משוטט בדרכים
New member
גברים על דרך המשי
אהלן אנשים, אחרי אי אילו התכתבויות, החלטתי שהגיע הזמן לפרוע קצת חובות וניצלתי את החג הקצר לקפיצה וביקור היכרות עם שלושה בחורים מבורסה – טורקיה, שאיתם אני בקשר כבר זמן מה. לא היה צריך הרבה כדי לשכנע אותי לבקר שם – שווקים וחאנים, בדים ומשי, מסגדים ובתי כנסת, לחמג'ון וסוטלאצ', והרבה הרבה גברים יפים (ורגישים). רק 4 ימים היו ברשותי והרבה תוכניות לדחוס לתוכם. באיסטנבול נחתתי ב-22:00 וברציף המעבורות הפקיד אמר שאין מקום לכל המעבורות של מחרת בבוקר, אלא רק למעבורת האחרונה של אותו יום. ככה מצאתי את עצמי בחצות משייט בים מרמרה לכיוון YALOVA, ב-1:00 מושיט יד בצומת חשוכה לאוטובוסים על כביש איסטנבול-בורסה וב-2:30 נכנס למלון שהספר המליץ, על מנת למצוא חדר. בורסה ניערה אותי בשעת בוקר מוקדמת בחום ולחות בלתי נסבלים, שגורמים גם לגברים המקומיים להזיע (יאמי). את גוקהן פגשתי לראשונה בשעת צהריים חמה, ליד המסגד הגדול, מול הבריכה שצליל מזרקות המים בה יכול לקרר אפילו ביום החם ביותר. לבריכה הזאת עוד יהיה תפקיד בעתיד. משקפי שמש, גופיה צמודה, 180 ומשהו ס"מ שחומים חייכו מולי. הלכנו לאכול (יש כל כך הרבה אוכל טוב בבורסה, למה דווקא אוכל איטלקי ?!). גוקהן סיפר שהוא עובד במחשבים (ומתעניין גם בזמנו הפנוי), שהוא לא סיפר להורים שלו שהוא הומו כי בטורקיה זה עניין טעון (למרות שהם תפסו אותו על חם עם מי שהיה חבר שלו), הוא כבר רוצה לעזוב את הבית ולגור בנפרד מההורים שלו (למרות שהוא תומך בהם כלכלית ומסיע אותם לכל מקום). הוא פגש לא מזמן באיסטנבול בחור יפיפה שגדל במזרח אנאטוליה (להבדיל מאנטליה) שאמר לו שהוא הומו. רק בשביל להבין – מי שמגיע ממזרח טורקיה ומודה שהוא הומו זה כמעט כמו איש חיזבאללה שיודה שהוא משתף פעולה עם ישראל בזמן המלחמה. דרוש לא מעט אומץ ועוד יותר בחלקים מוסלמים שמרניים. למי שאוהב גברים מחוספסים, אמיתיים, ישירים, עם הרבה כבוד, כאלה שנוגעים המון אבל נותנים מרווח נשימה, אמוציונאליים – טורקיה זה מקום כלל לא רע לפגוש המון כאלה. וגוקהן היה אחד מהם. דיברנו הרבה – על העבודה שלו, על החבר הקודם שאיתו תפסו ההורים 'על חם', על איך מתייחסת החברה הטורקית להומואים, על מקומות בילוי באיסטנבול ועוד הרבה. אחרי פגישה שניה איתו, נפרדנו בנשיקות ובהבטחה לשמור על קשר. את תוגרול פגשתי ביום חם. מה זה חם – לוהט. ועם זעה נוטפת על העור השחום שלו – זה נראה לוהט עוד יותר. בחור טורקי ששונה כל כך מהדימוי הממוצע – אנגלית משובחת, הומו מחוץ לארון אבל רק לחברים (גם זה הישג), איש שטייל בעולם, שחקן תיאטרון שמופיע במדינות שונות, מורה לאנגלית, טיפוס חם וחכם. סחבתי אותו לכפר מקסים במורדות הרי האולודא המקיפים