Skunk On Wheels
New member
גוסס? חי? שניהם?
השבועיים האחרונים נראים ברגעים אלו כמו דקות (לא להזכיר ששעתיים שלוש מאתמול בלילה נשכחו כמעט חלוטין ורק רגעים ספורים שנראים כמו דקות זכורים לי), מנסה להבין מה בעצם קורה בחיים שלי, מנסה למצוא את הפתרון לדברים. לפני כמה ימים חשבתי שהפתרון הוא לפנות לצד הרשע שבי, שכל הזמן אני מתעקש לדכא ולהישאר טוב ונחמד לכולם, אבל לאט לאט זה פשוט קורה מעצמו. בעצם הנחמדות לכולם הייתה סוג של צביעות שהיה צריך להיפטר ממנה, כי אם מישהו לא נראה לי הוא פשוט צריך לדעת את זה במקום הצגה שהכל בסדר בינינו. וכשהחלטתי שלטווח הקצר של לעשות-כיף-עכשיו-ולהיות-שמח-עכשיו יותר משתלם לפנות לצד האפל באישיות שלי, אבל כשהחלטתי את זה פתאום כל דבר קטן התחיל לקרוס לחלוטין. אז מה אני מנסה להגיד? כשאני טוב עד כמה שאפשרי דברים לא זזים לשום מקום ואני שוקע לדכאונות בגלל שמה שאני רוצה, אני לא מקבל כי אני נחמד מדיי, אבל שבעצם מגיע לי הדברים שאני רוצה כי אני יותר טוב במובנים מסוימים מאחרים. אבל גם כשאני רואה שמי שרע מקבל הכל (לטווח הקצר), זה מפתה. ועכשיו המסקנה היא שאני צריך איכשהו לערבב את הכל ביחד, רשע וטוב באותו הזמן, זה נראה קצת מוזר (ולאנשים אחרים ייראה כצביעות), אבל אולי ככה אני אמור להיות. תמיד אני נמצא בקצוות של דברים, אין אמצע, אז במקום להיות בקצה אחד בכל פעם, להיות בשני הקצוות באותו הזמן. הרגשות האלה, זה שאני נותן כל כך הרבה מעצמי לאנשים שאכפת לי מהם, הטוב שבי, לפעמים נראה כמו מחלה. ולמי שרואה באפי, כמו שבב שבראש שלי, את הדימוי הזה צופי באפי יבינו אולי... אבל גם הרוע יכול להיות מחלה בצורה מסויימת.... לא יודע, בנתיים ינסה להיות שניהם..
השבועיים האחרונים נראים ברגעים אלו כמו דקות (לא להזכיר ששעתיים שלוש מאתמול בלילה נשכחו כמעט חלוטין ורק רגעים ספורים שנראים כמו דקות זכורים לי), מנסה להבין מה בעצם קורה בחיים שלי, מנסה למצוא את הפתרון לדברים. לפני כמה ימים חשבתי שהפתרון הוא לפנות לצד הרשע שבי, שכל הזמן אני מתעקש לדכא ולהישאר טוב ונחמד לכולם, אבל לאט לאט זה פשוט קורה מעצמו. בעצם הנחמדות לכולם הייתה סוג של צביעות שהיה צריך להיפטר ממנה, כי אם מישהו לא נראה לי הוא פשוט צריך לדעת את זה במקום הצגה שהכל בסדר בינינו. וכשהחלטתי שלטווח הקצר של לעשות-כיף-עכשיו-ולהיות-שמח-עכשיו יותר משתלם לפנות לצד האפל באישיות שלי, אבל כשהחלטתי את זה פתאום כל דבר קטן התחיל לקרוס לחלוטין. אז מה אני מנסה להגיד? כשאני טוב עד כמה שאפשרי דברים לא זזים לשום מקום ואני שוקע לדכאונות בגלל שמה שאני רוצה, אני לא מקבל כי אני נחמד מדיי, אבל שבעצם מגיע לי הדברים שאני רוצה כי אני יותר טוב במובנים מסוימים מאחרים. אבל גם כשאני רואה שמי שרע מקבל הכל (לטווח הקצר), זה מפתה. ועכשיו המסקנה היא שאני צריך איכשהו לערבב את הכל ביחד, רשע וטוב באותו הזמן, זה נראה קצת מוזר (ולאנשים אחרים ייראה כצביעות), אבל אולי ככה אני אמור להיות. תמיד אני נמצא בקצוות של דברים, אין אמצע, אז במקום להיות בקצה אחד בכל פעם, להיות בשני הקצוות באותו הזמן. הרגשות האלה, זה שאני נותן כל כך הרבה מעצמי לאנשים שאכפת לי מהם, הטוב שבי, לפעמים נראה כמו מחלה. ולמי שרואה באפי, כמו שבב שבראש שלי, את הדימוי הזה צופי באפי יבינו אולי... אבל גם הרוע יכול להיות מחלה בצורה מסויימת.... לא יודע, בנתיים ינסה להיות שניהם..
