גברים

גברים

נשים שעורכות כאן דיון על גברים כדאי שתדעו שאנחנו והם חושבים אחרת גבר כל הזמן יחפש ויפזול הצידה ואת לא אשמה
 
אמירה כל כך סקסיסטית מזמן לא קראתי.

אנחנו והם? גבר "כל הזמן" יחפש? יפזול הצידה? אשמה? כל מילה כמעט מקפיצה לי פיוז במערכת וכדי לא ליצור קצר חשמלי מהיר עם הכניסה שלך מעדיפה להתאפק ולא לענות. רק תחשבי מאיפה באה האמירה החד משמעית וחד משפטית שלך. (כולל גם הניק שבחרת לעצמך)
 
ממשנתו של הרב עוזי חיטמן

שראיתי אתמול בהופעה. והיה קטע קישור בו ציין שבתורה כתוב כך (ציטוט חופשי מאמירה שלו, אל תתפסו אותי במילה): "ויצור אלוהים את האדם... ויבן אלוהים את האשה..." ועל כך מצטט את רש"י שאומר בערך כך" "לאדם נתן את היצר ולאשה את הבינה" כל הנשים באולם מחאו לו כפיים.
 
ושאלה רצינית של משחקי מילים

יש חיים בלי גבר, כנראה שכן. אבל, האם תרצי לחיות לצידו של גבר בלי חיים?
 

אופה3

New member
יש חיים גם בלי אישה

אולי אנחנו והם חושבים אחרת אבל מי אמר שהבנות לא יחפשו ויפזלו כל הזמן, ולמען האמת גבר לפעמים בוגד כי הוא חרא, אבל ברוב המקרים אני חושבת שגבר שבוגד האישה בבית האשמה, תנסי לבחון את המצבים רוב הגברים שבוגדים הם לא מוצאים בבית את מה שהם רוצים לכן הם יוצאים החוצה לחפש את מה שאין להם שלא תחשבי שאני סולחת או מקבלת בגידה השאלה אם אחרי כל הכעס והעצבים, אנחנו מבינים למה נגרמה הבגידה, יש לפעמים סיבות מוצדקות לזה, אחרי כל הכאבים והסבל שנגרמים מתוצאת הבגידה, יש לקחת את כל השיקולים ולמצוא את הסיבה האמיתית לזה ותאמיני לי שחמישים אחוז מהבגידות נגרמו בגלל הנשים, אין לי כוח, כואב לי הראש, אתה משעמם, רגע הילדים בבית, שנייה עוד לא גמרתי כביסות, אני עייפה היום, אין לי חשק,וכולי וכולי, מעניין איך אני ובעלי חיים באושר ובאושר כבר 7 שנים טפו טפו והאש כל הזמן על אש נמוכה רק שמידי פעם אסור לשכוח להצית אותה.
 

tullana

New member
לא יפה להפיל את האשמה על האישה

שניהם אשמים, ולמה כואב לה הראש? למה היא עייפה? יש לך ילדים? נכון שצריך להשקיע ולטפח מערכת יחסים אבל לא הכל מוטל על כתפי האישה, כשיש חלוקה בנטל המשפחתי הדברים נראים אחרת, אין אשם אחד בתופעה הזו שנקראת "בגידה" אז בבקשה...
 
אפשר להחליף אשמה באחריות?

אפשר להחליף את ה"אישה " וה"גבר" ב"בוגד" ו"נבגד" בימים האחרונים יש איזשהי חלוקה סקסיסטית של גברים בוגדים ונשים נבגדות סולחות/לא סולחות ממשיכות /עוזבות אשמות/לא אשמות ויש לי (אישית כנראה) בעיה עם החלוקה הסכמטית הזו. קודם כל גבר שבוגד יוצר קשר בד"כ עם אישה אז גם נשים בוגדות וגברים נבגדים. שנית-המילה אשמה כבדה עלי, היא מטילה 100% של אחריות על אחד מבני הזוג. ואני חשבתי שבזוגיות יש שניים . שלישית- יש איזשהי נטיה לראות בגידה כספוק צרכים מיניים, ואז "כואב לה הראש" והוא הולך לבגוד בה. אבל בגידה לא בהכרח מתקייימת על רקע זה .יש עוד צרכים לבני אדם (אני חושבת לפחות). אני לא מתעלמת מהחלק של המיניות בחיי זוג. וכאשר זוג באופן קבוע נמנע מיחסי מין-זה מאותת על בעיה.(גם אם זה רק אחד מבני הזוג ה"מסוייג"). אבל לשים את כל המערכת האינטימית והזוגית רק במיטה?
 