את בורסה. שם, בחום הכבד אפשר היה לראות את הזיעה ניגרת על הידיים השריריות שלו. יום שלם בילינו ובערב הלכנו למסעת דגים ברחוב היהודי (YAHUDI SOKAK) בבורסה. שוב – נפרדנו בנשיקות ובהבטחה להתראות בקרוב. אבל הפגישות עם סלג'וק היו ללא ספק הפגישות ההזויות ביותר. בפעם הראשונה נפגשנו כמעט בחצות, ליד המסגד הגדול, בגן, איפה שהעצים והדשא והמזרקה שלא מפסיקה להזרים מים. מעט אנשים ישבו על ספסלים תחת העצים הגדולים. מתוך החושך הוא הגיח פתאום – עם גופייה צמודה ונעלי עור. באנגלית שבורה (שלו) וטורקית שבורה (שלי) דיסקסנו על הרבה דברים. הוא היה המוזר משלושתם – טיפוס שקט ומופנם אבל עם דעות מעניינות מאוד. בשלב מסויים הוא התחיל לדבר קצת יותר, ובעיקר על החבר הבריטי שהיה לו למשך 3 שנים ו-12 מפגשים. הרגשתי שהוא בחור רגיש מאוד, גם בגלל שהוא עובד עם חולי סוכרת ויש לו אנרגיה טובה כשהוא עם אנשים. ההורים שלו גרים בטרבזון שלא רחוקה מהגבול עם גרוזיה. אף אחד לא יודע שהוא הומו וכנראה שגם לא ידע בזמן הקרוב. אחרי שדיברנו על מצריים הוא הזמין אותי לראות תמונות של פרעונים אצלו בבית. אבל בגלל שהיה מאוחר מאוד וגם בגלל שחששתי לעלות אליו הביתה (כי הוא היה מוזר למדי), אמרתי לו שניפגש מחר. למחרת בלילה, אחרי רבענו להיפגש שוב – ליד המסגד הגדול. בשעת לילה הסתובבו במקום עדיין שוטרים במדים כחולים, מזכירים שאנחנו עדיין במדינה מוסלמית. שוב הוא הגיח מתוך החשיכה. ישבנו על הדשא שהיה מיפלט קריר מהחום וקישקשנו. פתאום הגיעה זקנה לבושה סחבות, מסתכלת עלי ומתחילה למלמל ולצחוק. סיטואציה הזויה ביותר. עומדת, ומלמלת וצוחקת. הוא ניסה לגרש אותה כמו שמגרשים כלב אבל זה לא הלך. אז הוא מצא עיתון זרוק ועשה ממנו כדורים והתחיל לזרוק עליה בליווי קללות בכורדית – כי היא היתה כורדית. זה עזר והיא הסתלקה. אחרי שהוא הציל אותי מידיה – הרגשתי שאני כבר יכול לסמוך עליו. הלכנו אליו לדירה. אחרי הליכה של חצי שעה ברחובות חשוכים הגענו לבניין ישן. קומה חמישית בלי מעלית, מורידים נעליים בפתח הבית ונכנסים. בית פשוט יותר עם שטיחים וטלוויזיה. שם הוא דאג לי כמו לילד – הביא לי פירות, האכיל אותי בגבינה עם כפית והראה לי תמונות מהשירות הצבאי שלו. אין ספק שהוא היה החייל הכי יפה במחלקה. מה שכן – לא נראה שהוא עשה כל כך הרבה בשירות הצבאי שלו, בעיקר הצטלם עם החבר'ה. נפרדנו ב-2 בלילה והוא התעקש ללוות אותי חזרה למלון – הליכה ארוכה – למרות שהיה צריך להתחיל לעבוד ב-8 למחרת בבוקר. נפרדנו לא לפני שהבטחתי לו שכשאני חוזר לבורסה – אני ישן אצלו. בוודאות. אה...ועוד לא דיברנו על האוכל הנפלא, והאנשים הנחמדים, וההרים, וים מרמרה... אבל אין צורך לדאוג – טורקיה לא הולכת לשום מקום... אז איך זה נשמע ??
