גבו

[לילך חיים יום טוב]

גבו

שאלה לי- במקום אחר קראתי שגבו מדבר על הקרבה וקבלה. לתת כדי לאזן חוב קוסמי,אם רוצים לקבל מתנה,לקחת בחשבון שתידרש עבורה הקרבה. פה הבנתי פירוש קצת שונה,ואשמח אם מישהו יכול לפרט מעט לגבי הרון הזה. הוא חוזר אצלי הרבה בזמן האחרון,וכנראה המסר שלו לא מובן לי עד הסוף. תודה,וחתימה טובה, לילך

 

[לאונרדו האחת]

המפתח שלך זה דווקא לגוז לדעתי

הקרבה וקבלה מתוך שאיפה לתת חוב קוסמי ליקום ... משמעו הכל כתוב מראש משמעו זיכרי דרכך משמעו רון המיים לגוז - זירמי היי הנתיב והמיים גם יחד. ההודים קוראים למה שגבו אומר - "קרמה" הסיבה שקשה לנו להבין את ההודים זה שהם לא נאבקים... תחשבי על זה בודהה הורה זאת באופן ברור (הספר סידהרטא של הרמן הסה..) שנה טובה וחתימה טובה

 

[לילך חיים יום טוב]

ליאו,יקירה

אז בעצם-זרימה מתוך זה שהכל כתוב,שהכל זה קבלה ונתינה, שהמתנות בדרך יגיעו במילא. כלומר,להיות בנתינה ולא להתעסק באיך ומה,כשאת זורמת ומאפשרת לאחרים לקבל ממתנותייך(לאו דווקא חומריות),האיזון כבר יגיע מעצמו. במילים אחרות,זה גם-לסמוך..... צודקת,עכשיו נפל האסימון. אגב,קארמה לא פשוטה אפשר להמתיק,זה הרעיון של הדארמה, לא חייבים לבחור בסבל.אולי באמת הזרימה היא המתנה אחרי הקארמה,דארמה וההכל כתוב, היכולת לזרום ולסמוך. תודה,מתוקה,זה מעניין... לילך

 

[עומר בריגר]

אין סוף למה שאפשר להגיד על גבו...

סה"כ, כשמגיעים לצומת כזו, חשוב לזכור שהאמת היא אחת, מילים להגיד אותה - יש הרבה. גבו, כמו שאני מבינה אותו, מדבר בדיוק על מה שאמרת. הוא מדבר על האיזון בין היכולת שלי לתת, לבין היכולת שלי לקבל. הוא מדבר על מעשה של ניתנה ו/או קבלה, כמו יצירת חוזה. הוא מדבר על לקבל בלב פתוח, לתת בלב פתוח, ולא לנהל חשבונות. הוא מדבר על חוזה של ידידות שנוצר בין הנותן למקבל, כשהחלפת הידיים נעשית בלב פתוח. הבוקר קראתי לאוהב, הבן הצהוב שלי, את החתול במגפיים. זה גירסה לא משהו לאגדות ילדים, אבל הפתיע אותי כמה גבו יש בסיפור הזה. החתול במגפיים הולך למלך, ומציע לו בשר ציד מאת הדוכס שאת שמו הוא הרגע המציא. זהו. אחרי שהחתול נותן את בשר הציד הוא הולך משם. הוא לא נותן את הציד כדי לקבל משהו (אמנם, הוא ערמומי, את זה נגלה אחר כך, אבל בשלב הזה הוא רק מציע מנחה). אחרי איזה זמן, החתול מזהה שהמלך עובר בכרכרה באיזור, ולכן הוא מבקש את עזרתו. המלך יעזור, בטח יעזור, הוא זוכר שקיבל בשר מהחתול בשם הדוכס. ככה התחילה מערכת יחסים - גבו - בין החתול במגפיים והמלך. אני מקווה שקצת הארתי על הרון המדהים הזה...

 

[לילך חיים יום טוב]

תודה,עומר,

עכשיו,בעיצומו של יום-כיפור, הבנתי לגמרי את המשמעות של גבו שחזר והופיע אצלי. תודה לשתיכן על הארת הרון הזה עבורי, ממש התרגשתי מדבריכן,מפני שזה כמו להניח את החלק האחרון בפאזל.... תודה,וחתימה טובה, לילך

 

[לאונרדו האחת]

לילך מעניין אותי למה,

אמרת את זה - "אגב,קארמה לא פשוטה אפשר להמתיק,זה הרעיון של הדארמה, לא חייבים לבחור בסבל.אולי באמת הזרימה היא המתנה אחרי הקארמה,דארמה וההכל כתוב, היכולת לזרום ולסמוך." זה נשמע כמו מסר אלי... באמת שהטריק זה לא לבחור בסבל ובעיקר לא לסמבל את הסבל... אלא לראות בכל מכשול מנוף לצמיחה... (זה משפט תיקשורי שיצא לך פה נכון...?)

 

[לילך חיים יום טוב]

ליאו,את מותק,

זה מסר לכולנו,זה זמן להבין שאין באמת מיכשול, יש סדר אלוהי בכל,כוונה מאחורי כל דבר, ועם זאת זכותינו לבחור האם לצעוד על השביל שלנו,או לרדת,לפעמים ,קצת לשוליים.... האם להביט בנוף ולהינות בדרך, או לסבול ולראות את מה שאין בדרך... אני מוצאת שיש ימים שמאוד נכון לי להיות הרבה יותר צופה,מאשר משתתפת פעילה... להביט על הדרמות מהצד,הן תחלופנה במילא. כן,זה משפט תיקשורי,או תובנה שירדה,או איך שתקראי לזה, וזה ירד בזמן שקראתי התיחסותיכן הנפלאות והמאירות. תודה,יקירה, וחג שמח. לילך

 

[עומר בריגר]

מדהימות....

בחודש האחרון אני מתלבטת בנושאים לא פחות מקיומיים. אין ספק שהפתרון הכי אלגנטי הוא בלחיות א תההווה. ברגעים האלה, כשאני מנסה לנחש מה יהיה ואיך ההחלטות של היום ישפיעו על העתיד, ככל שאני חושבת יותר אני רק מגיעה למסקנה שאין דרך לדעת - האם זה מונע ממני להמשיך ולנסות לנחש? לא ולא! אין שום דבר אינטליגנטי בלנסות לנחש איך ההחלטות שלי היום יפגשו את העתיד שלי. זה יומרני ואולי אפילו יהיר. במקום זה, אפשר לחשוב פשוט - מה אני רוצה? מה יעשה אותי מאושר? ומתוך ההחלטה הכי נכונה לי להווה, לקוות שהעתיד יתאים את עצמו למצב שייווצר אחרי שההחלטה נלקחה... אני רואה את זה השכם והערב, אתם יודעים מה? בחיים של כל אחד. אולי זו טעות. אולי החישובים האלה, הם יהירים, הם לא יכולים להיות נכונים... אולי צריך לזכור שאנחנו ייצורים קטנים וצפים, שיותר נבון להם לפעמים פשוט לצפות, פשוט לראות איך הנסיבות מסתדרות מסביב, ולקבל את השפע ואת האתגרים והשיעורים (שגם הם סוגשל שפע, תודו) שמגיעים דרכם... לא?