בתי בת 35 רווקה
היא טוענת שאין איתה בעיה. וזאת בדיוק הבעיה, כיוון שהיא לומדת כבר 10 שנים לתואר של 4 שנים. נגמרו לנו ולה המשאבים הכספיים. אני אמה, הולכת לפסיכולוגים ע"מ למצוא פתרונות. היא עקשנית ולא מוכנה לשום פתרון. כמו שהפס' המליץ להציע לה הגברת העזרה הכספים תמורת סיום הלימודים בתום שנה כיוון שהיא טוענת שנותרה לה רק עוד שנה ללמוד. כשעיצתי לה זאת היא התנגדה. היא אמרה: אני עכשיו עובדת בשתי עבודות והדבר גוזל ממני זמן ואני לא יכולה להיות ערבה לכך שאסיים בתום שנה. רק עכשיו היא מתחילה לעבוד בעבודה שניה, ואי אפשר באמת לדעת לאן הדברים יובילו. במשך כל תקופת הלימודים הזאת היא התחילה במכללה, במשך 3 שנים, ולא הצליחה, אז הפסיקו לה את הלימודים. כעת היא לומדת באונ' שקיבלה אותה והיא מתמודדת עם עזרות כגון הארכות זמן, יציאה לשירותים כיוון שהיתה תקופה שסבלה מדלקת בשתן. היא השמינה, היא לא עושה פעילות ספורטיבית, כדי לצבור כוחות, היא אוכלת ואח"כ שוכבת לנוח. ככה זה בכל אופן בביתי כשהיא באה לביקור. בדרך כלל הביקורים שלה מסתיימים בריבים, על כל דבר פעוט היא עושה מזה דבר רציני ומשמעותי. היא ברוגז עם חצי מהמשפחה, גם מאחותי, דודתה שעזרה לה בלימודים, ולימדה אותה גם פסנתר. היא טוענת שדודתה סובלת מדיכאון והיא לא מוכנה להיות בקירבתה. ועוד כל מיני סיבות שלא אמורות להפריע לה בקשר עימה. ועם שני אחי שגרים במרחק רב יחסית מאיתנו. כל שנה מגיעים ללמודים אנשים צעירים ממנה והיא בודדה מאוד. גם איתי היא רבה על כל מילה שלא נראת לה במקום או שאני מעירה לה על התנהלותה. היא במינוסים ובהלוואות מהבנק שצוברות ריבית, אבל היא לא באמת מתייחסת כי הרי, התואר הוא מרכז עולמה. המצב הגיע לכך שלאחרונה היא אוכלת אוכל כגון לחם וגבינה. אבל ההתנהלות שלה לא תקינה כיוון שהיא לא מכינה לעצמה אוכל ואז היא נזקקת לאכול בחוץ וזה יקר. ברוב הפעמים זאת אני שיוזמת והולכת לפגוש אנשי מקצוע. גם כשאנחנו משפחתה מחליטים ללכת ליעוץ משפחתי אין מצידה שיתוף פעולה. אני מאוד מעוניינת להפסיק את לימודיה, כך שתתפנה לטפל בעצמה. אנחנו מוכנים לממן את הטיפולים הפס' שלה ולהביא אותה לשינוי דרכה. איך אפשר לעזור לה? האם ישנה דרך?
היא טוענת שאין איתה בעיה. וזאת בדיוק הבעיה, כיוון שהיא לומדת כבר 10 שנים לתואר של 4 שנים. נגמרו לנו ולה המשאבים הכספיים. אני אמה, הולכת לפסיכולוגים ע"מ למצוא פתרונות. היא עקשנית ולא מוכנה לשום פתרון. כמו שהפס' המליץ להציע לה הגברת העזרה הכספים תמורת סיום הלימודים בתום שנה כיוון שהיא טוענת שנותרה לה רק עוד שנה ללמוד. כשעיצתי לה זאת היא התנגדה. היא אמרה: אני עכשיו עובדת בשתי עבודות והדבר גוזל ממני זמן ואני לא יכולה להיות ערבה לכך שאסיים בתום שנה. רק עכשיו היא מתחילה לעבוד בעבודה שניה, ואי אפשר באמת לדעת לאן הדברים יובילו. במשך כל תקופת הלימודים הזאת היא התחילה במכללה, במשך 3 שנים, ולא הצליחה, אז הפסיקו לה את הלימודים. כעת היא לומדת באונ' שקיבלה אותה והיא מתמודדת עם עזרות כגון הארכות זמן, יציאה לשירותים כיוון שהיתה תקופה שסבלה מדלקת בשתן. היא השמינה, היא לא עושה פעילות ספורטיבית, כדי לצבור כוחות, היא אוכלת ואח"כ שוכבת לנוח. ככה זה בכל אופן בביתי כשהיא באה לביקור. בדרך כלל הביקורים שלה מסתיימים בריבים, על כל דבר פעוט היא עושה מזה דבר רציני ומשמעותי. היא ברוגז עם חצי מהמשפחה, גם מאחותי, דודתה שעזרה לה בלימודים, ולימדה אותה גם פסנתר. היא טוענת שדודתה סובלת מדיכאון והיא לא מוכנה להיות בקירבתה. ועוד כל מיני סיבות שלא אמורות להפריע לה בקשר עימה. ועם שני אחי שגרים במרחק רב יחסית מאיתנו. כל שנה מגיעים ללמודים אנשים צעירים ממנה והיא בודדה מאוד. גם איתי היא רבה על כל מילה שלא נראת לה במקום או שאני מעירה לה על התנהלותה. היא במינוסים ובהלוואות מהבנק שצוברות ריבית, אבל היא לא באמת מתייחסת כי הרי, התואר הוא מרכז עולמה. המצב הגיע לכך שלאחרונה היא אוכלת אוכל כגון לחם וגבינה. אבל ההתנהלות שלה לא תקינה כיוון שהיא לא מכינה לעצמה אוכל ואז היא נזקקת לאכול בחוץ וזה יקר. ברוב הפעמים זאת אני שיוזמת והולכת לפגוש אנשי מקצוע. גם כשאנחנו משפחתה מחליטים ללכת ליעוץ משפחתי אין מצידה שיתוף פעולה. אני מאוד מעוניינת להפסיק את לימודיה, כך שתתפנה לטפל בעצמה. אנחנו מוכנים לממן את הטיפולים הפס' שלה ולהביא אותה לשינוי דרכה. איך אפשר לעזור לה? האם ישנה דרך?