ג´ימי סאמרוויל
לרגל יציאתו של אלבום אוסף חדש לג´ימי סאמרוויל , האוסף השני שלו, די זהה לקודם, רק שהפעם , בנוסף ל 17 הלהיטים שלו עם ברונסקי ביט, קומיונרדס וסולו, מצורף דיסק בונוס עם 9 קטעים שהם גירסאות ה 12" הארוכות המקוריות של הלהיטים הגדולים שלו. למי שלא זכה להכיר את הזיקית הצבעונית הזו (יש פה מישהו כזה בכלל?...) נספר בקצרה, שג´ימי סאמרוויל , סקוטי במקור, הוא אחד מנושאי הדגל הבולטים של מאבק הקהילה ההומו-לסבית בבריטניה לשוויון זכויות בפני החוק ובעיני החברה הבריטית. סאמרוויל הפגין בגלוי את נטייתו המינית במילות שירי הדיסקו-פופ שכתב, בקליפים ובהופעות, ולא נרתע מלטפל גם בבעיות מהן סבלה קהילתו, בתקופת המשטר השמרני של מרגרט תאצר בבריטניה. בגיל 23, הקים סאמרוויל את להקת Bronski Beat, שבלטה בין להקות הפופ-סינתיסייזרים של שנות ה-80, בזכות קולו הגבוה של סאמרוויל. הסינגל הראשון של הלהקה, "Smalltown Boy”, תיאר את תלאותיו של סאמרוויל במעבר מעיירה קטנה בסקוטלנד ללונדון הגדולה, והגיע למקום השלישי במצעד. למרות היותם בוטים וישירים זכו אלבומיהם של ברונסקי ביט להצלחה מסחרית גדולה. השירים שלהם דיברו באופן בולט קידום זכויות להומוסקסואלים, מה שהתבטא בשם אלבומה הראשון של הלהקה, גיל ההסכמה (The Age Of Consent), שעטיפתו עוטרה ברשימת מדינות אירופאיות ולצידן הגיל בו התירו (אם בכלל) קיום יחסים הומוסקסואליים, מבלי שהדבר ייחשב עבירה על החוק. האלבום כלל להיטים כמו “It Ain’t Necessarily So”, חידוש לשירו של ג´ורג´ גרשווין מ"פורגי ובס", ואת החידוש ל-“I Feel Love”, של דונה סאמר, ביצוע משותף של ברונסקי ביט עם מארק אלמונד. בתום שלוש שנות פעילות התפרקה הלהקה, וסאמרוויל הקים יחד עם הקלידן ריצ´רד קולס את להקת The Communards. הקומיונארדס, שלקחו את שמם מתנועה רפובליקנית צרפתית מהמאה ה-19, נקטו בקו פוליטי שמאלני-רדיקלי, ועל עטיפת אלבומם השני- אדום (Red), צויירו מגל וחרמש, שהרכיבו את סמל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הקומיונארדס זכו להצלחה רבה, בעיקר בזכות ביצועים מחודשים , כמו החידוש לשירה של תלמה יוסטון, "Don’t Leave Me This Way", שהגיע לפסגת המצעד בשנת 86´. בשנת 1989 החל סאמרוויל בקריירת הסולו שלו, ואלבומו הראשון, Read My Lips, זכה להצלחה רבה. אלבום זה הניב להיטים, שהגיעו לצמרת המצעד הבריטי, ביניהם חידוש לשירה של פרנסואז הארדי, "Comment Te Dire Dieu", וחידוש נוסף ל-“(You Make Me Feel (Mighty Real” , שירו של סילבסטר, זמר דיסקו והומוסקסואל מוצהר, שחי בקהילת סן פרנסיסקו בשנות ה-70 ומת מאיידס. בשנת 91´ הוציא סאמרוויל את הסינגל “Run From Love”, וב-95´, בהפרש גדול של שנים, יצא אלבום הסולו השני, Dare To Love, ששיר הנושא שלו עסק באהבתו של גבר לקטין. בשנת 99´ הוציא סאמרוויל את האלבום Manage The Damage, ובשנת 2000 יצאRoot Beer, אי.פי. שכלל אוסף גרסאות-רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם, בי-סיידז, וקטעים נדירים. אלבום האוסף החדש מסכם 20 שנות קריירה, עם גירסאות שאת רובן לא היה ניתן להשיג בדיסקים עד כה. אז..... תנו לו את הכבוד המגיע לו, הא?....
