גביע העולם
אתמול חזרתי מסבב תחרויות גביע העולם באיטליה. לצערי הרב לא נחלתי שם הצלחה רבה, או במילים אחרות = אכזבה קשה. ביום הראשון היתה תחרות שהיתה אמורה להיות למרחק הקצר, ושונתה למרחק הבינוני (מעל 30 ק"מ של רכיבה). זינקתי כמעט אחרון, כך שידעתי מה הזמן הצפוי למנצח ומה הזמנים שהוכרזו למי שהוזנק קודם בנקודת המים. התחלתי טוב והגעתי לתחנת המים (מספר 8) בזמן טוב שמיקם אותי במקום טוב באמצע (דירוג בערך במקום 30). בדרך עקפתי את נציג אירלנד שיצא 6 דקות לפני, ספרדי ועוד אחרים. בין תחנה 10 ל11 נקרעה לי השרשרת. תיקנתי אותה ויצאתי שוב, אך התיקון לא הצליח ובדרך לתחנה 13 השרשרת נקרעה שוב. תיקנתי שוב, אך ביציאה מתחנה 14 שוב התפרקה. לרוע המזל בחרתי לצאת למסלול ה"קצר" בלי תיק, וכך השארתי בתיק את חולית הפלא שבעזרתה ניתן לחבר במהירות ויעילות בשטח. בקיצור, אחרי הפעם השלישית, כשלפני עוד 4 תחנות לסיום והזמן כבר לא משהו, החלטתי לחתוך. אחרי התחרות מיד החלפתי שרשרת, בדקתי והכל נראה תקין. ביום השני = תחרות המרחק הארוך = כמעט 50 ק"מ (49.6), יצאתי בתקוות חדשות. הפעם התחלתי בניווט חלש, אך מהר התאפסתי. הבעייה היתה שהשרשרת התחילה לקפץ בעצבנות, במיוחד בהילוכים המהירים. סיימתי את התחרות הארוכה, אך כבר ללא כל תקוות. פשוט ידעתי שבגלל תפקוד האופניים הייתי רחוק מיכולתי, ולכן לא היה כל סיכוי. ועוד כמה מילים על התחרות עצמה - מחד הארגון הכללי היה טוב מאוד, אבל מאידך, מבחינה מקצועית זו היתה לדעתי התחרות הבינלאומית הכי פחות מעניינת שהייתי (בלגיה,צרפת,אוסטריה,הונגריה ושוב צרפת), במיוחד ביום השני. האזור היה נחמד, אך שטוח למדי ולא מרשים במיוחד. בשטח היו דרכים סלולות רבות, ורוב היום השני היה בגמיעת מרחקים ארוכים על אוטוסטרדות. כך שגם מבחינה טכנית לא היה מעניין במיוחד. היו הרבה לגים ארוכים מקצה מפה לקצה השני (1:15000), שלא ניתן לראותם במלוא אורכם על מתקן האופניים. להתראות ביער משואה.
אתמול חזרתי מסבב תחרויות גביע העולם באיטליה. לצערי הרב לא נחלתי שם הצלחה רבה, או במילים אחרות = אכזבה קשה. ביום הראשון היתה תחרות שהיתה אמורה להיות למרחק הקצר, ושונתה למרחק הבינוני (מעל 30 ק"מ של רכיבה). זינקתי כמעט אחרון, כך שידעתי מה הזמן הצפוי למנצח ומה הזמנים שהוכרזו למי שהוזנק קודם בנקודת המים. התחלתי טוב והגעתי לתחנת המים (מספר 8) בזמן טוב שמיקם אותי במקום טוב באמצע (דירוג בערך במקום 30). בדרך עקפתי את נציג אירלנד שיצא 6 דקות לפני, ספרדי ועוד אחרים. בין תחנה 10 ל11 נקרעה לי השרשרת. תיקנתי אותה ויצאתי שוב, אך התיקון לא הצליח ובדרך לתחנה 13 השרשרת נקרעה שוב. תיקנתי שוב, אך ביציאה מתחנה 14 שוב התפרקה. לרוע המזל בחרתי לצאת למסלול ה"קצר" בלי תיק, וכך השארתי בתיק את חולית הפלא שבעזרתה ניתן לחבר במהירות ויעילות בשטח. בקיצור, אחרי הפעם השלישית, כשלפני עוד 4 תחנות לסיום והזמן כבר לא משהו, החלטתי לחתוך. אחרי התחרות מיד החלפתי שרשרת, בדקתי והכל נראה תקין. ביום השני = תחרות המרחק הארוך = כמעט 50 ק"מ (49.6), יצאתי בתקוות חדשות. הפעם התחלתי בניווט חלש, אך מהר התאפסתי. הבעייה היתה שהשרשרת התחילה לקפץ בעצבנות, במיוחד בהילוכים המהירים. סיימתי את התחרות הארוכה, אך כבר ללא כל תקוות. פשוט ידעתי שבגלל תפקוד האופניים הייתי רחוק מיכולתי, ולכן לא היה כל סיכוי. ועוד כמה מילים על התחרות עצמה - מחד הארגון הכללי היה טוב מאוד, אבל מאידך, מבחינה מקצועית זו היתה לדעתי התחרות הבינלאומית הכי פחות מעניינת שהייתי (בלגיה,צרפת,אוסטריה,הונגריה ושוב צרפת), במיוחד ביום השני. האזור היה נחמד, אך שטוח למדי ולא מרשים במיוחד. בשטח היו דרכים סלולות רבות, ורוב היום השני היה בגמיעת מרחקים ארוכים על אוטוסטרדות. כך שגם מבחינה טכנית לא היה מעניין במיוחד. היו הרבה לגים ארוכים מקצה מפה לקצה השני (1:15000), שלא ניתן לראותם במלוא אורכם על מתקן האופניים. להתראות ביער משואה.