גאנדאלף והנצרות הקתולית ../images/Emo41.gif
בתגובה להודעותיו של erandd בתחתית העמוד http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=98679937 למרות המקוריות שבנקודות הדמיון, הרי שהן אינן קתוליות דווקא, אלא נוצריות-כלליות או 'דתיות' במובן האמונתי שלהן - * הוא אכן מורה רוחני לפרודו, אבל לא מוודה (בילבו הוא זה שמאולץ להתוודות); הוא עומד בפיתוי הטבעת - אבל זה מבחן שקשור יותר לעמידה במבחן הכוח, אותו מבחן שסארומאן כשל בו בשלב מוקדם (הוא גם קיבל טבעת עוצמה אחרת מקירדאן, משום שהלה ידע שהוא יעשה בה שימוש נכון ולא כוחני). * ההקרבה והמארטיריות היא האלמנט העיקרי שמקשר את גאנדאלף לנצרות, והוא כמעט המוטיב העיקרי שמייחס לו ג'וזף פירס (נוצרי שנולד מחדש, שחיבר ביוגרפיה מרתקת על טולקין כיוצר דתי). * ההשתייכות למיסדר (order) וההופעה הנזירית (לי הוא הזכיר הרבה יותר נביא, מסוגם של ישעיהו וירמיהו) לא משייכים אותו דווקא לנצרות או לקתוליות. הוא אכן שליח הואלאר ('מלאכים' בטרמינולוגיה של תקופת שרה"ט) ובמקום אחר שאל טולקין אם הוא לא מאנווה בהתגלמותו האחרונה, אבל ככזה אין לו ממש קשר לבני אדם. * באשר להתגלות שלאחר מכן - פרודו לא ידע מיהו, או מהו הרצון הנגדי שהאיץ בו להסיר את הטבעת. לא היתה כאן התגלות כלל. * בהתגלות לבני החבורה ביער, יש אלמנטים דתיים מסויימים, אבל אין אילוזיה ישירה למשהו. לא הם שנזכרים מיהו, אלא הוא הנזכר. הוא כבר השתנה ונראה שונה. בכל מקרה הוא לא בדרכו לשמיים בקפיצה. * אצל סארומאן לא מצאתי משהו דתי מקביל. ההיפך - גאנדאלף הוא השומר על המסורת וסארומאן הוא החורג שמורד בה, כך שכאן גאנדאלף נמשל לכוהן המקדש... הוא מציע לסארומאן מחילה, אבל הלה יודע שאין לו גאולה ('ואיה הספינה אשר תישאכם?') ושאיש לא ישמח לקבל אתו במערב (גם אם החזרה בתשובה היא תמיד אמצעי - כמו שגולום אפילו קיבל הזדמנות). לדעתי (לסיכום) הדמות היותר נוצרית בספר היא פרודו, שמקריב עצמו באמת עבור האנושות ומתייסר עבורה. כך גם טולקין פירש אותו במכתב מאוחר (מובא בתרגומי הפורום), והוא שזכה לעיקר הפרשנות הנוצרית המודרנית. גאנדאלף אינו יכול 'להיות ישו' יותר ממנו, כי הוא קצת נעלה מדי ולא ארצי דיו. גם אותם פרשנים נוצרים נוטים למצוא בגאנדאלף ופרודו יסודות נוצריים כלליים ולא רק קתוליים. טולקין טען שהוא שיכתב את הספר כדי שיהיה קתולי, אבל בפועל לא נמצאו תיקונים שניתן לייחס לשיכתוב שכזה, והפרשנות שלו שנעשתה נוצרית יותר דווקא *אחרי* יציאת הספר (ניתן להראות שבטיוטות הכוונות שלו היו יותר 'פגאניות'), התמצתה בתיקון יחיד (עד כמה שידוע לי. תיקון מתבקש נוסף הוא החמיץ, אבל יתכן שבנו תיקן מאוחר יותר) למהדורה השניה , שנועד להבהיר שגאנדאלף אכן מת ושב לחיים.