סייפן

New member
בגידה-תוצאה

והסיבה כמובן-משהו חסר בבית.אין לי מידע סטטיסטי ומדוייק, אך לפי דעתך ולפי דעת אחרים הסיבה/ות לכך הן כשלונן של הנשים לספק את צרכי הגברים. החיים לפניך, מאחלת לך המון כוח והצלחה, ואל תשכחי לבדוק את האש (מציעה לך להגביר אותה מפעם לפעם שלא ישעמם). סייפן
 

אופה3

New member
אני רואה שנוצר פה מעין דיון מעניין

אז כן מה שאמרתי הוא לא כוללני, ולא בדיוק מסביר את כל מה שאני חושבת ומייצגת, בסך הכל אמרתי באותו הרגע מה שחשבתי, נכון בגידה היא באמת האשמה של השתיים, בגידה היא גם כישלונם של הגברים שלא מצליחים לספק את נשותיהם, ומערכת הנישואים לא נגמרת ומתחילה רק במיטה אלא בכל מה שקשור מסביב, יש בה הרמוניה ואהבה והמון וכנות, לא הכל מתחיל ונגמר בסקס, אבל גם אלה שבוגדים אכן לא מצדיקים את הבגידה במובנים של חוסר סקס, אלא גם באופן כללי גם מחוסר יחס אנושי מצד בן בת הזוג יש עוד הרבה סיבות מוצדקות לבגידות ואכן שתי הצדדים אשמים.
 

karin45

New member
בזוגיות השניים אחראים אבל...

כולן אומרות שאם גבר בוגד חסר לו בבית לכן מחפש בחוץ האם אנחנו הנשים צריכות כל הזמן להיות עסוקות ולחשוב האם עשינו משהו לא בסדר... לחשוב על כל מילה שנגיד... לחשוב שאם עלינו במשקל 2 קילו... האם גיהצתי לו את החולצה שהוא רוצה ... האם בישלתי לו את האוכל שאוהב... האם עשיתי איתו מספיק סקס... ואם לא נעמוד בקריטריונים שלו יבגוד אז... אנחנו משתדלות עושות הכל כדי שיהיה מרוצה ומגלות שבכל זאת בגד ושואלות את עצמנו - למה?
 

yisrael

New member
בזוגיות השניים שותפים אבל...

בכל מצב של בגידה שומעים תמיד את ה"אבל". תבדוק\תבדקי את עצמך מה את\ה עשית לקשר למה הוא\ היא הגיע\ה וכו´ וכו´ עד זרא. וזה נכון שזוגיות היא של שניים ושני בני הזוג שותפים לכל מה שקורה או לא קורה בה. אבל.. וזה אבל גדול. לדעתי רק מי שבוגד הוא שאחראי למעשיו ואינו יכול להטיל שום אחריות על אף אחד מלבד עצמו וזה ממש לא משנה אם זהו גבר או אישה. אם משהו לא בסדר אפשר לעשות הרבה דברים אחרים. אפשר "להפוך שולחן" אפשר לא להמשיך כך, אפשר ללכת ליעוץ או ללכת בכלל. ואם לבסוף מחליטים לבגוד - אז "להיות גבר" (כמה שוביניסטי) ולקחת את האחריות כולה ולא להתחיל לספר סיפורים על חלקו של השני. ישראל
 
אחריות,אשמה, סיבה ותוצאה גם-

האחריות לעצם מעשה הבגידה של הבוגדני-חד משמעי. הסיבות שהביאו אותו/ה לפתרון של בגידה שייכות לשניהם. ההבדל בין הבעיה,הסיבה- וההחלטה, הפעולה,התוצאה. על הבחירה בבגידה אחראי רק ואך(איך עושים מילים מודגשות?) זה שבוגד. על המניעים, על האווירה, על הצרכים, על הרצונות,-זוהי כבר הזוגיות בה שותפים לדעתי הצנועה השניים.
 