אהלן אנשים, אחרי אי אילו התכתבויות, החלטתי שהגיע הזמן לפרוע קצת חובות וניצלתי את החג הקצר לקפיצה וביקור היכרות עם שלושה בחורים מבורסה – טורקיה, שאיתם אני בקשר כבר זמן מה. לא היה צריך הרבה כדי לשכנע אותי לבקר שם – שווקים וחאנים, בדים ומשי, מסגדים ובתי כנסת, לחמג'ון וסוטלאצ', והרבה הרבה גברים יפים (ורגישים). רק 4 ימים היו ברשותי והרבה תוכניות לדחוס לתוכם. באיסטנבול נחתתי ב-22:00 וברציף המעבורות הפקיד אמר שאין מקום לכל המעבורות של מחרת בבוקר, אלא רק למעבורת האחרונה של אותו יום. ככה מצאתי את עצמי בחצות משייט בים מרמרה לכיוון YALOVA, ב-1:00 מושיט יד בצומת חשוכה לאוטובוסים על כביש איסטנבול-בורסה וב-2:30 נכנס למלון שהספר המליץ, על מנת למצוא חדר. בורסה ניערה אותי בשעת בוקר מוקדמת בחום ולחות בלתי נסבלים, שגורמים גם לגברים המקומיים להזיע (יאמי). את גוקהן פגשתי לראשונה בשעת צהריים חמה, ליד המסגד הגדול, מול הבריכה שצליל מזרקות המים בה יכול לקרר אפילו ביום החם ביותר. לבריכה הזאת עוד יהיה תפקיד בעתיד. משקפי שמש, גופיה צמודה, 180 ומשהו ס"מ שחומים חייכו מולי. הלכנו לאכול (יש כל כך הרבה אוכל טוב בבורסה, למה דווקא אוכל איטלקי ?!). גוקהן סיפר שהוא עובד במחשבים (ומתעניין גם בזמנו הפנוי), שהוא לא סיפר להורים שלו שהוא הומו כי בטורקיה זה עניין טעון (למרות שהם תפסו אותו על חם עם מי שהיה חבר שלו), הוא כבר רוצה לעזוב את הבית ולגור בנפרד מההורים שלו (למרות שהוא תומך בהם כלכלית ומסיע אותם לכל מקום). הוא פגש לא מזמן באיסטנבול בחור יפיפה שגדל במזרח אנאטוליה (להבדיל מאנטליה) שאמר לו שהוא הומו. רק בשביל להבין – מי שמגיע ממזרח טורקיה ומודה שהוא הומו זה כמעט כמו איש חיזבאללה שיודה שהוא משתף פעולה עם ישראל בזמן המלחמה. דרוש לא מעט אומץ ועוד יותר בחלקים מוסלמים שמרניים. למי שאוהב גברים מחוספסים, אמיתיים, ישירים, עם הרבה כבוד, כאלה שנוגעים המון אבל נותנים מרווח נשימה, אמוציונאליים – טורקיה זה מקום כלל לא רע לפגוש המון כאלה. וגוקהן היה אחד מהם. דיברנו הרבה – על העבודה שלו, על החבר הקודם שאיתו תפסו ההורים 'על חם', על איך מתייחסת החברה הטורקית להומואים, על מקומות בילוי באיסטנבול ועוד הרבה. אחרי פגישה שניה איתו, נפרדנו בנשיקות ובהבטחה לשמור על קשר. את תוגרול פגשתי ביום חם. מה זה חם – לוהט. ועם זעה נוטפת על העור השחום שלו – זה נראה לוהט עוד יותר. בחור טורקי ששונה כל כך מהדימוי הממוצע – אנגלית משובחת, הומו מחוץ לארון אבל רק לחברים (גם זה הישג), איש שטייל בעולם, שחקן תיאטרון שמופיע במדינות שונות, מורה לאנגלית, טיפוס חם וחכם. סחבתי אותו לכפר מקסים במורדות הרי האולודא המקיפים את בורסה. שם, בחום הכבד