לרגל יציאתו של אלבום אוסף חדש לג´ימי סאמרוויל , האוסף השני שלו, די זהה לקודם, רק שהפעם , בנוסף ל 17 הלהיטים שלו עם ברונסקי ביט, קומיונרדס וסולו, מצורף דיסק בונוס עם 9 קטעים שהם גירסאות ה 12" הארוכות המקוריות של הלהיטים הגדולים שלו. למי שלא זכה להכיר את הזיקית הצבעונית הזו (יש פה מישהו כזה בכלל?...) נספר בקצרה, שג´ימי סאמרוויל , סקוטי במקור, הוא אחד מנושאי הדגל הבולטים של מאבק הקהילה ההומו-לסבית בבריטניה לשוויון זכויות בפני החוק ובעיני החברה הבריטית. סאמרוויל הפגין בגלוי את נטייתו המינית במילות שירי הדיסקו-פופ שכתב, בקליפים ובהופעות, ולא נרתע מלטפל גם בבעיות מהן סבלה קהילתו, בתקופת המשטר השמרני של מרגרט תאצר בבריטניה. בגיל 23, הקים סאמרוויל את להקת Bronski Beat, שבלטה בין להקות הפופ-סינתיסייזרים של שנות ה-80, בזכות קולו הגבוה של סאמרוויל. הסינגל הראשון של הלהקה, "Smalltown Boy”, תיאר את תלאותיו של סאמרוויל במעבר מעיירה קטנה בסקוטלנד ללונדון הגדולה, והגיע למקום השלישי במצעד. למרות היותם בוטים וישירים זכו אלבומיהם של ברונסקי ביט להצלחה מסחרית גדולה. השירים שלהם דיברו באופן בולט קידום זכויות להומוסקסואלים, מה שהתבטא בשם אלבומה הראשון של הלהקה, גיל ההסכמה (The Age Of Consent), שעטיפתו עוטרה ברשימת מדינות אירופאיות ולצידן הגיל בו התירו (אם בכלל) קיום יחסים הומוסקסואליים, מבלי שהדבר ייחשב עבירה על החוק. האלבום כלל להיטים כמו “It Ain’t Necessarily So”, חידוש לשירו של ג´ורג´ גרשווין מ"פורגי ובס", ואת החידוש ל-“I Feel Love”, של דונה סאמר, ביצוע משותף של ברונסקי ביט עם מארק אלמונד. בתום שלוש שנות פעילות התפרקה הלהקה, וסאמרוויל הקים יחד עם הקלידן ריצ´רד קולס את להקת The Communards. הקומיונארדס, שלקחו את שמם מתנועה רפובליקנית צרפתית מהמאה ה-19, נקטו בקו פוליטי שמאלני-רדיקלי, ועל עטיפת אלבומם השני- אדום (Red), צויירו מגל וחרמש, שהרכיבו את סמל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הקומיונארדס זכו להצלחה רבה, בעיקר בזכות ביצועים מחודשים , כמו החידוש לשירה של תלמה יוסטון, "Don’t Leave Me This Way", שהגיע לפסגת המצעד בשנת 86´. בשנת 1989 החל סאמרוויל בקריירת הסולו שלו, ואלבומו הראשון, Read My Lips, זכה להצלחה רבה. אלבום זה הניב להיטים, שהגיעו לצמרת המצעד הבריטי, ביניהם חידוש לשירה של פרנסואז הארדי, "Comment Te Dire Dieu", וחידוש נוסף ל-“(You Make Me Feel (Mighty Real” , שירו של סילבסטר, זמר דיסקו והומוסקסואל מוצהר, שחי בקהילת סן פרנסיסקו בשנות ה-70 ומת מאיידס. בשנת 91´ הוציא סאמרוויל את הסינגל “Run From Love”, וב-95´, בהפרש גדול של שנים, יצא אלבום הסולו השני, Dare To Love, ששיר הנושא שלו עסק באהבתו של גבר לקטין. בשנת 99´ הוציא סאמרוויל את האלבום Manage The Damage, ובשנת 2000 יצאRoot Beer, אי.פי. שכלל אוסף גרסאות-רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם, בי-סיידז, וקטעים נדירים. אלבום האוסף החדש מסכם 20 שנות קריירה, עם גירסאות שאת רובן לא היה ניתן להשיג בדיסקים עד כה. אז..... תנו לו את הכבוד המגיע לו, הא?....
