גהנום פולני

[verylate]

גהנום פולני

הפכתי לשפחה לאחרונה. אחרי חיים שלמים ווניליים לחלוטין, אפילו בלי פנטזיות, בלי לקרוא על
הנושא, בלי לצפות בסרטים על שליטה באיטרנט (גם היום לא מושך אותי)
למעשה גם היום לא מגדירה את עצמי כ "שפחה" (גנרית)- אלא רק כשפחה של אדוני- שלו בלבד אין מלבדו.
הפגישות (מה שאתם קוראים סשנים) הם מקום קסום מופרד בכישוף מהזמן והמרחב הרגילים.
שם אני טוטאלית, שם אני שלו בגופי ובנשמתי, שלו לעשות בי כרצונו, שפחה טבעית

אבל כשאני יוצאת וחוזרת לעולם הרגיל מתחיל הגהנום הפולני שלי, כאחת שחונכה בחינוך פוריטני ברמה לא יאומנת
ומתחילים רגשיי האשמה
והבושה
והחרטה
והתדהמה מעצמי
והאגו מרים ראש ולא מאמין למה שהסכמתי לעשות.
והכי מציק זה אני כאמא- איך זה מסתדר עם הדמות החינוכית שאני מנסה להציג לילדים, והשיחות על סקס ומערכות יחסים עם הבת בת העשרה- הן כל ך צבועות ומתחסדות (מצידי) כי מה אני יכולה להגיד?
ואני בטוחה שדברים רעים שקורים ליקירי הם עונש על ההתנהגות שלי...

ואני סובלת ואשמח לעצה....

 

[JamesNox]

תראי

אני חונכתי חינוך דוסי, כך שאני מבין על מה את מדברת. ובעלי ואדוני גדל במשפחה כל כך שמרנית שאני תמיד אומר שהוא היה מעדיף להתקלח בבגד ים.
אבל, וזה אבל גדול מאד, יש דברים שלא צריך בשום פנים ואופן לחלוק עם הילדים. ויש לנו בת מתבגרת, וכשאני מדבר איתה על מערכות יחסים ועל סקס (אני ההורה האחראי על שיחות כאלו, כי הוא עוד עלול לקבל התקף לב ממבוכה), אין שום סיבה שהיא תדע מה קורה בחדר השינה שלנו כשהדלת סגורה.
ואני דמות סופר-חינוכית, והוא עוד יותר, והפלא ופלא - זה לא סותר את העובדה שיש לנו "עיסוקים לשעות הפנאי" שאין סיכוי ביקום שנחלוק איתה.
יתר על כן, גם אם היינו הזוג הכי סטרייטי וונילי ביקום, לא הייתי חולק איתה פרטים. בדיוק כמו שאני, גם בגילי המתקדם, מעדיף להאחז בהנחה שהחסידה הביאה אותי ואת אחיי לעולם, כי אחרת זה אומר שההורים שלי עשו סקס, וזה פשוט לא יכול להיות.

 

[אדון א ח ר]

עצה....

אני מבין את מה שאת כותבת ואכן ישנה בעיה מול מי שאתה ומול מה שאתה.
גם לי יש התנגשות בין צורת דיבור התנהגות בסשנים לביו מה שאני ומי שאני ביום יום.
התנגשות זו הייתה גורמת לי ליסורים בתחילת הדרך משום שהסשן היה בדיוק מה שאני לא ביום יום (הייתי מרצה במכללה).
אך הבנתי שזה מה שעושה לי טוב ונותן לי את הכוח להיות האדם שאני עם סבלנות וכוח להתמודד עם היום יום.
בלי התבלין הזה הייתי בטוח שחוך נפשית ופיזית.
קחי את הסשן בתור מה שמטעין אותך ונותן לך כוח להתמודד עם שאר העולם ואת לא צבועה ומתחסדת את נותנת כלים אמתים ונכונים כל אחד מוצא את דרכו בחיים.
בהצלחה

 

[שוקולדה אחת]

מגיע לך

את צריכה להבין ולהאמין שמגיע לך הסיפוק הזה, הטוב הזה, הבריחה הזאת..
אין לך על מה להרגיש אשמה.

 

[חניתה דרלינג]

את נהנית מזה? זה גורם לך אושר?

