כבר לראות אותו עם המדים, הכומתה, הנשק. סמל היחידה מתנוסס בגאון על דש בגדו. רק אתמול נשאתי אותו על כפי מבית היולדות מכוסה בשמיכה שעד היום אנחנו שומרים. מצד שני אני יודע שמסוף נובמבר חיי אינם חיים. כל טלפון מקבל משמעות, כל דפיקה בדלת מצמררת. הרדיו והטלויזיה יהפכו לחלק בלתי נפרד מההוויה. לילות טרופים. חרדות. אבל אנחנו צריכים להיות גאים שאלה הם בנינו ושככה חינכנו אותם. מה משראה שעדין לא פסה התקוה בארץ הזו. באמת, משתתף בצער כל הנוגעים בדבר.
 

folkman1

New member
מכיר את התחושה הזו

הבן שלי שירת בסירת גבעתי משוחרר מזה שנה כל מבצע בעזה אני וגרושתי בהיכון שכזה ממתינים לטלפון דממת הסלוללר עד תום המבצע וששיש נפגעים מסרים ממני אלה והפוך עד למסר מהבן "ההלכתי לישון "}
 

שלגיה 13

New member
הוא בוגר בית הספר שבו אני עובדת../images/Emo16.gif

שנתיים בודדות וכבר הלך...יהי זכרו ברוך.
 

שנטו

New member
../images/Emo16.gifיהי זכרו ברוך

אולי אם נאמין יונת שלום תעוף מעל אולי אם נאמין יחזור אחורה הגלגל אולי יבוא יומן של התקוות להתגשם אולי על ספר הימים יחדל הקרב להירשם אולי, אולי, אולי אם נאמין
 
למעלה