“די כבר, ברונו הצעיר!” זעק האב
“אתה לא המרכז של העולם והמרחב.”
אבל עיניו של ברונו הביטו רחוק,
ומחשבותיו זרמו כמו הירדן הרחב,
ובכל ספר הוא רכב על כוכב,
מנסה לגעת באינסוף של המרחב.
---
בלילה, באולם המנזר השקט,
האב הביט בשמיים הזוהרים ונאנח לו חרש.
“הו, אבי שבמרומים,
אנא שמור לי על ברונו באהבתך.
אל תיתן לו ליפול לדרכים פגאניות,
ואל תיתן לו לסטות מעבר לאמונה הקדושה.”
---
ובכל זאת אנוע – דרך אש ולהבה
ובכל זאת אנוע – לא אדבוק בשקר שלכם
ובכל זאת אנוע – גם אם תפילו עליי את אימתכם
כי גם באש, אלוהיי קרוב אליי.
ואני – לא אפחד כמותכם.
---
“סלח לי, אבי – סטיתי מן הדרך,
אך השתיקה אותי עצמי שורפת .
לא אני בחרתי באש,
היא בוערת בי –
וזורמת כמו נהר הירדן.”
“הו ברונו, ילד,
אל תהיה טיפש.
אתה תלך לשאול –
רק אל תסגוד לאלוהי השקר.”
---
הם קראו לו מקולל,
קראו לו משוגע,
אמרו:
“הנער הזה יביא עלינו צער.”
הם קשרו קשר:
"בואו ונשליכהו אל האש!"
“ראו את עיניו – הן בוערות משקר!
מילותיו – להב הפוגע בלב האמונה!
הו, קהל קדוש,
התפוח הרקוב ירקיב את כל העדה?
הוא מביא מחלה,
הוא פותח שער למגפה!”
“זרקהו אותו לאש –
והיא תשפוט את האמת.
תנו לצדק לצרוף את האמונה.”
ההמון שואג,
והים סוער –
אבל ברונו
בשקט
הפך עוד דף אחד,
לפני שילך לעזאזל.
---
אז קם איש זקן, כפוף ואטי,
ואמר:
“לא עוד – זה חייב להיעצר.
ילדים כמותו – לא תפגשו כל יום.
האם קיפא
מחייך אלינו מלמעלה פתאום?
אם תשרפו את הקול שאומר ‘למה’,
מה יישאר לכם מהנשמה?
תנו לו ללכת.
תנו לו לשיר.
אולי דרכו –
נלמד להכיר. מה”
---
ובכל זאת אנוע – דרך אש ולהבה
ובכל זאת אנוע – לא אדבוק בשקר שלכם
ובכל זאת אנוע – גם אם תפילו עליי את אימתכם
כי גם באש, אלוהיי קרוב אליי.
ואני – לא אפחד כמותכם.
---
והספר נשאר פתוח…
כי גם בתוך האש –
הירדן לא יישכח.
ורק האל מביט ביגון ובוכה לו חרש:
"סלח לי, בני… כי חטאתי לך."