נשמע יפה ברמה אידיאליסטית

אבל אני מצטט ממך: "אני עכשיו בבית כולי ונותן לזה את המקום שצריך לתת אבל אני מרגיש בן חורין ואם האהבה תיקרה בדרכי - אאסוף אותה אל ליבי ללא היסוס". ואם לא היינו כולנו בני אדם, עם היסוסים, חולשות והתלבטויות, לא היינו מתכתבים כאן.
 

yisrael

New member
לאיש המערות ולקארין

תשובתי היתה לקארין שחיפשה את האשם בעצמה וכאב לי לראות את זה. מי שבוגד שיקח אחריות. ולגבי מה שכתבתי בעבר: יש כלל שאני מאוד מעריך והוא - לא מתביישים במה שעושים ולא עושים מה שמתביישים בו. אם אתה בוגד (וזה כולל אותי) תהיה ישר, תיקח אחריות ותישא במחיר, ואם אתה לא יכול לשאת במחיר - אל תעשה את זה. אני לא בטוח שלא אבגוד ובמצבי אולי סביר יותר שכן. אם זה יקרה, האחריות תהיה שלי בלבד. לזה התכוונתי.
 
נעליים משומשות תמיד נורא נוחות לרגל

מתרגלים אליהן. הן קצת מרופטות כבר הצבע דהה אבל הן רכות נעימות ונוחות לנעילה. בבוקר ,בלי לחשוב פעמיים מכניסים את הרגל לנעל לא מביטים בה איך היא ניראית בכלל תנועה אוטומטית מורגלת של שנים. לפעמים נישואים נהיים כמו נעליים. ממש לא הייתי הולכת למקומות שאת מחפשת את הסיבות בחולצה המגוהצת, במשקל, ובאוכל המבושל. אדם (גבר/אישה ) שבוגד יש לו סיבה לכך. הסיבה לעיתים אישיותית שלו(חסכים, חרדות,מאווים ועוד) לעיתים האינטרקציה הזוגית. צרכים לא ממומשים בזוגיות שפעם לא הציקו לו ועכשיו יותר. ולעיתים כי בא לו לנעול לפעמים נעל חדשה ומבריקה ולא איכפת לו באיזה מחיר.
 

אופה3

New member
לאחותו של שיקספיר ולכולם

נעלים משומשות באמת מאוד נוחות אך אם באמת חושבים על ההשואה שלך של חיי הנישואים לנעל אז מצבנו גרוע, כי כל מי שמתייחס לנישואים כנוחים, ואוטומטיים טועה ובגדול, משום שחיי הנישואים אינם צריכים להפוך לתנועות אוטומטיות כמו נעילת נעליים, אם אין בחיי הנישואים גיוונים, שיפורים, רעיונות חדשים ועוד דברים כאלה אז באמת חבל לנו על הזמן, ייתכן שפה טמון ההסבר לבגידה,ואם ישנם צרכים לא ממומשים בחיי הזוגיות שלנו אז זה ממש לא בסדר כי הזוגיות חוץ מזה שהיא בנויה על אהבה ואמון וכנות היא בנויה גם על סיפוקי הצרכים של בנ/ות זוגנו לחיים. חיי הזוגיות והאהבה שלנו חייבים להיות מורכבים מהרבה שינוים לווא דווקא קיצונים אלא כמו שאמרתי כבר קודם שומרים על אש נמוכה אבל לא לשכוח להצית אותה ועם אפשר פעם בשבוע מה טוב פעמיים בשבוע עוד יותר טוב. חוץ מזה לפני שאנחנו זוג אנחנו גם בני אדם עם רגשות ומחשבות, עם סיפוקים שונים מהחיים, ואנחנו צריכים ללמוד לוותר גם לפעמים, אבל בתור זוג נשוי או לא אנחנו חייבים למצוא את הדרך לחיות ביחד וגם לספק את עצמנו מבלי לפגוע אחד בשני. אני מקווה שאני לא בלבלתי אותכם אני פשוט מנסה להסביר את עצמי ולא תמיד זה יוצא לי טוב
 
