גולדי - קח טיפ
נניח אתה פוגש מישהי והעניינים מתחממים ואז אתה מפתיע אותה בשאלה: "האם את יודעת לזהות משהו טוב כשאת נתקלת בו ?" היא תתן לך פני עגל כמו פרחה שראתה לראשונה ג'ירף וממלמלת לעצמה: "אין חיה כזו" - ואז תספר לה את הסיפור הבא (סיפור אמיתי אגב): "אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו, ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר-כך מישהו נשען אל הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר, היה ילד בן שלוש. אימו משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים ללא יוצא מן הכלל אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות שבהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים. לא ניתנה שום הכרה". ואז הפני עגל תשאל אותך וואטס דה פוינט - ותמשיך את הסיפור: "אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג`ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם. הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים לפני שניגן בתחנת הרכבת, ג`ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון. כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. הסיפור האמיתי הוא שג`ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת, והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת - האם אנו שמים לב ליופי? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי? אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?" אם היא עדיין לא תבין על מה אתה מדבר - תעבור לבחורה הבאה. עזוב את זה שאני אישית חושב שהכל חארטה והניסוי הזה הוא פלצני אבל הסיפור כסיפור הוא יפה.
נניח אתה פוגש מישהי והעניינים מתחממים ואז אתה מפתיע אותה בשאלה: "האם את יודעת לזהות משהו טוב כשאת נתקלת בו ?" היא תתן לך פני עגל כמו פרחה שראתה לראשונה ג'ירף וממלמלת לעצמה: "אין חיה כזו" - ואז תספר לה את הסיפור הבא (סיפור אמיתי אגב): "אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו, ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר-כך מישהו נשען אל הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר, היה ילד בן שלוש. אימו משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים ללא יוצא מן הכלל אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות שבהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים. לא ניתנה שום הכרה". ואז הפני עגל תשאל אותך וואטס דה פוינט - ותמשיך את הסיפור: "אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג`ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם. הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים לפני שניגן בתחנת הרכבת, ג`ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון. כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. הסיפור האמיתי הוא שג`ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת, והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת - האם אנו שמים לב ליופי? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי? אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?" אם היא עדיין לא תבין על מה אתה מדבר - תעבור לבחורה הבאה. עזוב את זה שאני אישית חושב שהכל חארטה והניסוי הזה הוא פלצני אבל הסיפור כסיפור הוא יפה.
