גופנפש כזה

ginger lemon

New member
גופנפש כזה

במשך תקופה אני יורה ריקושטים לעבר מי שמעז לומר לי להירגע. ובכל זאת, אתמול בערב הייתי בסדנא שנותנים בה כלים שונים לחיזוק הנפש, בכלל לא במחשבה או ציפייה של עינייני פוריות. הכלי הראשון שתרגלנו היה הרפייה, בסיסי ביותר ובשבילי די יעיל. כשהגענו להרפיית אזור הרחם/אגן, הבנתי כמה כעס יש לי על הגוף שלי, ועל עצמי. להרפות את האזור הכואב הזה לא היה פשוט.. אבל הכמה רגעים שבהם זה עבד, מצאתי את עצמי מבקשת סליחה מה"רחם הלא מתפקד", הבנתי שהכעס לא משרת אותי יותר, שהרחם הזה הוא חלק ממני ושאני לא יכולה להמשיך לכעוס עליו כל הזמן, במודע או שלא במודע.
אני לא יודעת מה יהיה, לא יודעת אם אני וגופי נצליח להרות יום אחד או לא.. אבל מה שלא יהיה, אני מפסיקה לחפש אשמים ולדבר אל עצמי וגופי בדיבור שלילי, משתדלת להפסיק להיות בחזית המלחמה, ומנסה לעשות שלום. במילים אחרות, הגוף שלי לא בוגד בי.. הוא עושה מה שהוא יכול, והוא זקוק מדי פעם לעידוד, ולא לנזיפה.
רציתי לחלוק אתכן את הרגע הזה, כי בקבוצה היה לי מוקדם מדיי לחלוק וגם רציתי להביא לפה גם משהו אחר ממה שאני מביאה בדרך כלל. מחר בחירות, מעבר לפתק בקלפי, אני בוחרת להיות פחות פסימית וכעוסה.
תודה לכולכן ותודה מיוחדת ל מי שקוראת.
אוהבת ♡
 

Clair24

New member
מקסים

איזה תענוג לקרוא


מאוד התחברתי למה שכתבת. ההתמודדות עם התהליך הזה היא לא קלה בכל כך הרבה רבדים (רגשי, פיזי, חברתי, כלכלי ועוד ועוד) ומתמשכת לאורך תקופה לא ידועה מראש, אפילו בזמן ההריון המיוחל ואחריו. גם אני משתמשת בכלים דומים בכדי להתמודד ומצאתי שמאוד עזרו לי לאורך השנים. הכעס והמלחמה באמת לא מועילים בתהליך הזה, לא לגוף ולא לנפש... חמלה וקבלה עוזרים לי הרבה יותר.

חיבוקים חמים ותודות על התזכורת
 
רגשת מאוד כתיבתך


אני כבר כמה ימים מסתובבת עם תחושה שכל ההליך הוא משחק של סולמות וחבלים והוא משוחק על ים רגשי עם גלים שמשתנים כל הזמן...
&nbsp
את צודקת, אנחנו צריכות לשים לב למילים ולמחשבות השליליות שיש בנו על עצמנו.
ועדיין, חשוב לזכור שאנחנו אנושיות, ורגשות שליליים בתוך הליך כל כך לא ברור ולא צפוי, הם לגיטימיים וחשוב לתת גם להם מקום. (פחות בהלקאה עצמית, יותר מקום לתסכול שבהתמודדות עם הלא נודע בדרך למטרה כל כך ברורה)
&nbsp

&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
איזו מקסימה את


זה מצחיק ומוזר שדווקא כשזה בא ממישהו שעובר "חוויה" דומה למה שאת עוברת- את מקבלת בשלווה את ה"תהיי רגועה" הזו- בד"כ אני ממש מתעצבנת כשאומרים לי את זה ועכשיו אני חושבת לעצמי: "יש משהו במה שהיא כותבת"

&nbsp
אני בתור פוליציסטית גם הרגשתי ככה שהגוף שלי ממש בוגד בי וכל הזמן הייתי בלחץ מההזרעה עד שיחה עם הקאוצ'רית שלי שהובילה אותי פשוט לשחרר כל מה שלא תלוי בי ולהתמקד במה שכן תלוי בי וזה מה שעושה.
&nbsp
מאחלת לך דרך צלחה שבסופה תחבקי ילד
 

Caitriona

New member
כתבת מקסים ונכון מאוד

וזו באמת גישה בריאה הרבה יותר.
גם אני הגעתי להבנה הזו - אמנם מאז אני וגופי רבנו כמה פעמים והשלמנו- אבל זו בהחלט גם הגישה שלי ולאט לאט בחודשים האחרונים חזרתי "לחבק" את הגוף שלי.
כשעשיתי פיפל לפני שלושה שבועות בערך, גם ממש ביקשתי מהגוף שלי סליחה- סה"כ פגעתי בו וברחם באופן מודע והרגשתי עם זה ממש מחורבן.
החלטתי החודש להשקיע בעצמי ולדאוג לגוף ואני אוכלת כמו שצריך, עושה דיקור, רפלקסולוגיה ושוחה. אני מקווה שאדבוק בזה.
בנתיים אני מרגישה מצוין- מצברוח טוב, העייפות חלפה, הכעס מתפוגג...
מחרתיים החזרת עוברים מוקפאים. נקווה שיצליח. וגם אם לא, אני אהיה מאוכזבת, אבל הבטחתי לעצמי ולגוף (ולרחם כמובן) שלא אכעס.
תודה שחלקת ושיהיה לכולנו בהצלחה- גם בבחירות.
 

שירןג7

New member
כל הכבוד לך

ריגשת מאוד..
וזה לא פשוט להגיע לכאלו מחשבות, להיות חיובית ולקבל את מה שיש ואת מה שאין עדיין. רק את מרוויחה מהגישה הזאת. המון בהצלחה.
 
חוויה עוצמתית, יופי


עוצמתית ומעצימה
תמשיכי לנשום אור לבן ומרפא לתוך הרחם, לתוך הגוף, לתוכך
&nbsp
חיבוקים
&nbsp
&nbsp
 

טוליתי

New member


מזדהה עם כל מילה שכתבת, עם הכעס כלפי הגוף, כלפי הרחם, עם חיפוש האשמה ועם תחושת הבגידה.
מאמינה שהגוף שלנו ראוי לחמלה ולא לכעס,
להכלת הכאב ולא לנזיפה.
אחרי הכול, אנחנו מעמיסות על עצמנו-עליו תרופות נוראיות,
והוא באמת עושה כל שביכולתו.
ומעבר לכך, מותר גם לכעוס וגם להיות פסימית מדי פעם
...
הרווחנו זאת ביושר, ועל כן כל רגש הוא לגיטימי.
 
למעלה