על עוגות תפוחים במקום נעלים ישנות

כתבתי תשובה שלמה שנמחקה וטוב שנמחקה. הריח של העוגה שלך נשמע לי ריח טרי וצעיר ואני לא אומרת את זה ממקום של התנשאות(כשתגדלי תביני) אלא של איזשהי ראיית עולם קצת נאיבית אולי ומלאה בצריך ולא צריך נכון ולא נכון. אבל אם אנחנו במאפיה דווקא, איש אחד, ידיד שלי, בן 50 בערך ,באמצע החיים נשוי "טוב" אוהב את אשתו. היא כנראה גם אוהבת אותו. יש שלשה ילדים, כלב וחתול. היא אופה עוגות מצויינות, תפוחים וגבינה, ופאי אגוזים והוא אוהב את העוגות שלה. וטוב להם ביחד , בחיים, ובמיטה. אבל הוא רוצה לטעום עוגה אחרת עוגה שתחזר אחריו קצת שתתלהב ממנו עוגה שיהיה לה בעיקר טעם "אחר". והוא חושש , והוא מתלבט הוא הציע לאישתו"חלופי זוגות" "נשואין פתוחים" והיא הביטה בו בעיניים היפות שלה ואמרה לו"מה , העוגות שלי לא מספיק טובות בשבילך?" וכל כך נעלבה. הוא לא רוצה לפגוע בה ולא העלה את הנושא שנית. אבל הוא עדיין מתלבט. לטעום עוגה אחרת, בשקט, בסתר, בלי שאשתו תדע או להישאר עם עוגת התפוחים שלו?
 
התחלתי לענות לקארין ויצאה תיזה

קארין יקרה. אני רוצה להזכיר משהו מהודעתך הראשונה בפורום. מה שלך היה חסר זה שיחות נפש, לא רק שיחות טכניות. אולי עוד משהו. ואת קבעת לעצמך את הגבול לקשר בתחום הוירטואלי בלבד אבל שם הגעת לאינטימיות והחזרת לעצמך את הבטחון העצמי. בנסיבות כמו שלך, מישהי אחרת, או מישהו אחר, היה קובע לעצמו גבול אחר אולי וראינו כאן דוגמאות. ויש בני זוג שיראו גם בשיחות וירטואליות בגידה, וכבר היה מי ששרף את אשתו וילדיו בגלל זה. חלק מהשחיקה, ואחותו של שקספיר המשילה בהמשך את העניין לנעליים משומשות, היא בעצם התרגלות וקבלת בן הזוג כמובן מאליו. השיחות הופכות להיות טכניות ולוגיסטיות בעיקר. כמו מקום עבודה. מאבדים את הסבלנות, מצפים ל"תיפקוד" ומבקרים "חוסר תיפקוד". כשאני מצליח כבר לדבר עם אשתי על מה חסר לי מבחינה רגשית והיא עונה לי שהיא היתה רצה לשוק ועם הילדים לחוגים בקצה השני של העיר, אני מבין את הפער בין ראית ההשקעה בעיניה ומה אני צריך. ואולי אני ראיתי במאמצים שהשקיעה דבר מובן מאליו ולא הבעתי אליהם הערכה מיוחדת והיא אולי ציפתה לכך ונפגעה. לכן השניים אחראים לזוגיות. תמיד. לא רק להבין כל אחד מה חסר לשני ומה הוא צריך, אלא גם הבהרה לבן הזוג מה אני צריך ומה חסר לי. וממה שאני מכיר, בדרך כלל אנחנו נמנעים לבקש ולהביע את צרכינו. שם מתחילה הפגיעה הראשונה באינטימות. "לא נעים", "ילדותי", "אגואיסטי", "היא/הוא עובד/ת קשה, מה נדרוש גם לעצמנו", כל מיני תירוצים להמנע מלבקש. אבל התסכול נשאר והרגישות לפגיעה גדלה כי תמיד ניפגע באותו מקום ובן הזוג אפילו לא יודע. מכאן לדעתי, שמניעת שחיקה מתחילה בדיבור גלוי על "מה אני רוצה", "מה אני צריך", יחד עם הקשבה והבנה של אותן אמירות מצד בן הזוג. ורק הקשבה והבנה לא יעזרו אם לא יהיה נסיון לענות על הצרכים או לאמר בגלוי מדוע קשה לי לענות לצורך כזה או אחר ולמצוא חלופה, ביחד.
 
למעלה