אז יש עוד נקודה חשובה פי כמה
וזו הפתיחות של הילדים שלנו איתנו ותחושת ה"יש עם מי לדבר".
אני ידעתי שאני יכולה לגשת אל אמא שלי כשהגיע הזמן שרציתי להסיר שערות ברגליים, כי ידעתי באמת שאמא שלי מסירה שערות ברגליים והרגשתי מספיק פתוח לדבר איתה על זה.
לעומת זאת, כשקיבלתי מחזור התביישתי וכמה חודשים טובים הסתובבתי החוסר ידיעה על מה האופציות שלי, כי אמא שלי לא חשבה מראש להכין אותי לזה, עד שהיא הבחינה לבד שקיבלתי ודיברה איתי על זה.
בכל מקרה, יש הבדל די גדול בין מחזור שזו עובדה מוגמרת - ניתן להקל על המחזור ולהיות הגיינית וכדומה, ובין "מותק אני חושבת שאת צריכה להסיר את השיער מעל השפה" ואז מה עושים אם הילדה אומרת בסגנון של "אבל למה?" אז תתחילי להסביר לה שהחברה המערבית הגברית הגדירה לנו הנשים ששיער גוף ופנים הוא פסול?
אנחנו כאמהות (אני מדברת ספציפית על נשים כי אני לא יודעת איך החוויה הזהה אצל גברים) צריכות להעצים את הבנות שלנו עד כמה שניתן להיות הן ולא לשנות בעצמן כלום, עד ש...ורק אם זה מפריע להן, וגם אז להפעיל שיקול דעת, בדיוק כמו שאמרת - אם זה כואב מדי, לא נעים, לא מה שהילדה באמת רוצה.
שוב, מהמקום שלי, עצם העובדה שדיברו אצלי בבית על נושאי המשקל ומראה חיצוני וכל זה, אני נפלתי למקום שבו חשבתי שאני שמנה ולא מספיק טובה, ובמבט לאחור, וואי כמה יכל להחסך ממני...