בתי קברות

[רעוּת]

בתי קברות

בשבע בערב, במוצאי חג, לפני שמחשיך, אין אנשים בבית קברות הם באים בערב חג, בימי שישי, לאזכרות. אבל לא בשבע בערב במוצאי שבועות. מקום ענק כזה, ונראה כאילו אני היחידה שם. אני לא מפחדת מבתי קברות. אני גם לא אוהבת אותם והלוואי שלא היה לי מה לחפש שם. יש שם מצבות כאלה יפות, מיוחדות, מושקעות והמצבה שלה כזאת פשוטה וזה מה שיפה, בעצם כי ככה היא היתה, פשוטה כזאת היא חיה בשקט ומתה בשקט ולפעמים נדמה לי שהיא לא היתה בכלל שייכת לפה. היא מתה לפני כל כך מעט זמן, וזה כבר נראה כל כך רחוק החיים שלי לא נעצרו ואני לא חושבת עליה הרבה בכלל לא חושבת עליה כל יום וכשאני חושבת, אני לא מרגישה כלום אז היא מתה, אז מה, החיים נמשכים.

 

[t u t i d a]

היי

יש משהו כל כך נכון במה שאת אומרת כל כך בטבעיות. היו חיים, היה קשר ופתאום פוף, אין יותר. זה תמיד נשאר תמוה בעיני... איך ולמה החיים האלה מתקיימים וגם מסתיימים. אני מסתכלת סביב ורואה את הטבע ואת האנשים, משתדלת לראות את העולם בזויות היפות שלו, יודעת שאיננו יודעים מה יהיה לנו אפילו בשניה הבאה. מנסה להסתכל קדימה, לא לדשדש בעבר. אני כן זוכרת ומתגעגעת וחסרה, אבל מבינה את מה שאת אומרת על המשך החיים שלך כאילו כלום לא קרה. מוזר, לא?