זה מה שחשוב.
זאת בסה"כ העדפה מינית, משהו שעושה לך נעים.
אז למה לחשוב ולנתח יותר מדי? תעשי מה שעושה לך טוב, תשמרי על עצמך - וזהו.
ואיך זה קשור לחינוך ילדייך?
זה לא.
זה עניינך הפרטי בלבד, לא עניינם, כמו כל דבר שקשור בסקס (הורים לא עושים סקס! לא?

). שיחות איתם לא אמורות להכיל פרטים מחדר המיטות שלך, בלי קשר מהם הפרטים האלה.

 

[רפאל המתנזר]

בדסמ זה כמו קבלה

אסור על פי חכמינו להתחיל עם זה לפני גיל 40.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

אני רואה את זה ככה:

זה צד בתוכי.
אחד מתוך כמה.
אני אישה, אמא, ילדה, סאבית, דומית, חברה, בת זוג, ומטפלת.
הצד הזה עושה לי טוב בנשמה כשהוא מקבל את היחס שלו ואת המקום שלו.
אין שום סיבה לנסות להעלים אותו, ומצד שני, הוא גם לא כל מהותי.

למה רגשות אשם?

ולגבי הבת שלך,
לא חושבת שזה צבוע.
אני חושבת שללמד אותם את הבסיס של כבוד הדדי במערכת יחסים רומנטית תתן להם יכולת להתמודד עם כל ה"סטיות" שלהם.
הרי בינך ובין ה"אדון" שלך יש תקשורת, כבוד ואהבה. אז מה פה לא בסדר?

 

[רפאל המתנזר]

ניתוח יפה, מיצי

 

[A לוןA]

שנאמר

אתה יכולה להוציא את הפולניה מוורשה, אבל לא את וורשה מהפולניה...

כשהייתי בן 13 בערך והתחלתי להתבגר מינית זה היה מלווה בהמון בושה. ואז יום אחד הסתכלתי על עצמי במראה (אני ממש זוכר את זה) ואמרתי לעצמי- רגע....על מה להתבייש? מי בדיוק נפגע מזה?
וככה בדיוק צריך להתנהל עם הסיפור הזה. אף אחד לא נפגע? את נהנית? הוא נהנה? זה גורם לך להרגיש ולהגשים צד בעצמך שלא הכרת עד עכשיו? מצויין. מה הבושה? מה השיפוטיות? ואיפה בכלל יש פה מקום לאגו?

בקשר לעניין שלך כאמא- שני דברים:
1. מה הקשר בכלל בין התפקוד שלך כאמא לבין התפקוד שלך כאשה מינית? את כאמא צריכה לחנך את ילדייך לכבוד עצמי, קבלת השונה, רדיפה אחרי האושר והגשמה עצמית. כן-הצלפות/לא-הצלפות - מה הקשר בכלל?
2. אני בטוח שאת מחנכת את ילדייך לכיבוד של שלטון החוק, ועדיין נוסעת 120 בכביש החוף. זה לא גורם לך להרגיש צבועה? אז גם זה לא

 

[Dan_Kap_]

התרבות שבה גדלנו מנסה למשטר אותנו

היא מנסה לומר לנו מה אירוטי ומה דוחה, מה יפה ומה מכוער, מה טוב ומה רע.

בדסמ הוא מקום שבו מותר לך להגדיר מחדש מהי אירוטיקה - גרשי מהמוח שלך את הקולות שמנסים להחליף את התגלית החדשה ברגשי אשמה.

לגבי ילדים בגיל ההתבגרות - חינכתי את שתי הבנות שלי בגישה שמין הוא מגרש המשחקים של המבוגרים. שפתיחות וקבלה והנאה אינם משהו להתבייש בו.

ככל שידוע לי עד היום, שתיהן וניליות ואני מקבל זאת בהבנה.

 

[הר געש רדום]

את פשוט צריכה

לקבל את עצמך. כמו שאת. בלי ייסורי מצפון.
לא אומר שפשוט ליישם את זה.
אבל העיקרון פשוט.
זה לא מגדיר אותך, ולא אומר עלייך כלום. זה פשוט משהו שאת אוהבת לעשות, ומספק אותך. זה הכל.
קבלי את עצמך באהבה, והשמיים יתבהרו...