בפועל - VN=30K, XTZ=18
יוקל שחושב את עצמו פטרהנסל מגיע לקנות סופר-טנרה,יוצא מהמאזדה-ליסינג, מגרד לסירוגין בצווארו האדום ובמפשעתו שלא מעניינת אותנו. מביט בבהמה המתפרקת, מחוזקת עם אזיקונים ושלולית שמן טרי מתחתיה. "כמה סוגר?" "נוסע בשטח?" "זה באריז-דכאר?" זולגות השאלות הרגילות. מזל שהמוכר לא שונה ממנו בהרבה, אחרת היה זוכה הקונה לתשובות מעליבות. אבל לא כאן, הוא מקבל סיפורים יפים: "אופנוע כמו חדש, אצלי עשה 800 אלף קילומטר, לפניי עוד 800 וזה רק המנוע העשירי, לא, האחת-עשרה, אני החלפתי לו לפני חודש ושכחתי. בעצם, אני עוד משלם על ההחלפה הקודמת. או שזה יקר, או שאני נוסע ממש הרבה. נוסע בכביש מצויין, רק קצת בלי רגש בקדמי. אם התעוררת בבית חולים - זה זה! ובשטח, חיה רעה! אמנם כל נפילה זה 4-5 אלף על תיקונים, פלוס החילוץ, היה צריך להביא מנוף כדי להרים את הטנרה מהרגל שלי, אבל מה, יכול השטח הזאת שווה את הפלטינות ברגל! ומי שלא מסכים פשוט לא יודע לרכב! לא תאמין איזה שטח עברתי, רואה את השביל כאן בחניה? כזה! אנ'לאמשקר! פתאום מתוך המאזדה מגיח\ה ספק אשה ספק חוטב עצים קנדי. קולות של דוב גריזלי זועם עולות מגרונה ואז מתגלה עם כל האימה שזו אכן נציגת המין הנשי. "אני באאא!" מגיב הקונה. "אז יאללה, זריז, זרוק מחיר..." "מחירון!???" "מה אתה דפוק?" והעסקה נסגרת על מחיר סביר. שלוש אלף ש"ח שהמוכר נותן עם האופנוע, רק שהקונה כבר יקח את הנבלה הסרוחה שבגללה צריך לקחת משכנתא שניה על הבית ולהעביר את הכסף ישירות למוסך. את הזבל המוטורי שנכחד מכל העולם יחד עם הדאצ'ה הרומנית, אבל שרד בכל מיני פינות אצלי ישראלים שחושבים את עצמם כמחזיקי האמת היחידה והמוחלטת. "מזל שאתה לוקח את זה, ולא איזה קאסטום, אחי" אומר המוכר המאושר שפעם ראשונה מאז נפגשו דרכיו עם האופנוע הזה מרגיש כי יצא בזול. תקבל איתו את הקאמלבק שלי שמונה ליטר, את הצביצב ואת המגפיים גארנה עם חתימה של רישארד סיינט. "כי ההם - רק פוזה..."