בתגובה להודעותיו של erandd בתחתית העמוד http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=441&msgid=98679937 למרות המקוריות שבנקודות הדמיון, הרי שהן אינן קתוליות דווקא, אלא נוצריות-כלליות או 'דתיות' במובן האמונתי שלהן - * הוא אכן מורה רוחני לפרודו, אבל לא מוודה (בילבו הוא זה שמאולץ להתוודות); הוא עומד בפיתוי הטבעת - אבל זה מבחן שקשור יותר לעמידה במבחן הכוח, אותו מבחן שסארומאן כשל בו בשלב מוקדם (הוא גם קיבל טבעת עוצמה אחרת מקירדאן, משום שהלה ידע שהוא יעשה בה שימוש נכון ולא כוחני). * ההקרבה והמארטיריות היא האלמנט העיקרי שמקשר את גאנדאלף לנצרות, והוא כמעט המוטיב העיקרי שמייחס לו ג'וזף פירס (נוצרי שנולד מחדש, שחיבר ביוגרפיה מרתקת על טולקין כיוצר דתי). * ההשתייכות למיסדר (order) וההופעה הנזירית (לי הוא הזכיר הרבה יותר נביא, מסוגם של ישעיהו וירמיהו) לא משייכים אותו דווקא לנצרות או לקתוליות. הוא אכן שליח הואלאר ('מלאכים' בטרמינולוגיה של תקופת שרה"ט) ובמקום אחר שאל טולקין אם הוא לא מאנווה בהתגלמותו האחרונה, אבל ככזה אין לו ממש קשר לבני אדם. * באשר להתגלות שלאחר מכן - פרודו לא ידע מיהו, או מהו הרצון הנגדי שהאיץ בו להסיר את הטבעת. לא היתה כאן התגלות כלל. * בהתגלות לבני החבורה ביער, יש אלמנטים דתיים מסויימים, אבל אין אילוזיה ישירה למשהו. לא הם שנזכרים מיהו, אלא הוא הנזכר. הוא כבר השתנה ונראה שונה. בכל מקרה הוא לא בדרכו לשמיים בקפיצה. * אצל סארומאן לא מצאתי משהו דתי מקביל. ההיפך - גאנדאלף הוא השומר על המסורת וסארומאן הוא החורג שמורד בה, כך שכאן גאנדאלף נמשל לכוהן המקדש... הוא מציע לסארומאן מחילה, אבל הלה יודע שאין לו גאולה ('ואיה הספינה אשר תישאכם?') ושאיש לא ישמח לקבל אתו במערב (גם אם החזרה בתשובה היא תמיד אמצעי - כמו שגולום אפילו קיבל הזדמנות). לדעתי (לסיכום) הדמות היותר נוצרית בספר היא פרודו, שמקריב עצמו באמת עבור האנושות ומתייסר עבורה. כך גם טולקין פירש אותו במכתב מאוחר (מובא בתרגומי הפורום), והוא שזכה לעיקר הפרשנות הנוצרית המודרנית. גאנדאלף אינו יכול 'להיות ישו' יותר ממנו, כי הוא קצת נעלה מדי ולא ארצי דיו. גם אותם פרשנים נוצרים נוטים למצוא בגאנדאלף ופרודו יסודות נוצריים כלליים ולא רק קתוליים. טולקין טען שהוא שיכתב את הספר כדי שיהיה קתולי, אבל בפועל לא נמצאו תיקונים שניתן לייחס לשיכתוב שכזה, והפרשנות שלו שנעשתה נוצרית יותר דווקא *אחרי* יציאת הספר (ניתן להראות שבטיוטות הכוונות שלו היו יותר 'פגאניות'), התמצתה בתיקון יחיד (עד כמה שידוע לי. תיקון מתבקש נוסף הוא החמיץ, אבל יתכן שבנו תיקן מאוחר יותר) למהדורה השניה , שנועד להבהיר שגאנדאלף אכן מת ושב לחיים.