גאווה על שום מה?

[סתם אחת מבולבלת]

גאווה על שום מה?

הנה משהו שמצאתי סתם ככה כשלא נרדמתי, אני אהבתי לקרוא את הדברים, גם אם לא תמיד זאת הדעה שלי.

 

[סתם אחת מבולבלת]

שרשור קודם

יש התייחסות יפה, בדברים שדר' עמליה זיו כתבה, לפמיניזם.

 

[הקסם שבפשטות]

אני לא מצליחה להיכנס לדברים..

דורשים ממני שם משתמש וסיסמא?

 

[סתם אחת מבולבלת]

באמת ?!

אף פעם לא נרשמתי פשוט הגעתי לשם אתמול וקראתי

 

[פאמקי]

מוזר...

תנסי דרך הקישור הזה, קסם.

 

[הקסם שבפשטות]

תודה על הדברים

הכי אהבתי את הדברים של המורה לאזרחות. דווקא בגלל חוסר הבנתה את ה"גאווה". כי זה מראה לי שאפשר לחיות בשלום גם עם חוסר הסכמה. אני לא רוצה שכולם יחושו גאווה. אני כן אשמח אם הרוב ידברו כמו אותה מורה ויגידו (ציטוט מדבריה)- "...חטא האטימות, חטא אי ההקשבה...חטא של אי צירת אקלים שמזמן דו שיח אנשי..." היא התייחסה לקשר בין מורה לתלמיד. אני חושבת שאם נפסיק "לחטוא", ונהיה פתוחים, נקשיב וניצור אקלים של דו שיח בין אנשים (לא בין צדיק לסוטה למשל), אנחנו נהיה במקום נפלא שאז שאלת ה"גאווה" תהיה... אולי... פחות עיקרית/חשובה/מהותית... מאוד נהנתי לקרוא תודה

 

[סתם אחת מבולבלת]

גם אני

אהבתי את הדברים שלה, במיוחד שהיא לא מגיעה מתוך הקהילה. בדבריה, היום היא יכולה להביט על העבר ולהבין את "חטא האטימות" אך כשהיתה שם, היא לא היתה שונה מכל אחד אחר שהיה אטום לקבל את השונה, את מה שנראה חריג. היום היא במקום אחר, ואולי עבורה, יהיה קל יותר להראות לדורות חדשים של תלמידים שיעברו דרכה את הדרך להפתח ולקבל את האחר, גם אם לא תמיד הוא דומה למה שאנחנו מכירים. כולנו, לדעתי, חוטאים לעיתים במקומות האלה. ואפשר רק לנסות וללמוד מדבריה להיות יותר סובלניים. מאחלת לעצמי יותר מהמקום מזה...