אפשר היה לראות את הזיעה ניגרת על הידיים השריריות שלו. יום שלם בילינו ובערב הלכנו למסעת דגים ברחוב היהודי (YAHUDI SOKAK) בבורסה. שוב – נפרדנו בנשיקות ובהבטחה להתראות בקרוב. אבל הפגישות עם סלג'וק היו ללא ספק הפגישות ההזויות ביותר. בפעם הראשונה נפגשנו כמעט בחצות, ליד המסגד הגדול, בגן, איפה שהעצים והדשא והמזרקה שלא מפסיקה להזרים מים. מעט אנשים ישבו על ספסלים תחת העצים הגדולים. מתוך החושך הוא הגיח פתאום – עם גופייה צמודה ונעלי עור. באנגלית שבורה (שלו) וטורקית שבורה (שלי) דיסקסנו על הרבה דברים. הוא היה המוזר משלושתם – טיפוס שקט ומופנם אבל עם דעות מעניינות מאוד. בשלב מסויים הוא התחיל לדבר קצת יותר, ובעיקר על החבר הבריטי שהיה לו למשך 3 שנים ו-12 מפגשים. הרגשתי שהוא בחור רגיש מאוד, גם בגלל שהוא עובד עם חולי סוכרת ויש לו אנרגיה טובה כשהוא עם אנשים. ההורים שלו גרים בטרבזון שלא רחוקה מהגבול עם גרוזיה. אף אחד לא יודע שהוא הומו וכנראה שגם לא ידע בזמן הקרוב. אחרי שדיברנו על מצריים הוא הזמין אותי לראות תמונות של פרעונים אצלו בבית. אבל בגלל שהיה מאוחר מאוד וגם בגלל שחששתי לעלות אליו הביתה (כי הוא היה מוזר למדי), אמרתי לו שניפגש מחר. למחרת בלילה, אחרי רבענו להיפגש שוב – ליד המסגד הגדול. בשעת לילה הסתובבו במקום עדיין שוטרים במדים כחולים, מזכירים שאנחנו עדיין במדינה מוסלמית. שוב הוא הגיח מתוך החשיכה. ישבנו על הדשא שהיה מיפלט קריר מהחום וקישקשנו. פתאום הגיעה זקנה לבושה סחבות, מסתכלת עלי ומתחילה למלמל ולצחוק. סיטואציה הזויה ביותר. עומדת, ומלמלת וצוחקת. הוא ניסה לגרש אותה כמו שמגרשים כלב אבל זה לא הלך. אז הוא מצא עיתון זרוק ועשה ממנו כדורים והתחיל לזרוק עליה בליווי קללות בכורדית – כי היא היתה כורדית. זה עזר והיא הסתלקה. אחרי שהוא הציל אותי מידיה – הרגשתי שאני כבר יכול לסמוך עליו. הלכנו אליו לדירה. אחרי הליכה של חצי שעה ברחובות חשוכים הגענו לבניין ישן. קומה חמישית בלי מעלית, מורידים נעליים בפתח הבית ונכנסים. בית פשוט יותר עם שטיחים וטלוויזיה. שם הוא דאג לי כמו לילד – הביא לי פירות, האכיל אותי בגבינה עם כפית והראה לי תמונות מהשירות הצבאי שלו. אין ספק שהוא היה החייל הכי יפה במחלקה. מה שכן – לא נראה שהוא עשה כל כך הרבה בשירות הצבאי שלו, בעיקר הצטלם עם החבר'ה. נפרדנו ב-2 בלילה והוא התעקש ללוות אותי חזרה למלון – הליכה ארוכה – למרות שהיה צריך להתחיל לעבוד ב-8 למחרת בבוקר. נפרדנו לא לפני שהבטחתי לו שכשאני חוזר לבורסה – אני ישן אצלו. בוודאות. אה...ועוד לא דיברנו על האוכל הנפלא, והאנשים הנחמדים, וההרים, וים מרמרה... אבל אין צורך לדאוג – טורקיה לא הולכת לשום מקום... אז איך זה נשמע ??
