Gilmore Girl Rules
New member
בשמחה ובששון!
השבוע היה, באופן מפתיע, גליון יפה ונחמד של מעריב לנוער! ראשית, כתבה על מעריץ של אלאניס... (וגם מעריץ של אבריל - אדם, המנהל של הפורום), וגם דברו על סימסיטי 4!.... אבל שומדבר לא משתווה לכתבה בת שני העמודים על
היו שם כל מיני ציטוטים, אני אכתוב לכם: *שיעול*
שיחת בנות
לרורי ולורליי, כוכבות הסדרה ,בנות גילמור´, יש דיבור שנון וציני והן לא מפספסות שום הזדמנות להשתמש בו. לפעמים זה נשמע כמו בדיחות הקרש במסטיק בזוקה (
), אבל עם כזו הצלחה בארצות הברית וגם אצלנו, למי איכפת? לורליי: "לעולם, אבל לעולם, אל תצאי עם בחור שישן במיטת יחיס. זה אומר שהוא עדיין לא מוכן למחוייבות." לורליי: "זו הפעם האחרונה שאני קונה משהו רק בגלל שהוא פרוותי." לורליי: "שימי לב, השעון המעורר מפסיק לצלצל ברגע שאני מטיחה אותו בקיר, מה שמאפשר לי להמשיך לשכב במיטה ולחזור לישון. את, לעומת זאת, אף פעם לא מפסיקה לבלבל לי את המוח, לא משנה כמה חזק אני אהלום בך." לורליי: "השכה 20:00 בדיוק. מי מגיע בשעה 20:00 לדייט של שעה 20:00? כאילו, כולם יודעים ש-20:00 אומר 20:20, 20:15 מינימום." רורי: "לא כל ילדה רוצה לגדול להיות מלכה. אפילו ברבי הפכה בסופו של דבר רק לדיילת." לורליי: "אז מה בא לך, מים תוססים או עומדים? אני מקווה שעומדים, כי אין לי תוססים. גם אין לי עומדים. גם לא קוביות קרח. בעצם, יש רק כוסות, אני חושבת." לורליי: "אני משחקת אותה מסתורית, זה בדרך כלל מה שנשים עושות." לורליי: "אמא, העוף הזה פשוט מדהים. ברצינות, הוא מעולה. זה כמו איזה סופר-עוף. בטח יש לו את היכולת לעוף. ניסית לזרוק אותו החוצה מבעד לחלון ולראות מה יקרה?" לורליי: "אני חושבת שיש משהו מאוד פואטי ברעיון של הפקדת כסף בבנק שבו הבנקאי לא יודע לספור." לורליי: "אנחנו אוהבות את האינטרנט שלנו איטי, בסדר? ככה אנחנו יכולות להדליק אותו, להסתובב בחדר, לרקוד, להכין סנדוויץ´. עם אינטרנט מהיר אין שום ריקודים, אין הסתובביות מיותרות בחדר ואנחנו נגווע ברעב. זה יהיה רק עבודה ושום משחקים. זה יהיה נורא" רורי: "אני יכולה להאיץ מאפס ללימודים בפחות מ-60 שניות." רורי: "אמא, אני קצת מפגרת בלימודים, אבל לא ברמה שאני כבר לא יודעת איך קוראים למורה." לורליי: "אל תלמדי הרבה מדי, כך שפתאום תהפכי להיות איזה גאונה ואז פתאום תשתגעי, תגדלי ראש ביצה קירח ותנסי לכבוש את העולם, בסדר? כי אני רוצה שנלך לעשות קצת שופינג בסופי שבוע." לורליי: "כאילו, יש לו לפחות אופנוע? כי אם את מתכוונת לזרוק את החיים שלך לפח, כדאי שלפחות יהיה לו אופנוע." לורליי: "זהו זה. עכשיו היא תוכל ללכת ללמוד בהרווארד, כמו שהיא תמיד רצתה, ולהשיג את ההשכלה שמעולם לא קבלתי, ואז היא תוכל לעשות את כל הדברים שאני מעולם לא עשיתי, מה שיהפוך אותי לממורמרת ואז נוכל סוף-סוף לנהל מערכת יחסים נורמלית בין אם ובתה." לורליי: "אני עדיין לא מצליחה להתגבר על העובדה שאני קורבת משפחה של אלוהים. עכשיו אוכל להשיג כרטיסים למופע של מדונה הרבה יותר בקלות." לורליי: "יומיים שלמים של פינוק טוטאלי. מסאז´ים, טיפולי פנים, פילינג. זה היה הכי קרוב שאי פעם נגיע כדי להרגיש כמו כלבים." לורליי: "יש לי בשבילך רעיון לשנה החדשה: להפוך לעוד יותר צינית ואנוכית ממה שאת." רורי: "אני לא בטוחה שיש הגדרה מדוייקת למה שאמא ואני מרגישות אחת כלפי השנייה, אבל אני חושבת שזו מין ידידות מוזרה." לורליי: "שנאתי לחזור ללימודים אחרי החופש הגדול. פעם דיפדפתי לאחור בלוח השנה שהיא לאמי במטבח וניסיתי לשכנע אותה שעכשיו עדיין יוני ולא ספטמבר." רורי: "את יודעת, את תמיד גורמת לי לספר לך את כל מה שעולה לי בראש." לורליי: "נכון, ומוסר ההשכל בסיפור הזה הוא שלעולם לא תוכלי להיות מרגלת." רורי: "אוקיי, בואי נגיד שהבית שלנו נשרף ואת יכולה לבחור להציל את העוגה או אותי, במי את בוחרת?" לורליי: "טוב, זה לא פייר, לעוגה אין רגליים." לורליי: "אני חייבת לדעת איפה את נמצאת בכל רגע נתון, ובמיוחד כשאת נועלת את הנעליים שלי." לורליי: "אתמול בלילה, כשאמרתי לך, ´מחר, לא משנה מה יקרה, תדאגי שאני אתעורר בשעה שבע´, מה שבעצם התכוונתי לומר היה: ´מחר, לא משנה מה יקרה, תדאגי לזה שתהיה לי לפחות האפשרות להתעורר בשעה שבע, סתם למקרה שתגיע השעה שבע, ואולי באמת ארצה להתעורר´." זייהו! איה, האצבעות
השבוע היה, באופן מפתיע, גליון יפה ונחמד של מעריב לנוער! ראשית, כתבה על מעריץ של אלאניס... (וגם מעריץ של אבריל - אדם, המנהל של הפורום), וגם דברו על סימסיטי 4!.... אבל שומדבר לא משתווה לכתבה בת שני העמודים על
